ואז הגענו לדיון על ערכים: פיקה – כהרגלו מדי כמה זמן – הזכיר שהוא לא אוהב את הערכים שריאל מדריד משדרת, אנשי ריאל ובראשם ראמוס הגיבו וסיפרו על גאוותם בסמל ובערכים של המועדון שלהם. מאמן ברצלונה לואיס אנריקה אמר: "ערכי ריאל מדריד? אני הרבה יותר קיצוני מפיקה בדעות שלי אז עדיף שאשתוק".
העיתונות של מדריד דאגה להזכיר ציטוטי אהבה של לואיס אנריקה למועדון מהתקופה בה שיחק בריאל וטען שהוא "גאה במועדון" ו"מרגיש בעננים לשחק בריאל מדריד".
הדיון על ערכי המועדונים, ועד כמה יש הבדלים ודמיון ביניהם, הוא נושא ארוך ומרתק (על כך בהזדמנות אחרת). בכל מקרה – אם נתמקד ברלבנטיות הספורטיבית-תחרותית של מלחמת המילים בין אנשי בארסה לריאל, אז נדמה לי מהצד שכל הרעש והמתיחות בין ריאל לבארסה עלולה לפגוע בהן בליגת האלופות. יובנטוס החזקה (שמעבירה עד כה עונה מושלמת) ובאיירן מינכן (שכמו קבוצה טיפוסית של אנצ'לוטי מסירה את חלודת החורף ועם האביב מתחילה לפרוח ולהפגיז) – מהוות איום גדול על שתי האימפריות הספרדיות, ריאל ובארסה, שהן גם שתי אלופות אירופה האחרונות.
בעונות של שיא המתיחות והדם הרע בין ריאל לבארסה של מוריניו, כשהן התישו זו את זו, היו אלה צ'לסי (2012) ובאיירן מינכן (2013) שזכו בליגת האלופות. ומעבר למתח הגבוה ביניהן, גם מבחינה מקצועית – ריאל ובארסה מראות סימני פגיעות ואינן מרשימות כפי שהתרגלנו לראותן בעבר. ריאל של זידאן (0:3 בינוני בבית מול אלאבס) היא קבוצה יעילה, צורת המשחק שלה שבלונית ופחות מגוונת מכפי שהתרגלנו לראותה (המון הגבהות), היא אולי בדרך לאליפות אבל מבחינת סגנון ריאל אינה מבריקה, ההגנה שלה נחשפת מדי משחק והיא גם לא דורסת עם חמישיות ושישיות כפי שהיתה ריאל של מוריניו ושל אנצ'לוטי. משהו מעט עייף ושבע בשלישיה הקדמית המעולה שלה, יש אמנם הרבה קשרים איכותיים אבל בגלל זה היררכיה לא לגמרי ברורה (לאיסקו אין מקום בהרכב הראשון עדיין?).
כמו שריאל הסתדרה בלי כמה שחקנים בהם הקפטן ראמוס וקאסמירו (השחקן הכי חשוב לאיזון המשחק שלה), בארסה הסתדרה בלי לאו מסי בגרנאדה (1:4), אבל בלי ממש להרשים. התרגלנו לכך שבעידן שאחרי צ'אבי (כשגם אינייסטה הנהדר אחרי שיאו), לבארסה כבר אין שליטה במרכז השדה כשהיתה לה, ובמיוחד במשחקי חוץ היא נראתה פגיעה העונה בלא מעט משחקים, ואנדרה גומש משחק יותר מדי.
יש לציין כי לואיס סוארס הוא השחקן הכי טכני בהיסטוריה מבין השחקנים הפחות אלגנטיים! ניימאר? הדריבליסט הכי טוב בעולם (!) כבר חודש שבכל משחק הוא עושה לפחות דריבל אחד על 50 מטר (כולל אחד בנבחרת על 70 מטר שהסתיים בשער).
