כמי ששיחק במדי נבחרת ישראל במונדיאל 70’ במקסיקו, צביקה רוזן, שהיה הבלם של הנבחרת, עוקב באדיקות בחודש האחרון אחרי משחקי המונדיאל בקטאר. “לא אסתיר שזה מדגדג לי ומעורר בי געגועים", הוא מודה.
מה השתנה במשחק מאז?
“זה אותו כדורגל, אבל הוא שונה לגמרי מבחינת הקצב והמהירות, והכל גם יותר חזק ואגרסיבי. לעומת המונדיאל הנוכחי, נראה לי כאילו שנבחרת ברזיל מתקופתי שיחקה בהליכה".
מה השתנה בכדורגל הישראלי מאז?
“כיום יש לנו שחקנים טובים, אבל לא כמו מוטלה (שפיגלר) וכמו גיורא (שפיגל), שהיו ברמה מעל לכדורגל הישראלי. אם להודות באמת, אנחנו לא משקיעים יותר מדי. אם מישהו היה דורש כעת משחקני הנבחרת להתאמן שלוש פעמים ביום, כפי שעמנואל שפר, מאמן הנבחרת שלנו, דרש מאיתנו, היו אומרים לו שהוא מטורף. הרי שפר הביא לכדורגל הישראלי סטנדרטים שלא היו בו קודם".
רוזן, 75, גדל בתל אביב כבנם של שניים מניצולי גטו ורשה. “ביום השואה היה מושלך הס אצלנו בבית", הוא מספר. “הוריי באו ממשפחות גדולות, שמהן לא נותר שריד ופליט. הם לא היו צריכים לחכות ליום השואה כדי להיזכר במה שהם עברו, היא הייתה נוכחת כל הזמן בחייהם, אם כי הם לא סיפרו הרבה".
רוזן הוא דור שני בכדורגל. “בוורשה אבי היה שחקן זוטר ואז עבר לשפוט במשחקים", הוא מספר. “לאחר שעלה ארצה, הוא היה פעיל באיגוד השופטים של ההתאחדות לכדורגל וכעבור הרבה שנים סגרתי איתו מעגל, כשהתמניתי כיו"ר האיגוד".
את הקריירה שלו החל בגיל 9 בקבוצת הילדים של מכבי תל אביב. “לא הגעתי אליה במקרה, עוד בוורשה אבא שלי היה מכביסט", הוא מספר. “כילד, שגדל ביד אליהו, התאמנתי כמה פעמים בבני יהודה עד שהגעתי למכבי. שם שיחקתי בכל התפקידים, משוער עד חלוץ מרכזי, ומאז שהגעתי לתפקיד הבלם, לא זזתי ממנו. כבלם היה לי משחק ראש מצוין וגם הבקעתי לא מעט שערים, מה שבזמני לא ציפו משחקני הגנה, שאז בדרך כלל לא עברו את החצי. כשג’רי בית הלוי בא לאמן אותנו וראה את המשחק שלי, הוא אמר לי לעלות למעלה. היו לכך תוצאות, בין השאר הבקעתי שבעה שערים במשחקים בין־ארציים".
במקביל, רוזן למד בבית הספר התיכון המקצועי “שבח". “כשהמנהל הציע לי לבחור בין לימודים ובין כדורגל, ברור מה בחרתי, ועד יומי האחרון לא אתחרט על בחירה זו", הוא מספר.
צעיר וחצוף
רוזן היה שחקן נשמה של קבוצת מכבי תל אביב והקפטן שלה. הוא זכור מאז כשחקן קשוח והוגן. “זה מהחינוך הפולני שספגתי בבית, מה גם שידעתי איך להתנהל מול השופטים", הוא אומר. “חוץ מזה היה רספקט כלפיי ולא הורחקתי גם כשהגיע לי".
לדבריו, הוא שילם “מחיר בריאותי" על הקריירה: “כשאני מביט במראה, אני נזכר כל פעם מחדש איך סטלמך (החלוץ נחום סטלמך – יב"א) גמר לי את האף בפציעה שהפכה לסימן ההיכר שלי. נחום היה שחקן אדיר ובגלל השערים שכבש בנגיחה כונה ‘ראש הזהב’. פעם, במשחק שלנו נגד הפועל פתח תקווה, בא מולו שחקן צעיר וחצוף כמוני, התרומם לכדור יחד איתו ולקח אותו ממנו. אז הוא נגח בפרצוף שלי. התוצאות נשארו לתמיד".
