"אין אישה שלא חוותה הטרדות מיניות, וגם אני. אבל אני חייבת להודות שמאז שנכנסתי לנעמת זה הפך לסוג של הגנה, סוג של כיפת ברזל. אם יש יתרון לתפקיד, זה אחד היתרונות", אומרת גליה וולוך, היו"ר היוצאת של תנועת נעמת. "גברים הרבה פעמים אומרים לי: 'הרגתן את הרומנטיקה. מה, אסור לי להגיד למזכירה שלי שהתספורת החדשה יפה לה?', ואני תמיד אומרת: 'נוהל בתך, אחותך, אשתך'. מה שלא היית רוצה שיעשו לבתך, אחותך ואשתך - אל תעשה לאישה אחרת".

לפני כשלושה שבועות הודיעה וולוך על פרישה מתפקידה לאחר 17 שנה בנעמת, מתוכן עשר שנים כיו"ר נעמת תל אביב־יפו, ושבע שנים יו"ר נעמת הארצית. בסוף אפריל היא תסיים את כהונתה. "האמת, ההחלטה לפרוש בשלה בזמן האחרון", היא משתפת, "מין תקופה של מיצוי, תחושה שצריך להמשיך הלאה. כשיו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, הודיע על פרישתו, חשבתי שזה טיימינג נכון ליו"ר הסתדרות חדש וגם ליו"ר נעמת חדשה".



גם לך יש יומרות פוליטיות כמוהו?


"יש לי יומרות פוליטיות, אבל לא בסבב הזה. היה מפץ פוליטי גדול הפעם. הרבה חיבורים פוליטיים חדשים, הרבה מפלגות. כשאני עושה תפקיד, אני מתמסרת. הפעם הרגשתי שזה עדיין לא הזמן. אולי בסיבוב הבא".



שבע השנים האחרונות היו מאוד אינטנסיביות עבור וולוך. "זו הייתה עבודה מסביב לשעון ותפקיד מאתגר מאוד עם המון אחריות", היא מתארת. "צריך לזכור שנעמת היא תנועת נשים שפועלת למען זכויות נשים, אבל בנעמת יש גם 200 מעונות יום, רשת תיכונים וכפרי נוער, מקלט לנשים מוכות ולשכות משפטיות. היריעה מאוד רחבה. יש 4,500 עובדות בנעמת. אלה היו שנים מסביב לשעון. כשמנהלים מערכת כזו גדולה אז תמיד יש אירועים, תמיד קורים דברים וצריך להיות בזמינות מאוד גבוהה".



יש כבר תוכניות לעתיד?
"הרבה. החלטתי שעם האיש שאיתי אני לוקחת פסק זמן, חוזרת קצת למשפחה וגם לעצמי. גם אנוח קצת וגם אחשב מסלול מחדש לאן ואיך".



פונה גם אל הגברים
וולוך (52), נשואה לעידו, אמא לדנאל (28), עומדת בקרוב להפוך לסבתא. היא נולדה בתל אביב, למדה בגימנסיה הרצליה וב־1985 התגייסה לתפקיד מורה חיילת בקריית מלאכי. היא למדה לימודי מגדר במכללת בית ברל. בשנים 1998־2001, כיהנה כיו"ר המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה בתל אביב־יפו. לאחר מכן, נבחרה לתפקיד יו"ר מרחב נעמת תל אביב־יפו. לתפקיד יו"ר נעמת הגיעה במאי 2012, לאחר שניצחה בבחירות את תמר זנדברג.



"אין ספק שכיום אנחנו רואים שינוי גדול במעמד האישה בישראל", היא אומרת. "קודם כל, זה ניכר באיך נשים תופסות עצמן ועומדות על הזכויות שלהן. קמפיין MeToo# עורר סערה גדולה גם בארץ, ואנחנו רואות בעיקר שינוי אצל הדור הצעיר. נשים שלא מוכנות לקבל יחס לא מכבד, שלא הולם אותן. כמו כן, אם בעבר נשים שעברו הטרדות מיניות לא יכלו לחשוף את הדברים, היום יש קרקע יותר בשלה לזה. אני גם חייבת להגיד שאני רואה שאמהות מחנכות את הבנות וגם את הבנים אחרת ממה שחינכו אותנו. אני חושבת שאת הדור שלי חינכו לצאת לעבוד כדי לסייע בפרנסת הבית, ואילו הדור שלי מגדל את הבנות לצאת ולהיות עצמאיות ולהגשים את עצמן, לעשות קריירה. אנחנו רואים את השינוי, וכל אישה צריכה להגשים את עצמה".