בלעדיהם התוצאה הייתה 1:1. בגללם נפסל גול לצרפת ואושר גול לספרד והסתיים 0:2. ואז התחלנו חודש אפריל מטורף, וכבר איך שחזרנו לליגות נזכרנו כמה דחוף אנחנו צריכים את עוזרי שופט הווידאו בזמן אמת, במאני טיים של העונה. פנדלים מפוקפקים במשחקי העונה של ישראל (באר שבע) ושל פורטוגל (בנפיקה), פ.ס.ז' עולה ליתרון בגמר גביע הליגה מול מונאקו מגול של דראקסלר שהיה צריך להיפסל בגלל נבדל, גם בנזמה מעלה את ריאל מדריד ליתרון אחרי שהיה בעמדת נבדל.
אלה רק מקרי המחלוקת הבולטים במשחקים הגדולים ביומיים האחרונים, שבעזרת שימוש בווידאו היה אפשר לשנות (או לאשרר) את פסיקות השופט תוך 30-60 שניות. בכל מקרה, הליגה היפנית (K ליג) הודיעה שכבר החל ביולי היא תשתמש בעוזרי שופט וידאו, גם בליגות בכירות באירופה (סרייה A, פרמייר-ליג, בונדסליגה, לה ליגה) יש דרישה הולכת וגוברת לשימוש בכך כמה שיותר במהירה. הימור שלי? כבר בעונת 2017/8 בליגות הגדולות נראה שופטי וידאו. המשחק השתנה חברות וחברים:
א. השופט הראשי הוא הסמכות שצריכה לראות את הווידאו ולאשר מקרה של שינוי החלטתו המקורית.
ב. המחלוקת תישאר – הוויכוחים מה מצדיק שריקה לפנדל יישארו גם אחרי שניעזר בטכנולוגיה. כמו שקורה לכם בסלון כשאתם מתווכחים עם חברים, או לצוות של שדר ופרשן שלא מסכימים עם כל שריקה.
ג. חשיבות מרכזית לספק הצילומים – הפיד של הווידאו וזוויות הצילום המסוימות שיביא צוות השידור לעוזרי שופט הווידאו משמעותיות. יש לדאוג להגינות ושוויוניות בעניין הזה (במאי הרי יכול לשחק עם רגע מסירת הכדור בבחינה אם היה נבדל).
ד. מה עם אירועים קטנים? הכלל שהוחל על שימוש בעוזרי שופט וידאו הוא רק לאירועים גדולים (שערים, הרחקות וכו'). זה לא כולל אירועים קטנים שיכולים להיות בעלי השלכות גדולות – למשל עבירות או הוצאות חוץ (שבדיעבד יכולות להוביל לשערים) או כרטיס צהוב (שיכול בהמשך עם צהוב שני להפוך לאדום). יש עוד אתגרים ועקומת לימוד שנצטרך לחוות יחד עם הטכנולוגיה.
ה. אדם מול מכונה – מה קורה אם השופט הראשי טוען שהוא ראה מקרה מסוים באופן ברור, ואילו המצלמות מזוויות מסוימות מעידות על משהו מעט שונה? בקיצור, יהיה מעניין.
ודבר אחרון ואולי הכי חשוב – דבר עצוב. הכאב הגדול עם החלת שופטי הווידאו יהיה על אובדן השמחה הספונטנית של אחרי שערים. אוהדי פוטבול מכירים את התחושה היטב – הם לא מסוגלים לחגוג טאצ'דאון עד שהשופטים ראו ריפליי ואישרו אותו פעם נוספת. כך יהיה בכדורגל. ואין על הספונטניות. היא כל הקסם.
אבל פאלאס מתחתית הפרמייר-ליג שיחקה היטב והניצחון על צ'לסי היה הרביעי הרצוף שלה בליגה בתקופה מרשימה תחת סם אלרדייס (שהוא המנג'ר הראשון שמנצח את צ'לסי כמאמן של 4 קבוצות שונות). אגב, זה בדיוק כמו לסטר שניצחה בכל 4 משחקי הליגה תחת קרייג שייקספיר וברחה מהתחתית.