רוזן שיחק במכבי תריסר עונות, שבמהלכן זכה עם הקבוצה בשלוש אליפויות, בארבעה גביעי המדינה ופעמיים באליפות אסיה לקבוצות. כשחזר למועדון כעבור שנים כמאמן, הוא חווה קשיים. “לא כולם אהבו שם את העובדה שמי שהיה שחקן הקבוצה השתלט על כל העסק, כשמעבר לאימון הפכתי למעין שריף של המועדון", הוא מספר. “זה הפריע לכל מיני אנשים, שהראו לי בג’נטלמניות את הדרך החוצה".
בגיל 30, כשסיים את דרכו כשחקן במכבי תל אביב, הוא הפתיע כשעבר לקבוצת הפועל יהוד, תוך היענות להזמנת סעדיה חתוכה, ראש המועצה של יהוד. “תמיד הייתה לי אמביציה לעשות יש מאין, וכאן היה לי אתגר ללכת על קבוצה שכולם אמרו עליה שבסיום העונה היא תרד ליגה", הוא מספר. “לא רק שלא ירדנו, אלא שלאחר שהפכתי בקבוצה למאמן־שחקן, הדהמנו כשזכינו בגביע המדינה".
בהמשך שוב הפתיע רבים כשהחל לאמן את הפועל תל אביב. “אל תשאל איזו היסטריה הייתה בבית המכביסטי שלי", הוא מספר. “מה, שדווקא אני אלך לאמן את היריבה הגדולה של מכבי? כשנציג הפועל נפגש איתי בחשאי והציע לי לאמן את הקבוצה שלו, שאלתי אותו אם הוא בטוח בכך. הוא היה בטוח ולאחר שהעניין נשמר בסוד במשך חודשיים, זה יצא בבום אדיר, כאילו שהביאו ראש ממשלה מקהיר".
איך אוהדי הפועל קיבלו אותך?
“הם קיבלו אותי בהיסוס גדול, אבל השחקנים נפתחו אליי די מהר, למרות שהייתי די קשה איתם ויש מהם שעד היום הם מהחברים הכי טובים שלי. יצא ששנה אחרי הזכייה בגביע עם יהוד, זכיתי בגביע גם עם הפועל תל אביב".
לאחר שאימן גם את הקבוצות הפועל באר שבע, הפועל לוד, הפועל ירושלים ומכבי פתח תקווה, פרש רוזן סופית בגיל 45 מאימון. “הרגשתי שהגעתי למקסימום שיכולתי להגיע", הוא מסביר. “חשבתי שמספיק. הרי לכל דבר אמור להיות מתישהו סוף".
מה דעתך על מעמד המאמן בארץ?
“אולי לא נעים לי לומר את זה, אבל רבים מאלה שמגיעים כיום לאימון בכדורגל הם לא ברמה של המאמנים בתקופה שלי. לא רק שפר. די אם אזכיר מאמנים כמו דוביד שווייצר ואיציק שניאור, שהיו פרופסורים לכדורגל".
כמי שהיה בוועדת האיתור לבחירת המאמן הנוכחי של הנבחרת, האם אתה משוכנע שאלון חזן הוא הבחירה המיטבית?
“בסך הכל אלון חזן עושה עבודה טובה בנבחרת. האיש עבר קריירה ארוכה בכדורגל הישראלי, ובין המאמנים כאן אני לא רואה מישהו טוב ממנו. מה שנותר לנו זה להיות אופטימיים ולאחל לו הצלחה".
אייל ברקוביץ’ הכתיר את עצמו כמי שראוי לאמן את נבחרת ישראל. האם זה יכול לקרות לדעתך?
“אייל הוא איש כדורגל ממדרגה ראשונה, ואין על כך ויכוח. לכן הוא ראוי לתפקיד ניהולי אם יוצע לו. אבל לאמן את הנבחרת? נראה לי שצריך להתחיל מכיתה א’ ולא לקפוץ ישר לאוניברסיטה".
