בבאר שבע התרחשה השבוע דרמה קטנה שלא התפתחה לכלום, ורק משום כך הדגישה את הדרך שהמועדון הזה עשה בשנתיים האחרונות. שלום אביטן, תושב העיר, התבקש לספק חוות דעת בנוגע להתעלמות של מאמן הנבחרת אלי גוטמן מהכוכב המקומי, מאור בוזגלו.
אביטן באמת חסר לי בשנים האחרונות. ניתוחיו חסרו לי. הוא הצביע על היחס הנחות שהפריפריה מקבלת לעומת המרכז, והדגיש שגם בתקופתו כשחקן זה בדיוק היה המצב. גם אותו דפקו, גם את בוזגלו דופקים וזה רק בגלל שהם מבאר שבע.
שלום אביטן זה מה שבאר שבע הייתה עד לפני שנתיים. שכונה. הקבוצה ששיחקה השבוע נגד מכבי בבלומפילד כבר מזמן לא שם. רק שנתיים עברו ואביטן נראה כל כך רחוק, כל כך לא רלבנטי בתרבות שסובבת את המועדון הזה, היחיד בארץ שמסרב להתייחס לאליפות של מכבי כדבר מובן מאליו.
באר שבע נתפסת העונה כמו קבוצה תקועה ביחס לזו שהייתה שם לפני שנה. היא שימרה את מה שהייתה צריכה לשמר, השביחה איפה שהיה צריך, אבל את כל זה לא רואים. הקבוצה לא משיגה יותר מכפי שהשיגה, ולא תמיד נראית טוב יותר מכפי שנראתה כשהיה לה פחות. זה מטריד ואז חוזרות האנרגיות ההן, הן עוד לא נשכחו, הן עדיין חיות, הן עדיין יכולות להסיג את הפרויקט לאחור, וזה בדיוק הזמן לראות אם בבאר שבע נוצקו יסודות חדשים או שמדובר רק בקוסמטיקה.
אז נותרה לו הבעיה - להגיע לאירופה ולעשות שם משהו. הוא יצליח בסופו של דבר. הוא יצק יסודות, בנה שיטה, שינה גישה. הכול זה תהליך שלוקח זמן, דברים נבנים, פה ייתכנו נסיגות, שם נתקעים, לא קרה דבר, ממשיכים הלאה, בסוף מגיעים. כשהגישה נכונה, בסוף גם מגיעים. וכשמגיעים, איציק זוהר נראה מה זה קטן, יותר קטן מאביטן.
התרעות פיקוד העורף