לתופעה הזו אני קורא "דג טורף קטן" – קבוצות תחתית שבשלב מסוים מתחברות ויוצאות לרצף אדיר ונדמה שהן היריבה הכי קשה האפשרית כרגע למובילות הטבלה. כמו שסנדרלנד בעונות הקודמות עצרה קבוצות שרצו לאליפות, כפי שלה קורוניה האכילה קש את אתלטיקו מדריד וברצלונה רק בשבועות האחרונים, כמו שבבונדסליגה אחרי באיירן מינכן שתי הקבוצות הלוהטות ביותר הן ורדר ברמן והמבורג שהמריאו ממעמקי התחתית לריצות נפלאות עם מאמנים חדשים וניצחו קבוצות צמרת (כמו ה-0:3 של ברמן על לייפציג במחזור שעבר).
וזה לא היה הבלאגן היחידי. מיד אחרי החמצה גדולה של שאלקה, דורטמונד יצאה למתפרצת קטלנית וכבשה בצד השני מרגלי אובאמיאנג (שער ליגה 24 העונה) שלבש מסיכה חדשה (בעבר כבר לבש מסיכות של ספיידרמן ורובין) ועורר סערה גדולה. בגרמניה נטען שהחגיגה המוחצנת של החלוץ מגאבון עם המסיכה משדרת שחצנות דוחה, ולא פחות חמור – שוב נטען שאובאמיאנג בעצם עושה קידום יח"צ לנייקי, בעוד נותנת החסות של בורוסיה דורטמונד היא פומה. זה הטריף את מנכ"ל דורטמונד והדמות החזקה במועדון - אקי ואצקה שטען שהוא רותח מזעם על אובאמיאנג ועל נייקי. "לא יתכן שנייק תדחוף את האינטרסים המסחריים שלה בדרך הזו", אמר ואצקה שכבר ערך שיחות והבהרות משמעת לאובאמיאנג בחודשים האחרונים, והודה שייאלץ שוב לשוחח עם החלוץ (שבקיץ צפוי לעזוב) ולהעמיד אותו במקום.
אגב "אובה" עצמו התגונן וטען שזו פשוט חגיגת מסיכות אותנטית שמצייגת אותו ("זה העולם שלי, אני כמו ילד שאוהב לשחק כדורגל"), והמאמן תומאס טוכל יצא להגנתו וטען לצביעות בביקורות נגד החלוץ שלו.
ומילה על האקדמיה הנהדרת של שאלקה - טילו קרר, שחקן הגנה בן 20, השווה לשאלקה (77) כבש שער בכורה בקריירה דווקא בדרבי. קרר, שהוא בכלל בלם וימני ברגל, תופקד כמגן שמאלי והוכיח יכולת ופוטנציאל. אגב, הוא כבש מבישול נפלא בעקב של כישרון נוסף של שאלקה לאון גורצקה (22) – קרר וגורצקה מהווים תזכורת לאקדמיה האדירה של שאלקה, לדעת רבים השנים באיכותה בגרמניה, ממנה צמחו מנואל נוייר, מסוט אוזיל, ג'ואל מאטיפ, יוליאן דראקסלר ועוד רבים וטובים. בסיום המשחק אמר קרר הצעיר: "לחגוג עם מסיכה? אני לא צריך להסתיראת הפנים שלי"
יונייטד נאלצה להסתדר בלי זלאטן ופוגבה, ב-0:0 המחריד באולד טראפורד מול ווסט ברומיץ' שהדגיש את הבעיות הבולטות במשחק של יונייטד העונה גם איתם (והבעיות האלה מזכירות את ימי ואן חאל): לא מנצלים מספיק היטב את החזקת הכדור כדי לפרוץ הגנות; משחק התקפי שבלוני מדי שמבוסס על הרבה הגבהות סתמיות; הסתמכות יתרה על זלאטן (מגיע לכחצי מהמצבים) וחוסר חדות וחוסר עקביות של שחקני ההתקפה