השחקן הכי משפיע בליגה: ב"ש נשענת על ויטור כל הדרך לתואר

למכבי תל אביב היה כמובן הרבה יותר מלהפסיד במשחק העונה. הצהובים הגיע לבאר שבע כשהם עדיין מושלמים תחת ליטו וידיגאל ואחרי שסגרו פער של שבע נקודות מתוך העשר של המוליכה. במצב כזה, ניצחון היה בהחלט הפוך את מכבי ת"א לפייבוריטית ברורה לקחת את התואר. ולכן דווקא במשחק כזה, הציפייה הייתה לראות משהו יותר מגוון.

מכבי ת"א פתחה במערך הקבוע שלה בתקופת וידיגאל, 4:1:2:3, אבל עשתה שני שינויים מההרכב שהביס את סכנין. שינוי אחד כפוי (פיליפנקה במקום טיבי הפצוע) ואחד טקטי/ פרסונאלי. השינוי הטקטי היה מפתיע ולדעתי היה לו חלק בעובדה שמכבי ת"א חזרה הביתה בידיים ריקות. יצחקי, שחווה רנסנס בקריירה, פינה את מקומו, דור מיכה, שנראה נהדר בעמדת הקשר המרכזי, הוסט לכנף וסקאריונה שובץ כקשר מרכזי. סקאריונה שחקן מצוין שסיפק מספרים נהדרים בכל מקום ששיחק, איבד את ההרכב (גם בגלל פציעות) ולא נמצא בכושר, לא היה מעורב במשחק, והיה אחת הסיבות שהצהובים לא ניצלו את הדלילות של ב"ש במרכז השדה.

גם מיכה נפגע מהשינוי, היה הרבה פחות מעורב במשחק ולא מצא את השטחים שבהם הוא יכול לקבל את הכדור עם הפנים לשער (גם בגלל המערך של ב"ש). רק בדקה ה 30 וידיגאל הגיב והחליף בין מיכה לסקאריונה, ואכן אלו היו הדקות הטובות ביותר של מכבי במשחק. במחצית השנייה וידיגאל הכה על חטא והכניס את יצחקי, אבל זה היה בגדר מעט מדי ומאוחר מדי, ב"ש שוב החליפה מערך וביטלה לחלוטין את כל מה שנאמר והוכן במכבי ת"א בחדר ההלבשה במחצית.

מהעבר השני, בכר פתח במערך של 3:4:1:2, עם הובאן כבלם ימני, ומליקסון כשחקן חופשי מאחורי ברדה ו-וואקמה. מבחינה הגנתית, בכר דאג שבצד ימין, יחכו לבן חיים ביטון והובאן, תוך כדי שהם מנצלים את העובדה שייני כמעט לא תומך בהתקפה ולא מאפשר בידוד של בן חיים באחד על אחד, ומהעבר השני קורהוט קיבל את דסה יחסית גבוה, כשצדק אמור לסגור את שחקן הכנף שנכנס למרכז. מליקסון לחץ את אלברמן ואוגו לא הפסיק לחלץ כדורים ונעל לחלוטין את המרכז.

מבחינה התקפית, ב"ש התקשתה להניע את הכדור בצורה מסודרת בגלל הדלילות בקישור, אבל נהנתה מפנדל גבולי ביותר שהוריד אותה למחצית ביתרון. במחצית השנייה בכר דחף את הובאן לקישור ועבר ל 4:4:2 יהלום, ב"ש נעלה יפה מאוד את המרכז וניצלה מצוין את העובדה שמכבי לא הניעה את הכדור מספיק מהר לאגפים ולא הביאה לשם שני שחקנים שיצרו יתרון. כשברדה נכנס, שוב בכר שינה את המערך וחזר ל 4:3:3 הרגיל שלו. העובדה שב"ש מגיבה נהדר לכל שינוי מערך, מוכיח כמה הקבוצה מאומנת וחכמה ומקשה מאוד על היריבות להתכונן אליה.

שני השחקנים שזרחו מעל כולם בערב הזה היו שני שחקנים זרים. הראשון ג'ון אוגו, שניהל את המשחק נהדר והשתלט לחלוטין על מרכז השדה. המופע שלו הגיע לשיא בדקה ה-58, כשחטף כדור מרובן מיקאל 20 מטר מהשער של מכבי ת"א וסידר מצב ודאי להובאן, ולאחר 20 שניות, חילץ כדור מדסה 40 מטר מהשער של ב"ש, עצר מתפרצת וסחט עבירה מיצחקי כשיצא קדימה.

השני הוא מיגל ויטור, אולי השחקן הכי משפיע בליגת העל. אחרי התחלה מהוססת (טבעי, לא פתח בהרכב מאז ה 12/12/16), הוא פשוט השתלט על מרכז ההגנה, העלים לחלוטין את קיארטנסון ומנע ממכבי ת"א כמעט כל אפשרות לאיים על חיימוב. שפת הגוף שלו, קריאת המשחק, התזמון בתיקולים, משחק הראש הנפלא ומשחק ההגנה שלו כשהכדור אצל ב"ש הם ברמות הגבוהות ביותר. פשוט שחקן ללא תחליף. המספרים מדברים בעד עצמם, איתו ב"ש עם 88% הצלחה, עם 5:41 בשערים, ובלעדיו 67% עם 8:18 בשערים. אין מה להוסיף.

