"ביום הולדתי ה־33 הלכתי לגלח את השיער. זה היה שבועיים וחצי אחרי הטיפול הראשון. רק עכשיו השיער מתחיל לצמוח בחזרה. אני רוצה לעשות מזה פאן. פעם אחת אני עם מטפחת, פעם עם פאה קצרה, פעם עם ארוכה. אני גם מסתובבת הרבה עם הקרחת. לא מתביישת בה ולא במחלה", אומרת יעל קסטיאל (33) מהרצליה.

לרגל יום האישה הבינלאומי צילמה חברת האופנה רנואר הפקת אופנה מיוחדת, בכיכובן של נשים המתמודדות עם סרטן השד. בקמפיין נוטלות חלק נשים שלא מתביישות להציג לראווה את הקרחת - הסימן החיצוני המזוהה ביותר עם המחלה. נשירת השיער גורמת לנשים רבות לאבד את הביטחון העצמי ומעמתת אותן עם הקושי להביט במראה ולזהות בהשתקפות שניבטת ממנו יותר את המחלה מאשר את עצמן. המטרה בפרויקט, שיופץ בעיקר ברשתות החברתיות, היא להעצים נשים שמתמודדות עם מחלת הסרטן.

את יאנה דרום, השותפה להפקת הקמפיין, פגשתי בצילומים שהתקיימו בסטודיו של הצלם ינאי יחיאל בתל אביב. דרום, בעלת רשת אופנה לנשים המתמודדות עם סרטן השד, החלימה בעצמה מהמחלה שתקפה אותה בגיל 28. "סרטן השד היא לא המחלה הכי קשה שיש בעולם, אבל היא פוגעת בכל סממן אפשרי של נשיות", היא מספרת. "רוב הנשים אומרות שהחלק הכי קשה הוא לאבד את השיער. לכן החלטנו להראות שגם בלי שיער אפשר להיראות נשיות, יפות ושלמות. הדרך הזאת גם נותנת כוח לנשים אחרות שמתמודדות עם המחלה ולנשים בכלל. המגמה היום, לעומת פעם, היא שנשים כבר לא מתביישות. הן פחות מסתתרות תחת פאות, פחות מתחבאות ויותר מרגישות שאין להן במה להתבייש. כשחיפשתי נשים לפרויקט, הן זרמו. הן מבינות שיש פה מטרה טובה".

"אישה היא אישה"

הנשים התכנסו בסטודיו בשעות הבוקר והתמסרו לידי המאפרות. "אנשים ברחוב רואים אישה קירחת עם תאומים בעגלה, ואני קולטת על הפנים שלהם שהם עצובים", מספרת קסטיאל, אמא לתאומים בני שנה וחצי העוסקת במשאבי אנוש. במאי 2018 היא גילתה שחלתה בסרטן השד. הצילומים הם עבורה זמן של פינוק. שעה לפני שהגיעה לסטודיו היא עברה הקרנות בפעם הראשונה. "בזמן ההקרנות חשבתי על הצילומים", היא מחייכת.

היא מוסיפה ומספרת על רגע הגילוי: "אחרי הלידה הנקתי את התאומים בו־זמנית, והבחנתי שמהצד השמאלי יוצא דם ולא חלב. זה היה הלם. ישר עשיתי ניתוח כריתת שד מלאה ואז המשכתי לכימותרפיה".

עד כמה איבוד השיער היה טראומטי עבורך?

"אחרי טיפול הכימו הראשון כבר נושר כל השיער וצריך לגלח. גם הריסים נושרים. אבל אסור להתבייש בזה. השיער יצמח בעתיד. בעלי נותן לי את התחושה שאני הכי יפה. הכל יחזור. עכשיו המטרה היא להבריא".

המסר של קסטיאל זהה למסר שאני שומעת גם משאר הנשים המשתתפות בפרויקט: "לכו להיבדק, זה עניין של חיים ומוות. גילוי מוקדם מציל חיים", הן אומרות, ומנסות לעודד נשים שמתחילות כעת כימותרפיה: "אתן עדיין יפות, השיער יצמח. תעשו הכל כדי להבריא".

"כל החיים שלי הייתי עם שיער ארוך מאוד. בשנים האחרונות תרמתי פעמיים לחולות סרטן. אני מבינה שהקרחת מחמיאה לי, אלו הפידבקים שאני מקבלת מהסביבה, אבל בכל פעם שאני רואה את עצמי במראה - אני נבהלת מחדש. לוקח זמן להתרגל לזה", אומרת יערה אביאור (33), יועצת ארגונית מתל אביב.

את המחלה גילתה לפני חודשיים בבדיקה שגרתית. עכשיו היא מרגישה כמו דוגמנית ליום אחד ומתמסרת בקלות לידי המאפרת והצלם. היא עוטה עליה את בגדי המותג ומתחילה לחייך למצלמה. "התחלתי את הכימותרפיה לפני שלושה שבועות", היא מספרת. "אצלי השיער התחיל לנשור כמה ימים לפני הטיפול השני. זו חוויה מזעזעת. צילמתי את זה והתיישבתי לבכות. זו תחושה נוראית. אני עדיין קמה בבוקר ולא מבינה איך יש לי סרטן. לפני שהתחלתי את הטיפולים העליתי לפייסבוק תמונה בלי קרחת. לפני הטיפול השני החלטתי לגלח את השיער. אחר כך כבר העליתי פוסט שלי עם קרחת. היום אני הולכת בלי כלום או עם כובע גרב".

איך את מרגישה עם זה?

