בגיל 33 הייתה שוש קוג'מן אחרי כל טיפול אפשרי. מגיל 10 הייתה בטיפולים פסיכולוגיים. היא טופלה באינספור שיטות, גם במהלך מסעותיה מסביב לעולם, אך אף פעם לא מצאה מזור לסבל ולבעיות. "מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי מטופלת אצל פסיכולוגים ומטפלים אלטרנטיביים. במשך שנים הרגשתי לא רצויה, אהובה או מוערכת. נחשפתי להרבה שיטות אבל שום שיטה לא עזרה לי. רק כשנחשפתי לניאו-הומנולוגיה חיי השתנו מן הקצה אל הקצה. הבנתי שאדם לא נולד בשביל לסבול".



קוג'מן, בסוף שנות ה-40 לחייה, תושבת בנימינה, החלה בטיפולים בשיטה שפותחה על ידי יהודית אורניה מילוא, המטפלת של הסלבס, שמטופלות כמו יעל פוליאקוב ומיה דגן פוקדות את הקליניקה שלה באופן קבוע. היום היא מטפלת בעצמה בשיטה הייחודית.



הניאו-הומנולוגיה היא שיטה המאפשרת לאדם לשלוט בחייו.  קוג'מן מסבירה: "המוח פועל כמו סוללה נטענת, המייצרת אנרגיה חשמלית. יש בה מידע שלילי - שמטרתו לבלום את התנהגותו של האדם, ויש בה מידע חיובי - שגורם לאדם לשאוף להתקדם בחיים ולהגיע להישגים".



"חוסר האיזון בין המחשבות החיוביות לשליליות גורם לאובדן אנרגיה חשמלית במוח. אנחנו למעשה ממחזרים מידע דפוסי שלילי מהעבר, מתרגמים סיטואציות ולא מסוגלים לראות את המציאות בצורה אובייקטיבית. התוצאה היא שאנו מרגישים רע ופוגעים בעצמנו על ידי המחשבות השליליות שלנו. אנחנו מגיעים למצב של חוסר סיפוק עצמי, דיכאון, חרדות, ריקנות, תקיעות, ובסוף התהליך אנו חולים פיזית".



"כל המחלות הן חשמליות", טוענת קוג'מן. "המחלות הן תוצאה של שנים של אובדן אנרגיה ומתחים שנוצרים מן המחשבות. המפתח לאושר, עושר ובריאות האדם קורה ברגע שלומדים לעקוף את הדפוסים המוטבעים בנו ולהעלות את רמת האנרגיה במוח. אנרגיה גבוהה תאפשר לשלוט בתנודות הרגשיות, למגנט בקלות ויעילות את המציאות לה אנו שואפים. במקום לחיות בהישרדות, נעבור לצמיחה. אדם שטוב לו חי בעולם של שפע והתפתחות בכל רמות החיים. הוא חושב, מקבל ואוהב את עצמו ללא מלחמות, מחלות וסבל. נקודת המבט על החיים משתנה לטובה. הידע הפרקטי עוזר להתמודד עם סטרס ומצבים רגשיים מורכבים בקלות ובנינוחות".





גם מטופלת בשיטה. יעל פוליאקוב. צילום: עידו איזקגם מטופלת בשיטה. יעל פוליאקוב. צילום: עידו איזק



לקוג'מן לא היה קל בחיים. בגיל 10 היא עברה לקיבוץ עם משפחתה וחוותה דחייה חברתית קשה. "הייתי שונה, הבגדים שלי היו שונים, השפה. בקיבוץ דאגו להזכיר לי את השונות. צחקו על הבגדים שלי ועל כל מה שהבאתי איתי מהעיר. מתוך רצון להיות שווה מסרתי את הבגדים היפים שלי לקומונה וקיבלתי במקומם בגדים מהקיבוץ. מסרתי בגדים מקסימים שגם בעיר לאף אחד לא היו. היה לי דוד בצרפת ששלח לי כל הזמן בגדים מיוחדים. יום למחרת אני קולטת בשבילי הקיבוץ ילדים אחרים לובשים את הבגדים שלי".



אאוצ'.


"הייתי בשוק. לא הבנתי איך יכול להיות שהם צחקו עליי לפני דקה ועכשיו השלל חולק בין כולם".



בקיבוץ גם התפרצה אצלה מחלת אסטמה קשה במקביל לגירושי הוריה. "מצאתי את עצמי מאושפזת בבית חולים ומבלה שם יותר מאשר בבית הילדים, הייתי אפילו על סף מוות קליני והחזירו אותי לחיים באמצעות מכות חשמל". קוג'מן מספרת שבית החולים היווה מקום מפלט מילדי הקיבוץ עבורה, אך גם כשחזרה לעיר ההתמודדות הייתה לא קלה. "הייתי דיסלקטית ברמה קשה אבל אז איש לא אבחן זאת או ידע מה זה וכל הזמן הייתי צריכה להוכיח שאני טובה ושווה ולא צריכה להיות בכיתה לחינוך מיוחד".