ועדיין נותרו תחומים רבים שדורשים שינוי.
"יש עוד נושאים רבים שצריך לטפל בהם, כמו נושא האלימות במשפחה. עדיין נשים נרצחות על ידי קרובי משפחה ואנחנו לא מצליחות למגר את התופעה הזאת. צריך לזכור שרצח נשים הוא הקצה של הסקאלה. מאות אלפי נשים חיות תחת פחד וטרור יומיומי בביתן. אנחנו רואים שיש גם פערי שכר; עדיין נשים מרוויחות 30% פחות מגברים בתפקידים מקבילים.



"כמו כן, בכנסת האחרונה הגענו ל־35 חברות כנסת, שזה קצת מעל לרבע, וזו הכנסת הכי טובה שהיתה לנו עם הנשים. ואילו היום, כבר מהרשימות אנו רואים שבכנסת הבאה יהיו לנו פחות נשים ממה שיש היום. אם אנחנו מסכלים על נשים בתפקידי מפתח בכלל, רואים מספר זעום מאוד של נשים. כלומר, הדרך עוד ארוכה, וכדי שיתחולל פה שינוי ונגיע לשוויון מגדרי, נשים חייבות להיות בתפקידי מפתח. רק דרך זה נצמצם את פערי השכר. כשנשים יהיו בתפקידי מפתח, גם לא נצטרך לצאת לרחובות כדי שממשלת ישראל תאשר אזיקון אלקטרוני על מנת להגן על נשים מפני רצח".



במהלך כהונתה כיו"ר נעמת היו לוולוך כמה הישגים בולטים. "קודם כל, היה נושא המאבק על השכר של המטפלות במעונות היום ועל מעמדן", היא מספרת. "השגנו בשיתוף פעולה עם ויצו ותנועת אמונה תוספת של 8% לשכר המטפלות. זה כמובן עדיין לא מספיק, וממש בימים אלה הוקמה ועדה ממשלתית שבפעם הראשונה תדון על מצב מעונות היום המפוקחים בישראל, על היחס בין מספר המטפלות למספר הילדים, התקצוב של המעונות. זו פעם ראשונה שממשלת ישראל מקימה ועדה ובעצם אומרת שנעשה חשיבה יסודית בנושא הגיל הרך. חשוב לזכור שמעונות היום הם הכלי מספר אחת לשילוב נשים בשוק העבודה ולצמצום פערים חברתיים".




מחאה נגד אלימות כלפי נשים. קרדיט: מרים אלסטר, פלאש 90



פרויקט נוסף שהובילה היה "הלו אבא": "לפני ארבע שנים ביקשנו ממנהלות המעונות שכשילד חולה, לצלצל קודם כל לאבא וליידע אותו שהילד לא חש בטוב ושהוא צריך לבוא לקחת אותו. התגובות של האבות היו מצחיקות מאוד. רובן: 'מה קרה לאשתי?'. גם יצאנו בקמפיין שלם סביב העניין שאבות צריכים להיות שותפים בהורות. רצינו גם לשנות את התפיסה אצל מנהלות המעונות שלא רק אמהות הן האחריות הבלעדיות על הילדים, שצריך לפנות גם לאבות.



"כשנכנסתי לתפקיד, אמרתי ש־90 שנה נעמת דיברה אל נשים בלבד, ועכשיו נעמת התחילה לדבר גם אל הגברים. אי אפשר להגיע לשוויון אמיתי בלי שיתוף פעולה של שני הצדדים. בזמנו יצאנו גם בקמפיין סביב יום האישה, עם אמירות כגון 'אבא לוקח אותי מהמעון', 'אבא לוקח אותי לעשות חיסון', 'אבא נשאר איתי בבית כשאני חולה'. זה היה גם עם פנייה למעסיקים, כדי שיאפשרו לאבות לצאת מהעבודה מוקדם ולהיות הורים פעילים".



את חשה בשינוי בסוגיה זו?
"אני לגמרי רואה שינוי, במיוחד אצל הזוגות הצעירים היום. אצלם באמת יש חלוקה יותר שווה, גם בגידול הילדים וגם במטלות הבית. רואים הרבה יותר שותפות והבנה שכולנו יחד נרתמים למשימת פרנסת הבית וגידול הילדים. זה חשוב, כי זה משחרר את הנשים גם כדי שיוכלו להיות במקום העבודה ולפרוץ תקרות זכוכית, גם כדי לשנות תפיסה אצל המעסיק שצריך להוציא גם את האבות מוקדם, וגם כשמעסיק חושב לקדם אישה עם ילדים קטנים שלא יחשוב שרק היא תישאר בבית כשיהיו חולים".