מעבר לזיהויו עם מכבי תל אביב, נשאר רוזן צרוב בתודעת אוהדי הכדורגל כשחקן נבחרת ישראל כאמור, שאת מדיה עם החולצה מס’ 5 לבש ב־58 משחקים בין־ארציים, בהיותו חניכו המובהק של המאמן שפר. “האיש הזה המציא את הכדורגל בישראל מחדש", הוא אומר. “שפר, איש רגיש וקשה כמו אבן, לקח חבורה של שחקנים צעירים והוביל אותם לזכייה ראשונה באליפות אסיה בדרך להישגים נוספים עם שיטת משחק ועם משמעת שהביא מהכדורגל הגרמני. כשהגענו למונדיאל
ב־70’, היינו בין 16 הנבחרות הכי טובות בעולם, והוצאנו שם שני תיקו והפסד אחד. בדרך הביתה שיחקנו בניו יורק עם קבוצת קוסמוס, שבין השחקנים שלה היה פלה הברזילאי. אומנם הוא כבר היה בשלהי הקריירה שלו, אבל איזה שחקן, איזו טכניקה ואיזה גובה. היה צורך בסולם כדי לעלות איתו למשחק ראש".
חדר מלא בדיחות
כשרוזן פרש ממשחק ומאימון, הוא עבר לעולם העסקים, בעיקר בתחום של ציוד ותלבושות ספורט, כולל הייצוג בארץ של חברת “פומה". “עזר לי החיבור לשפר, שאיתו היו לי עסקים משותפים", הוא משתף. “אפשר להגיד שעשיתי חיל בתחום הזה והסתדרתי בחיים. עזרתי לילדים ולנכדים שלי, שאיתם אני נהנה מכל רגע".
כיצד היית נוהג עם ערן זהבי, שכידוע איבד את מקומו בנבחרת לאחר שסירב לחדר משותף עם שחקן אחר בה?
“אני מטבעי סלחן. איך אמר המאמן שלי במכבי תל אביב, ג’רי בית הלוי? ‘כשאני צריך את הגנב, אני מוריד אותו אפילו מעץ התלייה’. אם יש לו מקום ב־11 של הנבחרת, אולי היה מקום לוותר לו. אבל אם לא, עדיף שיישאר בבית".
עם מי אתה חלקת חדר במסעות הנבחרת?
“קודם כל אומר לך בכנות שאף פעם לא חשבתי שאני השחקן הכי טוב בנבחרת, וגם היום אני לא חושב כך, אבל הייתי פופולרי בין השחקנים, ולא בגלל היופי שלי. הם נלחמו על מי יהיה איתי בחדר, אם כי בדרך כלל ישנתי עם מוטלה (שפיגלר). אחריי הגיע לנבחרת גיורא (שפיגל), החבר שלי ממכבי. גיורא רצה לישון עם מוטלה, החבר של שנינו. ‘אני עם צביקה’, אמר מוטלה. ‘ומה איתי?’, שאל גיורא. בקיצור, היינו שלושתנו בחדר מלא בבדיחות, אל תשאל".
בזמנכם הקהל הכיר את שחקני הנבחרת אחד־אחד, ואילו היום יש בנבחרת ערב רב של שחקנים, שחלקם לא מוכרים לקהל.
“זה השוני. הנבחרת שלנו שיחקה כמו קבוצה, ואילו הנבחרת הנוכחית היא אוסף של שחקנים. אנחנו היינו לפעמים חודשים ביחד. לקראת אולימפיאדת מקסיקו 68’ התאמנו חודשיים בסנט מוריץ, על האלפים בשווייץ, ולא הרבה פחות התאמנו כעבור שנתיים בהרי קולורדו, בארצות הברית, כדי להיות מוכנים למשחקים בגבהים של מונדיאל 70’ במקסיקו. כך שחקנים הופכים ליחידה מלוכדת".
רוזן חי כיום בצפון תל אביב עם מלכה, חברת הנעורים שלו שאותה נשא לאישה בהיותו חייל בן 20. יש להם שלושה ילדים, שמונה נכדים וגם נינים. “ריבונו של עולם פיצה אותי בגדול על אובדן רוב המשפחה שלי בשואה", הוא אומר. “מכולם ממשיך אותי בכדורגל הנכד שלי שחר, שמשחק כמגן שמאלי בהפועל כפר סבא אצל יצחק שום, חבר שלי מהנבחרת, ובלי פרוטקציה".
מה דעתך על המצב הפוליטי במדינה?
“אם הנכד שלי משחק באגף שמאל, מבחינה פוליטית אני ימני, קיצוני אפילו, ועם זאת לא מתלהב ממה שהולך בהרכבת הממשלה. יש על מה להתגעגע לבן־גוריון ולבגין, אבל זה מה שיש".