בגיל 18 התגייסה לצבא עם פרופיל 45 וסיימה קורס חובשות צבאיות. "אחרי הצבא יצאתי לטיול ארוך בעולם עם תרמיל על הגב. חייתי ביפן מספר שנים במהלכן למדתי אומנות, וכשחזרתי לארץ למדתי ב"בצלאל" עיצוב מוצר. משם המשכתי לתואר שני בעיצוב מוצר ובניהול בהולנד. מימנתי את הלימודים מכסף שחסכתי כשעבדתי ביפן".



כשחזרה לארץ עבדה במספר משרות ניהוליות וכמעצבת מוצר אצל יצרן של "ויקטוריה סיקרט" בניו יורק. "מצאתי את עצמי על קו תל אביב-ניו יורק במשך כמה שנים. הציעו לי לעשות רי-לוקיישן לניו יורק ושם לייצג את החברה שבה עבדתי, אבל אחרי כל כך הרבה שנים של נדודים הרגשתי שאין לי רצון להתחיל שוב מהתחלה. הרגשתי שאני רוצה לחיות בארץ ושהספיקו לי הנדודים, החלטה שהייתה ממש מצילת חיים עבורי".



את אומנית בכלל, יש לך מקצוע, יש לך ניסיון בניהול. למה החלטת להפוך למטפלת בניאו-הומנולוגיה?


"באומנות תמיד אמרו לי שבשביל שתצא אומנות טובה צריך לסבול, להתייסר".



יש בזה משהו. זה עובד טוב מאוד במוזיקה.


"נמאס לי לסבול, רציתי למצוא את המקום שלי שחיפשתי במשך שנים, להיות מאושרת. כשחזרתי לארץ מצאתי את השיטה, דרך חברה. התחלתי לעשות את הטיפול ותוך שלושה חודשים חיי התהפכו. אני זוכרת שהייתי מובטלת והתחלתי לראות את הצבעים. אני - מעצבת - התחלתי לראות צבעים. התחלתי בקלות להיות אדם שמח. זה היה כמו מדע בדיוני. הייתי במצב קשה ועשיתי מה שהמטפלת אומרת. מאדם שכל הזמן בודק מה יגידו עליו, מה יחשבו, מחפש פידבקים ואהבה מהסביבה, הפכתי לאדם בטוח, מאמין ואוהב את עצמו, שנהנה מהחיים  ויודע ליצור את המציאות הרצויה לי בלי להיות תלוי באיש".



"מהשוק שחיי התהפכו - הייתי חייבת לראות מה העניין עם השיטה", אומרת קוג'מן. "לא חשבתי ללמוד את זה, אבל הבנתי שאם הייתי יודעת שהשיטה קיימת - זה היה חוסך לי שנים של סבל וטיפולים. הבנתי שהבעיה היא המחשבות והרגשות. הבנתי שזה כל כך קל ופשוט, שאני חייבת להביא את הבשורה הזאת לעולם. אחרי שנים של טיפולים - הפסקתי לחפש. אני כל הזמן לומדת ומגיעה למסקנה שזה 'הדבר'. זה מעוגן במדע והמחקרים מוכיחים את זה".



קוג'מן מספרת כי בעקבות המהפך שחוותה ומתוך הסקרנות, התחילה ללמוד את השיטה. הלימודים ארכו ארבע שנים תוך כדי שהיא עובדת במשרה מלאה. "בגיל 40 היה ברור לי שאני רוצה לטפל באחרים ולהנגיש להם את המידע הזה".



"זה היה כמו סגירת מעגל עבורי", היא ממשיכה. "מילדה דחויה שרואה שחורות פתאום לימדתי אנשים לאהוב את עצמם, להיות מסוגלים לראות את הטוב ובעיקר ליצור את מציאות החיים הרצויה עבורם. לא רציתי לעזור לבעלי המניות בחברות בהן עבדתי, רציתי לעזור לאנשים".



מספק באותה מידה?


"לחלוטין, ואפילו יותר. מגיע אלי מגוון רחב של אנשים שכולם לומדים לאהוב ולהעריך את עצמם, להתמלא בביטחון עצמי ושמחה שלא תלויה בדבר. הם לומדים לשמור אנרגיה, להיות הספק של עצמם, שביעות הרצון שלהם עולה והתוצאות להן הם ייחלו פשוט קורות".