וולוך מודה שהיא עצמה לא הייתה מצליחה לפתח קריירה לולא התמיכה שלה זכתה מבן זוגה. "עידו היה שותף מלא גם במטלות הבית ובעיקר נתן לי המון תמיכה", היא מספרת. "זה גם לראות את רגעי השבר והקושי וגם לחוות איתי את החוויות, ההתרגשות ורגעי השיא. הוא פשוט היה שם, אבל זה לא היה קל".



עד שילדה את בנה, חוותה וולוך חמש שנים של טיפולי פוריות לא פשוטים. אחר כך ניסתה להרות שוב, אך ללא הצלחה. "האמת היא שזו עבודה קשה, התמרון בין הורות לקריירה", היא מודה. "זו עבודה מאוד קשה עם הרבה מאוד יצרתיות. הצלחתי בזכות בן זוג תומך, חברות טובות שסייעו לי, בזכות סבתא שעזרה. זה לא פשוט, אבל אפשרי. כשאני מרצה בפני נשים, אני תמיד אומרת להן שכשהילד מאוד קטן זה פרק זמן מאוד קשה, אבל אל תיכנעו. תחזיקו מעמד. זה פרק זמן, זה עובר".



שוויון הזדמנויות בגן
במהלך עבודתה בנעמת וולוך נחשפה לסיפורים אנושיים רבים: "למרות כל השנים האלה והניסיון הרב שיש לי, תמיד כשנשים מספרות לי על אלימות בבית, זה תמיד מטלטל אותי, בכל פעם מחדש, לדעת שזה באמת חוצה את כל השדרה הארץ־ישראלית בכל הרמות. מצד שני, הצעירות שפוגשות אותי ומספרות על המאבק במכנסיים הקצרים בשיעורי התעמלות, או על מאבק של תיכוניסטיות בשיעור תיאוריה, כשהמורה מתייחס לבנות שונה מהבנים - העוצמות שלהן נותנות לי כוח".



בימים אלה, לקראת יום האישה הבינלאומי, יצאה נעמת בקמפיין תחת המסר "לא תעצרו אותנו!". בסרטון שמופץ ברשתות החברתיות, נשים מפורסמות ומובילות דעה מצולמות על רקע התבטאויות סקסיסטיות, מדירות ומקטינות שנאמרו בשנים האחרונות, כמו למשל ״אין מקום הרסני יותר למעמד האישה מאשר צבא ההגנה לישראל״, ״יש בנות שנהנות מאונס״; ״יש לך גוף פצצה. את צריכה טיפה לעשות חזה ותהיי מושלמת״, ועוד.



"עדיין אנחנו נתקלות באמירות שובינסטיות, אבל מה שיותר גרוע בעיניי זה שאנחנו רואות נשים שיוצאות על נשים, מה שנקרא הפנמת הפטריארכיה", אומרת וולוך. "בתגובות בפייסבוק של נעמת על הקמפיין, אנחנו רואות נשים שיוצאות להגן על רב או מישהו אחר שיצא באמירה שובינסטית. אין לי שום דבר נגד איש זה או אחר, לא יצאנו נגדו בקמפיין, אלא נגד אמירות נגד נשים. את רואה שעדיין חלק מהציבור מגן על המשפטים שנאמרו, על מי שאמר אותם, ויוצא נגד נשים".



איך אפשר לשנות תפיסות כאלה?
"זה חינוך, חינוך, ועוד פעם חינוך. צריך להתחיל בזה כבר מהגיל הרך. למשל בכל המעונות של נעמת, אחראיות הכיתה ומנהלות המעונות עברו השתלמות בת יומיים לחינוך למגדר בגיל הרך. זה אומר לא לעשות את ההפרדה שלפיה בנות משחקות עם בובות ובנים משחקים עם טרקטור, או כל ההתייחסות אחרת שיכולה לבוא לידי ביטוי בשירים, בתחפושות, בלבוש. הן עברו תורה שלמה כדי לגדל את הבנים והבנות בצורה כזאת שלכולם מגיע שוויון הזדמנויות".