לפני שאתייחס למשחק מול הפועל ת"א, צריך להתחיל עם המצב הכללי בירושלים. וצריך להודות, קשה באווירה כזאת לייצר כדורגל טוב. כאשר שחקני בית"ר קוראים כל יום על המצב המתוח בין אלי טביב למנחם קורצקי ונאלצים להתעסק בהרבה דברים שהם לא כדורגל – אז צצות הבעיות. מתחיל לחץ ויוצאים מריכוז.

לדעתי הבעיה של בית"ר התחילה עוד במשחק מול מ.ס. אשדוד. דווקא כשהייתה במומנטום מצוין והובילה 1:3, קרו דברים שקורים בספורט, המשחק הסתיים בתיקו ומאז הקבוצה לא מצליחה לחזור אל עצמה. איבדה את השקט והשלווה לריק. וזה עוד אחרי רצף כיבושים מרשים, כזה שאני לא זוכר כבר שנים.

התוצאה המאכזבת גרמה לירידת ביטחון ובעקבותיה הגיע ההפסד הכואב בגביע. אבל מעבר לתוצאות, התיקו באשדוד הוביל לכדורגל לא טוב. משם נוצרו מתחים בין המאמן לבעלים, אז התקשורת התחילה להתערב. והדרך אל כאוס שלם הייתה קצרה מאוד. הקבוצה אמנם לא במשבר, אבל שוב צריכה להילחם ולצאת מתקופה לא טובה. שוב צריכה להוציא עצמה מלחץ ושוב הדיבורים מסביב לא טובים.

ואפרופו דיבורים. לא יכול להיות מצב שהמאמן והבעלים לא מדברים ביניהם. פשוט לא נתפס מבחינה ניהולית. ומאוד צורם לי לשמוע אותם מעבירים מסרים זה לזה דרך התקשורת ו"מקורבים". נראה לי קצת ילדותי כשקורצקי מתנצל בטלוויזיה ומקווה שהמסר יגיע. מקלקל את כל מה שמנסים לבנות.

אישית, אני חושב שקורצקי צריך להישאר. למעט מקרים קיצוניים, כמו רצף הפסדים ארוך, אני באופן עקרוני מתנגד לפיטורים של מאמן באמצע העונה. ואנחנו לא במצב קיצוני. קורצקי עושה עבודה טובה בחדר הלבשה. אני יודע שהשחקנים אוהבים ומעריכים אותו, וגם הוא דואג לפרגן להם.

אנדי רם בטוח: השחקנים שיחקו בשביל קורצקי

אנדי רם לא רואה סיבה להחליף מאמן בבית"ר י-ם, אבל קצת התאכזב