אכזרי כל כך הוא משחק הכדורגל. דווקא כשנראה היה שהחלום עומד להתגשם, שהצדק הולך להיעשות, להיראות ולצרוח עד לב השמיים – הכל נדם. 0:2, ושם זה תם.

"הפועל ת"א היום לא באותה רמה"
מאותה העיר, אך לא באותה הליגה
הציונים: אדל איכזב, מיטרוביץ' כיכב
הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

אולי זה רק הוד חזירותי, שרוצה עוד ועוד. אבל השילוב המושלם שבין הכלים המעולים של מכבי לבין העליבות המפוארת של הפועל, מחייב בעת הזאת הכרעה מוחצת, מוחלטת, מרסקת. ולא היא. כל האינטנסיביות הזו, כל הלחץ הזה, כל הטסטוסטרון הזה – בשביל 0:2 מנומס? מה כבר ביקשתי, חמישייה?

כבודה של היריבה הוא הדבר האחרון שצריך לחוס עליו בערב כזה. השלט הזועק "אוסישקין" ביציע האדום נראה סמלי, משעשע ופאתטי במידות דומות. כה הולם קבוצה שנראית כחורבה. לשווא נשאו שחקני הפועל עיניים לאותו יציע, מייחלים לאיזה פואד שיירד משם ויציל אותם, יאפשר להם להתמודד בדרך היחידה שהם מסוגלים לה כיום. לזכותם – ולחובת המין האנושי – צריך לציין שהם לא נשברו. לא התפוררו. לא אפשרו ליהודי קשיש כמוני מנה מספקת של נחת. נאחסים, נו.

אפשר למצוא הנמקות לאי מיצויו של הדרבי הזה. "שופטים של מכבי", נוהגים המזדנבים לשיר לנו, ומעניין מה ישירו הבוקר (אם נותר אוויר בריאותיהם) אחרי שני הפנדלים והאדום שנגזלו מכוחותינו סתם כך.

אבל לא באנו לתרץ. גם לא באנו להתבאס. יודעים מה? אפילו להתפנק לא באנו. בסופו של דבר, ניצחנו בדרבי, עשינו סדר ראוי בעיר ובטבלה, הגדלנו את הפער בצמרת וגם נשמנו לרווחה. הכל בתשעים דקות, שתגידו מה שתגידו, היו מה-זה נעימות.

וככה, גם אם לא בצורה הכי משכנעת, או הכי מרהיבה, או הכי מטריפה – הדברים מסתדרים. אולי כי עבורנו, לנצח בדרבי ולקחת אליפות נהיו ללכת לעבודה. עכשיו רק נקווה שבחיים לא נצא לפנסיה.

הכלים של מכבי תל אביב והעליבות של הפועל חייבו הכרעה יותר מוחצת

דעה: זיו לנצ'נר, צהוב, מרגיש שיצא רק עם חצי תאוותו בידו למרות ה-0:2 בדרבי. האלופה פספסה הזדמנות מושלמת לרסק יריבה מושבעת שהתחפשה לחורבה