האחרים; ליונייטד חסר אנרגיה, דינמיות ויצירתיות בחוליית הקישור וחסרה תנועה ותיאום בהתקפה. עובדה: יונייטד העונה לא מצליחה לפרוץ בונקרים בקלות, גם הנצחונות שלה היו דחוקים ולא סוחפים. מוריניו יהיה חייב לשפר מאוד את הקבוצה בעונה הבאה ולנצל יותר טוב את פוטנציאל שחקניו. תזכרו: העונה השניה של מוריניו עם אינטר, ריאל וצ'לסי היתה הטובה ביותר. יש למה לחכות
אגב, הנה נתונים אמיתיים בעקבות מחזור 1 באפריל שאינם בשום אופן מתיחות: ליונייטד פחות הפסדי ליגה מצ'לסי העונה (3 מול 4). יומיים עברו מאז הפסד הבית האחרון של צ'לסי, 205 ימים עברו מאז הפסד הבית האחרון של יונייטד. ולמרות כל זאת יונייטד בפיגור 16 נק' מצ'לסי כי היא מלכת התיקו בליגה - 11 איקסים למוריניו בפרמייר-ליג העונה – הרבה יותר מדי.
כזכור, היו דיווחים על כך שג'יימי וארדי היווה דמות בכירה מאחורי פיטורי ראניירי לצד שחקנים בכירים נוספים (בהם מחרז ושמייכל). וארדי הכחיש (כמו יתר השחקנים). אבל הנה הנתונים: בשבעת משחקי הליגה האחרונים תחת ראניירי וארדי רשם 0 שערים ו-0 בישולים. ב-4 משחקי הליגה הראשונים תחת שייקספיר וארדי רשם 4 שערים ו-2 בישולים. גם שחקנים אחרים בקבוצה הרימו את הרמה שלהם
אז נכון, שייקספיר חזר ליסודות שהובילו את לסטר לעונת האליפות הסנסציונית. אבל האם השחקנים באמת נטשו את ראניירי? מה גרם להם להפסיק להאמין בו? בכל מקרה, חלק מהתשובה נקבל בעוד שבוע, יום שני בערב, 10 באפריל, במהלך המשחק בין קריסטל פאלאס לארסנל, ראניירי יתארח באולפן סקיי ויספר על הצד שלו בפיטורים. אל תחמיצו!
אוהדי ארסנל הפכו לקהל מפולג בגלל הכח הבלתי מוגבל של ונגר במועדון. הקמפיין "WENGER OUT" ממריא לגבהים חדשים, אך נאמני המאמן (השמרנים הקשים) מתעקשים עלי שלהם. יתכן שהפילוג המעיק ואווירת הנכאים שישנה בין אוהדי ארסנל מעיבה על הקבוצה (הגניחות העצבניות ביציעים אחרי כל פעולה לא מוצלחת). אתמול בתיקו הביתי 2:2 מול מנצ'סטר סיטי, שוב התותחנים נראו כקבוצה רכה, לא קלינית וחסרת אמונה. כל פעם שארסנל הצליחה להשוות במשחק מיד נראה היה שהיא עומדת לספוג (במיוחד כשקוסיילני שוב נטש משחק חשוב באמצע, הפעם בגלל פציעה). סיטי נראתה טובה ומסוכנת יותר ואחרי החילופים של ונגר ארסנל רק נחלשה ואלכסיס סאנצ'ס ירד פתאום לשחק קשר אחורי ברבע השעה האחרונה.
בשורה התחתונה: הנוכחות של ונגר בארסנל, בגלל השאלה על המשך דרכו, מזיקה לארסנל שלהזכירכם – נותנת את העונה הגרועה ביותר שלה ב-21 שנותיו של ארסן ונגר במועדון, בדרך למקום השישי, כולל התבוסה (10:2 מול באיירן) הגדולה אי פעם של קבוצה אנגלית בשלבי נוקאאוט אירופה.
התרעות פיקוד העורף