שתי זירות, די מנוגדות, חולקות את פריצת הדרך של מיכל צ'רנוביצקי, החרדית מאלעד שמועמדת לכנסת מטעם מפלגת העבודה. בטבעיות היא מהלכת בין מעוז השמרנות הדתית למעוז הציונות החילונית. 



נעלי האישה הראשונה אינן זרות לצ'רנוביצקי (38), נשואה ואם לארבעה. היא נמנית עם החרדיות הראשונות שעבדו בהייטק, ממייסדות התא החרדי במפלגת העבודה, האישה החרדית הראשונה שהתמודדה למועצה מקומית (אלעד), ועד היום נושאת הלפיד המוכרת ביותר במאבק ליצירת חינוך חרדיממלכתי. היא המתמודדת הראשונה לכנסת, אף כי במקום ה־21 הלא הריאלי, המזוהה באופן מלא עם הממסד החרדי - היחידה שילדיה לומדים בחינוך חרדי.
 
צ'רנוביצקי, שגדלה במשפחה ליטאית בבני ברק, מתרגשת מיום האישה הבינלאומי. “הגיוני לפנות לבני אדם בהתאם למאפייני הזהות השונים שלהם", היא אומרת, “במיוחד כשיש הדרה של חלק מהאוכלוסייה ויש עוד לאן להתפתח. הפעם הראשונה שבה הרגשתי שיום האישה משמעותי בשבילי הייתה רק בשנה שעברה. זה קרה אחרי קצת יותר משנה שהייתי חברת הנהלה בשדולת הנשים. אני אומנם כבר שנים בחזית המאבקים של נשים חרדיות - לקבל ייצוג הולם במוקדי קבלת החלטות ולמען זכויות בעבודה - אבל כנראה משהו בפעילות הפמיניסטית עם הנשים בשדולה, החיבור איתן, גרם לי להרגיש שזה באמת יום חג. אנחנו באות ממגזרים שונים, התחברנו בגלל לקיחת האחריות".
 

עד כמה משמעותי המאבק לייצוג נשי בחברה החרדית?
“המאבקים הפמיניסטיים המשמעותיים ביותר היום בישראל מתנהלים בחברה החרדית. צריך לזכור שהחברה הזו מתנהלת בהפרדה, נשים מודרות ממוקדי קבלת ההחלטות לא רק בכנסת או במועצות מקומיות. הן לא שותפות בקבלת החלטה משמעותית אחת בחיים שלהן. סביב מערכות הבחירות בשנים האחרונות, הארציות והמוניציפליות, נרשמה התעוררות משמעותית. היה זינוק כאשר אסתי שושן השיקה לפני בחירות 2013 את הקמפיין ‘לא נבחרות, לא בוחרות'. זה לא ממש תפס, אבל בבחירות 2015 זה כבר עבד באופן משמעותי. בבחירות 2013 הייתי האישה החרדית הראשונה שהתמודדה על מקום במועצה אזורית בארץ. בבחירות האחרונות כבר היו שלוש נשים שהתמודדו. זה לא השפיע בקלפי, אבל כן יצר משהו. לא רק ברמה הפוליטית אלא בתחום הפמיניזם הדתי בכלל. בשנתיים־שלוש האחרונות יש נשים חרדיות שמארגנות שיעורי גמרא, וגם הוקמו ארגונים רבים למאבק באלימות. אני מרגישה שאנחנו מנסות ליצור 100 שנות פמיניזם בחמש שנים".
 
איפה נהיה עוד חמש שנים?
“צריך לזכור שגם בבחירות המוניציפליות אף אישה חרדית לא נבחרה. עדיין, ההארד קור החרדי מאוד שמרן, וככלל נשים מודרות מהעולם התורני, קשה מאוד להיכנס אליו. ובכל זאת, יש הבדל כבר עצום. כשדיברנו על התמודדות של נשים לפני חמש שנים היינו קול קטן. גם נשים עם תודעה מאוד מודרנית לא הבינו מה אנחנו רוצות מהן. היום אותן נשים מדברות בעד המאבק".

"התבטאויות של חברי כנסת על יכולת ההשתלבות של נשים בהנהגה גורמת לי לצחוק". מיכל צ'רנוביצקי. צילום: תומר אפלבאום


 
***
השינוי שצ'רנוביצקי מתארת זכה להמחשה ערב לפני ששוחחנו. לדבריה, היא קיבלה פנייה מתלמידה בתיכון חרדי. “היא כתבה לי שמלמדים שיר שלדעתה הוא שוביניסטי", היא מספרת. “פתאום הבנתי שעד לפני כמה שנים לא היינו שומעות אמירה כזאת בקרב נערות חרדיות. אפילו אם אני או אחת מחברותיי היינו חושבות כזה דבר בתיכון, לא היה עם מי לדבר. פשוט לא הייתה התודעה הפמיניסטית הזאת". 
 
נתקלת בתגובות עוינות בציבור החרדי?
“הממסד החרדי מתנגד לכל שינוי. גם לפמיניזם, גם לכך שחרדים ילמדו באקדמיה, כמעט להכל. זה מגיע עד כדי מצבים של הגנה על הטרדות מיניות, העיקר לא לערער את הקיים. באופן כללי, התבטאויות של חברי כנסת על יכולת ההשתלבות של נשים בהנהגה גורמת לי לצחוק. יש תחושה שהם באמת כבר לא מחוברים למציאות. לדעתי רוב החרדים כבר לא סבורים כמוהם. אבל לפעמים יש תגובות מזעזעות לפוסטים. אף על פי שעולה מהן הסתייגות דווקא מהאג'נדה של השמאל". 
 
איך מתייחסים לפעילות שלך במפלגת העבודה?
“פחות לזהות המגדרית ויותר לנוכחות החרדית בכלל. כששומעים שיש תא חרדי במפלגה, מעטים אומרים משהו בסגנון ‘מה, גפני בא לשבת לנו במפלגה?'. ואגב, בעיניי זו באמת שאלה לגיטימית, כי אחרי הכל אני כן חרדית. לא במקרה הסלוגן שלי בפריימריז היה ‘שוברת מוסכמות'".