ומילה לגבי השער שהכריע את המשחק. דסה עשה שתי טעויות שבסופו של יום הביאו את צוות השיפוט לשרוק לכדור עונשין מ-11 מטרים. הראשונה, לא צמצם מרחק ממליקסון ואפשר לו בקלות להיכנס לרחבה, והטעות השנייה, הקריטית, היא הגלישה. אז נכון שדסה משך את הרגל אחורה, אבל ברגע ששחקן ההגנה על הקרקע עם הרגליים קדימה, השליטה עוברת לשחקן ההתקפה ומליקסון ניצל זאת עד תום מבחינתו, יזם מגע, הפיל את עצמו והכריע את המשחק.

מפגש בין מכבי חיפה לבית"ר ירושלים הוא תמיד מעניין, גם בשנים האחרונות כששתיהן לא נאבקות על האליפות ומשמשות בעיקר כשותפות לפלייאוף העליון. פגרת הנבחרות הגיע לחיפה בזמן. קודם כל היא נתנה לגיא לוזון זמן לעבוד עם הקבוצה שלו בשקט ולסדר אותה כראות עיניו, ושנית, אפשרה לשחקנים הפצועים של חיפה להתאושש ולהפוך את הסגל להרבה יותר איכותי.

בית"ר מצדה, אמנם הגיע בהרכב כמעט מלא, אבל המשחק החשוב באמת שלה יהיה באותו אצטדיון ביום רביעי, חצי גמר גביע המדינה, ואין ספק שזה ישב טוב בראש של השחקנים.

מימר עשה שינוי אחד מההרכב שסיפק ניצחון מרשים במושבה. בריהון פתח במקום ורד המורחק המאושר שיהיה זמין לחצי הגמר. בריהון, למרות היותו מאוד מוכשר, לא הצליח להשפיע על המשחק ואכזב בעיקר בקבלת ההחלטות בשליש האחרון. הקישור של בית"ר המשיך להיראות מצוין בתקופת מימר, בעיקר הודות לפריחה המחודשת של סאבו והמשחק השקט והמדויק של איינבינדר (93 אחוזי דיוק במסירות), אבל מה שהפסיד לבית"ר את המשחק היה משחק ההגנה. שני שערים שנבעו מקו הגנה שבור שמנע נבדל (בשער הראשון קונט ובשלישי קלטינס), וחולשה הגנתית באגף שמאל שבסופו של דבר גם השאירה את הקבוצה בעשרה שחקנים.

מכבי חיפה, עלתה לראשונה בעידן לוזון ב 4:3:3, עם קישור נייד, אבל מוגבל מאוד התקפית וחוליה קדמית מאוד מגוונת. בצד ימין שיחק ורמוט, כשקיבל חופש התקפי מוחלט, רוקאביציה פתח בשמאל והתחיל את כל התנועות שלו מקו האורך, ועוואד פתח במרכז. המערך הזה איפשר לכל אחד מהשלושה להבליט את האיכויות שלו. ורמוט נע בחוכמה, יצר יתרונות מספריים במרכז ולעיתים גם באגף הנגדי וחילק כדורים נהדרים. רוקאביציה סיפק את משחקו הטוב העונה, לא הפסיק לרוץ (גמע יותר מ-11 ק"מ, נתון מרשים מאוד לשחקן כנף וספרינטר כמוהו) ומלבד השערים גם עבד בהגנה ואפילו חילץ כדור בתוספת הזמן אחרי חזרה נהדרת להגנה.

מי שבלט מעל כולם היה עוואד. התכונות הטובות ביותר של עוואד הן השקט שלו ליד השער, יכולת הסיום ברגל שמאל, היכולת לזהות את המקומות שההגנה נשברת בהם והתנועה הנהדרת שלו בגב של הבלמים. הוא אמנם לא נגע הרבה בכדור (14 פעמים בלבד), אבל היה יעיל ביותר עם שער של חלוץ גדול ובישול מבריק לרוקאביציה. החזיר בענק ללוזון על האמון. עוד שחקן צעיר שעשה רושם חיובי מאוד הוא קפטן קבוצת הנוער איתן וולבלום, שב-26 דקות, חילץ שבעה כדורים והיה מאוד מעורב במשחק.

בניגוד למחזור הראשון של הפלייאוף, שבו הניצחונות הלכו לקבוצות שצריכות את הנקודות והמגמות נשארו ללא שינוי, המחזור השני ניער היטב את כל המאבקים הרלוונטיים.

הפלייאוף התחתון התעורר לחיים עם הניצחון הגדול של הפועל ת"א בדרבי הקטן. לראשונה מאז הפחתת הנקודות, הפועל ת"א עלתה מעל הקו האדום. בכלל, האדומים נראים יציבים מאוד הגנתית מאז הגעתו של קורצקי (בשישה משחקים מ-11 שמרה על רשת נקיה) ובשני משחקיה הראשונים בפלייאוף, כבשה חמישה שערים. החלק ההתקפי נראה פתאום טוב ומגוון. ברשצקי נהדר במרכז, אלטמן סיפק משחק מצוין עם שני בישולים ואפילו תמוז קם לתחייה. יחד עם הביטחון של צ'יבויקה משני השערים שכבש, פתאום הפועל ת"א נראית כקבוצה הכי חמה בתחתית.

עוד נתון מעניין – שלוש קבוצות ליגת העל שישחקו השבוע בחצי גמר גביע המדינה, הפסידו. שלושתן יודעות שיש להן אפשרות דרך הגביע להפוך עונה בעייתית לעונה בלתי נשכחת. מצד שני, הפסד גם בחצי הגמר יכול ליצור כדור שלג שלא ברור איפה ייעצר.