סיפורה המצמרר של קורבן לאלימות: "יכלו לכתוב עליי: 'נרצחה ע"י בעלה'"

"צריך להבין את המציאות שנולדתי לתוכה. אמא שלי הייתה אישה מוכה. לא סטירה פה, סטירה שם - אבא שלי היה מפוצץ אותה במכות, שובר עליה כל מה שהיה לידו. התבגרתי לתוך מציאות מעוותת עם הכחשה עצמית, חשבתי שככה זוגיות צריכה להיראות. שמדי פעם הגבר עצבני והוא מוציא את העצבים על האישה שלו. הטירוף הזה היה נורמלי עבורי".

"יום אחד הגעתי לבית הספר פצועה, לאחר מכות קשות שאבי נתן לי. המורות שאלו אותי איך זה קרה ולא ידעתי מה לענות להן, אז הזמינו את ההורים שלי לשיחה. הם הגיעו, הייתה שיחה, ולמחרת שוב קיבלתי מכות".

"הועברתי לקצינת מבחן, ובמשפט קיבלתי שנתיים על תנאי וקנס כספי".

בגיל 17 החליטו הוריה שהגיעה העת שתתארס, ושידכו אותה לגבר שחי בלאס וגאס. "הוא הגיע לישראל כדי לפגוש אותי, ואיך שראיתי אותו הבנתי שאני לא רוצה להתחתן איתו", היא נזכרת. "לא נמשכתי אליו, לא הייתה שום כימיה. מובן שלא התחשבו בדעותיי והובילו אותי לאירוסים איתו. כשהבנתי שמכריחים אותי להתחתן עם מישהו שאני לא רוצה, ברחתי מהבית".

עברו עוד כמה שנים עד שאזרה אומץ, ועזבה אותו. שנים ספורות אחר כך בכור חדד הכירה את בעלה הנוכחי, רוני, שלו היא נשואה זה 11 שנים. לזוג יש שלושה ילדים משותפים, בנוסף לבנה של בכור חדד מנישואיה הקודמים. "רוני המסכן חיזר אחרי במשך שנה עד שהסכמתי לצאת איתו", היא משחזרת. "הייתי בכזו טראומה שלקח לי נצח לפתוח שוב את הלב ולסמוך על מישהו".

"אני מרגישה שליחות מאלוהים לעזור לנשים לצאת ממעגל האלימות. אני הייתי אמורה להיות כותרת בעיתון: 'נרצחה על ידי בעלה'. שוטרת בתחנת המשטרה שהכירה אותי בגלל שהייתי מגישה תלונות על בעלי ומבטלת אותן אחר כך, אמרה לי יום אחד כששוב הגעתי לבטל תלונה: 'בסוף הוא ירצח אותך ותהיי כותרת בעיתון'. אז לא, הוא לא, ואני בחרתי בחיים, וחשוב לי שיידעו את הסיפור. אני רוצה להיכנס למקלטים של נשים מוכות ולספר להן את הסיפור שלי. אני לומדת עכשיו משחק בבית הספר של ענת ברזילי ורוצה לשחק בסרט על חיי, ואני רוצה להגיד לכל הנשים – לא נולדנו בשביל לסבול, נולדנו ליהנות. אם את נמצאת במקום שלא טוב לך בו, אל תהיי שם. קומי ולכי. אל תפחדי. תחושת השחרור והסיפוק שמגיעה אחרי התקופה החשוכה היא מדהימה".

כיום, למרות כל מה שעברה בילדותה, בכור חדד נמצאת בקשר עם אביה. עם אמה היא אינה מחליפה מילה, מלבד אירוע חד־פעמי לפני חמש שנים. "שנים שלא דיברנו, ופתאום היא מתקשרת אלי בוכה ואומרת לי שהיא עיוורת, שהיא לא רואה כלום", היא מספרת.

"נסעתי אליה ולקחתי אותה לאיכילוב. מתברר שהיא הייתה אצל קוסמטיקאית ונכנס לה חומר כימי לעיניים. באיכילוב אמרו שנשרטה לה הקרנית וטיפלו בה. בנסיעה באוטו היא אמרה לי שאני חייבת להחליף את השם שלי, שאמרו לה שזה שם עם הרבה גזירות. למחרת הלכתי למשרד הפנים והחלפתי את השם לדלינדה. השמטתי את הת', החלפתי את המזל".