"הגיעה אליי אישה בעמדה בכירה, שלמרות התפקיד המשמעותי והדרגה הגבוהה עדיין חייה בפחד מתמיד מכישלון אישי ועסקי ומפיטורים", מפרטת קוג'מן. "כל פעם כשהבוס שלה היה מתקשר היא ניסתה להבין מהקול והאינטונציה האם הוא מתכוון לפטר אותה. היא חיפשה אהבה ואישורים מהסביבה בצורה מאד בולטת וכשהתחילה לבוא אליי היא למדה להעריך את עצמה, הפסיקה לחפש אישורים על כמה היא טובה, עזבה את מקום העבודה והיום היא מנכ"ל ומנהלת צוות עובדים גדול. הפחד הפסיק לנהל אותה".



קוג'מן ממשיכה: "דוגמא נוספת היא אישה בסוף שנת ה-40 לחייה שעבדה שנים בארגון מוביל בינלאומי. במשך יותר משנה וחצי היא חיפשה עבודה, שלחה קורות חיים ולא קיבלה כל מענה. היא הגיעה מיואשת, אובדת עצות ועם דימוי עצמי נמוך. בעקבות הטיפול היא קיבלה כלים, העלתה את הדימוי העצמי והערך העצמי, כל תפיסת העולם שלה השתנתה. היא הבינה איך ולמה היא הגיעה למצב אליו הגיעה, הבינה כיצד היא יוצרת את המציאות שיש לה בראש לגבי עצמה. תוך מספר מפגשים ועבודה מדויקת היא מצאה עבודה טובה יותר ואף הרוויחה כפול מבעבר. את הידע הזה לקחה גם לתחומים אחרים בחיים. אמא שלה עברה ניתוח לב פתוח ובעזרת הכלים שהיא קיבלה, היא סחפה את כל המשפחה אחריה לעודד את האם ו"לשתול" במוחה תמונת מצב אידיאלית של רפואה. האם שוחררה מבית החולים תוך שבוע והחלימה במהרה. הידע עובד בכל תחומי החיים ומשפיע על כל הסביבה. מספיק שאדם אחד יעשה את השינוי וכולם מסביבו יהיו מושפעים".



שוש קוג'מן. צילום: ליאת שניידרשוש קוג'מן. צילום: ליאת שניידר



יש מקרה יוצא דופן שאת זוכרת במיוחד?


כן. היה לי מקרה של ילד בן 11 שהיה דחוי חברתית ואפילו בן הדוד שלו התנכל לו. הוא היה חכם וחברותי. דרך הכלים שהוא קיבל - הוא הפך למלך הכיתה. היום - כל הילדים שהם 'ילדי כאפות' - נכנסו תחת חסותו". אני נהנית במיוחד לטפל בילדים מתוך הרצון למנוע מהם את מה שאני חוויתי. זו השליחות שלי."



קוג'מן, שלא נראית יום מעל 35, היא אם יחידנית לדולב ואור-יה, תאומים מקסימים בני שלוש. היא מספרת שבגיל 40 הבינה שזה "עכשיו או לעולם לא, שאם לא אתחיל בתהליך עכשיו לא אוכל לממש את חוויית ההורות".



"עברתי תהליך עם עצמי, שבמהלכו הבנתי כי זה נכון ומתאים לי להביא ילדים לעולם ולבד", היא מספרת. "זה לא היה מסע פשוט כי היו שם לבטים וחששות, אבל כשהבנתי שזה מה שאני רוצה כל האמצעים היו כשרים".



צריך הרבה כוח ואומץ להיות אם יחידנית.


"יצרתי את המציאות אצלי בראש הרבה לפני שהם הגיעו לעולם. זה היה מסע שבו עברתי טיפולי פוריות, והוא לא פסק גם כשכולם מסביבי כבר אמרו לי לוותר. לי היה ברור שאני לא מתכוונת לוותר על החלום שלי כמו שעד אז לא וויתרתי על אף חלום. היה לי ברור שלא רק שאגשים אותו, אלא גם את חלום הילדות שלי לתאומים".



"פתאום הבנתי שאני מתמודדת עם אמהות בגיל לא צעיר", היא מספרת בגילוי לב. "זה נשמע מוזר אבל עד אותו הרגע לא התעסקתי בזה, הייתי חדורת מטרה, לא שאלתי שאלות. מי שרוצה להגשים את החלומות שלו ומתחיל לשאול שאלות מהר מאוד יקבל תשובות שליליות, למה זה לא כדאי ולמה לא עכשיו. יש המון יתרונות להורות מאוחרת ואני בוחרת להתמקד בהם. הגעתי להורות הזו מאוד בשלה, עם הרבה יותר סבלנות ויכולת להעניק".



יש לך שתי קליניקות, אחת בבנימינה ואחת ברמת אביב. איך את משלבת בין קריירה לאמהות?


"עבדתי נורא קשה ותמיד רציתי לא לעבוד יום שלם מחוץ לבית כדי להתאים את השעות לילדים אבל עדיין לעבוד במשרה מלאה, ואני מצליחה לעשות את זה לשמחתי. אני פייטרית. תמיד חלמתי בגדול ולמרות הקשיים, לא וויתרתי".