"זה לא הרתיע אותי שאת גרושה פלוס עד עכשיו כי היה פאן ואנחנו בחופשה והיה צחוקים וחופשיות יתר שבאה בטוב". זה מה שאמר לי הרווק המסוקס שהכרתי עוד מימי חדר הכושר העליזים. הבחור שתהיתי על קנקנו במשך תקופה ארוכה סיקרן אותי.

לא רק בשל העובדה שהיה ג'נטלמן של פעם ואחז את ידי עוד בפגישה הראשונה, כאילו אומר "את יכולה לסמוך עליי". לא רק בשל התחושה שהסתכל בעיניי והיה אמיתי עד ריגוש, ולא מעצם העניין שנחשף מולי בהומור הקולח שלו כזרם מים צוננים ביום קיץ מהביל. ולא הבנתי. ניסיתי לקרוא מבין השורות מה הוא מעלים מעיניי. למה לרווק תל אביבי מבוקש כדאי לצאת עם גרושה פלוס?

השאלה שבאמת מבעבעת כאן מבעד לאדי החרמנות ולטיפות האורגזמה, הינה - מדוע אנו הסחורה הכי חמה בשוק הבשר הזה, ולמה על פניו החיסרון מתגלה במלוא תפארתו כיתרון יחסי מטורף? אני כאן כדי לזעוק בקול רם את צעקת הגרושות פלוס השוות במיוחד, ולהסביר לכם הרווקים, מדוע כדאי לכם להתנסות בחוויה ארוכת טווח איתנו.

ראשית - אנו מבושלות. אנו לא משחקות משחקים. אנו בוגרות. לא ממש משנה לנו במה אתה עוסק, כל עוד תעסוק באהבה אלינו. אנו לרוב כבר עומדות בזכות עצמינו. התגרשנו מתוך עוצמה ולא מתוך פחד. ואם היינו חושבות על ההיבט הכלכלי כנראה שלא היינו מתגרשות, כי זה בלתי כלכלי בעליל. העדפנו לחסוך שקל לשקל בקופת החיסכון שלנו בצורת חזיר ולנפץ אותה מאשר לחיות בתיבת האשליות שלנו עם גבר שסירס לנו את הדגדגן שבלב.

שנית - אנחנו אמהות רבותיי. אמהות. הורמונים? קטן עלינו. סקס בזמן הריון? מתבקש. דיכאון אחרי לידה? קל. אין דבר שטיפול פסיכולוגי טוב לא יכול לפתור. חזרה לגזרה? עד חצי שנה עם מאמן אישי צמוד. אמהות? יש לנו פז"ם. לא תוכלו להפתיע אותנו. קר לך, אתה חולה, אתה מעט מבואס - הכול זניח. כבר ראינו הכול. בסוף, גברים במקום מסוים הם ילדים שלא התבגרו לחלוטין, ולנו יש את הכלים להתמודד איתם.

ואפרופו כלים - מהמקום בו אנו מגיעות, אחרי זוגיות שהתפרקה, לא נריב אתכם על שטיפת כלים. גם לא על מיון הכביסה לצבעים. נדע לבחור את המלחמות שלנו, אם יהיו. נסביר לכם כמה חברות אמיתית היא חשובה, וכן, שלפעמים ברגעים מסוימים עדיף גם לשתוק. ושלרוב מגע ואינטימיות ו-make up sex פותרים דברים שקשה לדבר אותם החוצה.

אנחנו רגועות - כנראה שנרצה עוד ילדים. ואם נתאהב זה גם יהיה איתכם, אבל לא יהיה לנו את הטיימר של האולימפיאדה בנפש. זה כנראה נושא שיעלה די מהר כדי להבין אם אתם בעניין, אבל אם נבין שאתם לא, נשחרר אתכם. כי אנו נעבוד מהשכל. כנראה שלא נהיה גם כל כך קנאיות כי נבין שזה בזבוז זמן. ולפעמים נרצה לקבל את הספר שלכם סגור. בלי לפתוח אותו. כי כשיהיה לנו את המשקה הנכון ביד, בלילה הנכון, נרצה לקרוא אותו לאור עששית, בקצב שלנו.

אנחנו נבין מתי אתם באים להחתים כרטיס כדי להיות איתנו ונודיע לכם כשנרצה שתזדכו על הציוד. אנחנו נהיה מיושבות יותר. נינוחות יותר. עסקנו כבר במלחמות. כעת זמן שלום.

לא נרצה חתונה, ספק אם נרצה רבנות - פחות רב, פחות מחוך, פחות חוטיני מסאטן שמתגלה בזמן הריקודים, פחות ריסים מודבקים שלא ניתן למצמץ איתם. סביר להניח שלא נרצה לשמוע את השילוש הקדוש "מקודשת מקודשת מקודשת", כי באופן מתבקש זה מזכיר לנו "מגורשת מגורשת מגורשת".

בקיצור, חסכנו כבר עשרות אלפי שקלים. אנחנו בעד להשקיע בחיים המשותפים, בבניית הקריירה שלנו, בנסיעות לחו"ל, בהקמת משפחה. אבל אם ממש תתעקשו - אפשר מסיבת בריכה בשישי בצהריים כזה מול הים. כי כדברי חיים אוליאל ושאנן סטריט: "שחררי קצת את הרסן שלא יהיה כל כך מתוח. שחררי עוד מהקסם, שירגיש שהוא בטוח".

גברים, באמאשלכם, אנחנו שחררנו. עכשיו תורכם.