"זה מאפשר לי להתמודד עם איזשהו פחד ואולי גם להיפרד מהמשוואה ששיער שווה יופי, שווה נשיות. אישה היא יפה גם ללא שיער. אישה היא אישה. חוץ מזה, יופי הוא עניין סובייקטיבי מאוד. תחושה זה משהו שבא מבפנים ולא מבחוץ. לפני שעשיתי את הקרחת חששתי מאוד. היום אני מבינה שהרבה מהחשש נמצא בתוך הראש שלי. לא מסתכלים עלי מוזר ברחוב, וזה דבר שחששתי ממנו מאוד".

בזמן שאביאור מתאפרת, אמה אורנה מביטה בה מהצד. "הגעתי לכאן כדי לחוות את זה יחד איתה", היא אומרת. "ברגע שנודע לנו על המחלה, שלחנו הודעות לכל החברים והמשפחה. לא רצינו להסתיר. יערה כל כך יפה גם ככה. אמרתי לה שבעיניי היא יפה מאוד גם בלי שיער. ככה מרגיש כל מי שרואה אותה".


"התעוררתי בזכות הסרטן"

לסטודיו נכנסת אביבית ברנע (40) מפתח תקווה, העוסקת בשיקום תנועתי־אורתופדי לנשים. היא מגיעה אחרי שביקרה בסלון פאות, שבו הורידו לה את הפאה שעמה היא מסתובבת באופן קבוע. "הורדתי את השיער שבוע אחרי הטיפול הראשון והדבקתי על הראש פאה", היא מספרת, "אני ישנה איתה, מתקלחת איתה. הבנות שלי לא כל כך אהבו אותי עם קרחת. ביומיום אני לא מסתובבת עם הקרחת כי אני מנסה לשמור על השפיות של הבית, שלא ירגישו שמשהו חריג, אבל עכשיו אני מורידה את הפאה לטובת הצילומים. כשהורידו לי אותה בבוקר, שמתי לב שאפילו כבר התחילה לצמוח פלומה. אני מרגישה שליחות להצטלם ככה. המטרה שלי היא להעצים נשים אחרות, לעורר מודעות. ישמח אותי מאוד אם אצליח לעזור לנשים במצבי לעבור זאת יותר בקלות".

את הבשורה כי היא חולה בסרטן השד קיבלה ברנע בספטמבר האחרון. "הרגשתי גוש, הלכתי לבדוק ויצא שהוא ממאיר", היא משחזרת. "הייתי בהתחלה בהלם. היום אני מבינה שהדברים האלה מגיעים בסופו של דבר מטראומות, מכל מיני 'הרפתקאות' בחיים. עברתי גירושים. זה לא היה קל. אבל בסופו של דבר אנחנו צומחים מהמקומות הקשים. זה די היה שוק, אבל החלטתי שאני מנצחת, שאהיה אופטימית ושמחה. בזכות הסרטן התעוררתי, בזכותו אני עושה תיקונים, עושה את החיים שלי טובים יותר. אני לומדת לחיות בשמחה ורוצה להפיץ את זה הלאה".

הנשים מסתובבות בסטודיו מחויכות. זו הזדמנות בשבילן להתנתק לכמה שעות מהמחלה ומכל הכרוך בה. ברנע לבושה כולה לבן. "אני מרגישה מוזר קצת, לרוב אני לא לובשת לבן", היא מודה ואומרת: "על בשרי אני מעידה שהעניין של החשיבה החיובית והאופטימיות אכן עובד".

אביאור מתלהבת מהנעליים שנעלה בצילומים. ברנע והיא מחמיאות זו לזו ובוחנות את עצמן במראה. הן מעלות תמונות לאינסטגרם ומשתמשות בהאשטאג "#בוחרת_בעצמי" כדי לתייגן.

לשיחה מצטרפת אפרת בראל (33) מקריית אונו, העוסקת בשיווק דיגיטלי. בנובמבר גילתה את המחלה. "זה היה מפתיע, אבל לא קרסתי", היא אומרת. "יש לי עבר במשפחה. לסבתא שלי גם היה סרטן. זה כנראה עזר לשוק שלי".

בראל כבר עברה ארבעה טיפולי כימותרפיה. "גילחתי את השיער, כי לא רציתי לראות את הנשירה", היא משתפת. "האמת היא שבהתחלה עניין השיער היה יותר דרמה עבורי. חשבתי מה אעשה בלי השיער. אחר כך כבר זרמתי לגמרי. רוב הזמן אני מסתובבת עם כובעים מגניבים, פחות הולכת עם פאות. יש לי פאה, אבל אני לא משתמשת בה".


איך ההרגשה להיות דוגמנית ליום אחד?

"קודם כל זאת חוויה, וזה גם נעשה במטרה לעורר מודעות בקרב נשים. אין לי בעיה להצטלם ככה. כל הסיפור של השיער זה תהליך. יש את השוק של הפרידה הראשונה, ואחר כך מבינים שזה תהליך. זה שיער והוא צומח בסופו של דבר. המסר שלי אולי נשמע הכי קיטשי בעולם: אנחנו כאן כדי לנצח. חיים רק פעם אחת וצריך למקסם כל רגע".

"ההאשטאג '#בוחרת_בעצמי' מעביר את המסר שמה שחשוב בחיים זה אנחנו, ולא התפאורה. המפגש בין הנשים המחלימות במסגרת יום הצילום היה מחזק והעצים את הבחירה שלנו באופטימיות, את הבחירה בחיים", סיכמה אביאור.