בתה של מירי (שם בדוי) היא בת 16 וחצי היום. במשך שנה וחצי, מאז היותה בת 14, היא עברה פגיעה מינית בידי אדם קרוב ביותר. המשפט של הפוגע הסתיים לפני שנה והוא נידון לעונש מאסר של כמה שנים במסגרת הסדר טיעון, אך האירועים הקשים ממשיכים ללוות את כל בני המשפחה עד היום. 
 

אתמול עקבה מירי אחר המקרה של הילדה בת ה־7 שנאנסה ביישוב בחבל בנימין והתקשתה להחזיק את הכאב בפנים. כעת היא מבקשת, באומץ, לשפוך אור על השבר הגדול שחוו בתה ובני משפחתה בעקבות פגיעה מינית. "זה הורג. זה קורע. כל הבית התפרק", אמרה מירי ל"מעריב". "שנה אחר כך ואני עדיין מבולבלת ולא מוצאת את עצמי. מתעוררת בלילות בהתקף חרדה, לא נושמת, רק מהמחשבה על התיאורים בכתב האישום. יש לי בן שנפל לסמים בעקבות זה". 
 

על הבת שנפגעה היא מספרת: "היא עדיין מסתגרת בתוך עצמה, לא מצליחה להתמיד בטיפול, כי היא לא מסוגלת לדבר על מה שקרה. קשה לה. היא מפוזרת מאוד, לא מצליחה להתמיד בכלום. היא לא אוכלת. מפחדת מגברים פחד מוות. אם היא תראה גבר בתחנת אוטובוס – היא תברח משם".
 

במקרה שלה מדובר במשפחה דתית אשר חיה בסביבה חרדית, שלדבריה מקשה על נפגעי תקיפה מינית. "עברתי סוג של לינץ' בשכונה שבה גרנו. התרחקו ממני כאילו אני הפוגעת. אמרו לילדים להתרחק מהילדים שלי. אמרו לי 'למה משטרה? למה לא רבנים?', אבל אדם שפגע צריך לשלם על כך את המחיר הכי יקר שיש. אז עברנו דירה. הבת שלי כבר שנתיים בבית, בלי מסגרת, כי היא למדה במסגרת חרדית ואחרי שנודע המקרה – העיפו אותה. לפני כן התעודות שלה היו פיקס, אבל המקרה הוריד אותה. בזמן שהוא פגע בה היא התחצפה למורות, לא ניגשה למבחנים".
 

במבט לאחור, את מצטערת שהסיפור נחשף?

"למרות הקושי, גם הבת שלי לא מתחרטת. היא רצתה לעמוד מול הפוגע שלה ולהעיד, אבל החלטנו לחסוך ממנה את זה, ולכן לצערי הפרקליטות חתמה עם התוקף על הסדר טיעון. המסר שלי למדינה הוא שלא יקשו כל כך על המתלוננים. שיאמינו להם. שלא יתישו אותם במשפט ארוך, ושייתנו עונש קשה. אנשים לא פוחדים. צריך מאסר עולם וסירוס. או עונש מוות".
 

גם לנפגעים, בהם הילדה בת ה־7 שנאנסה, ולאמותיהם, יש למירי מסר. "למי שיודעות שהבנות נפגעו אבל שותקות כדי שהשכנים לא יידעו, אני אומרת - תסתכסכו עם כל העולם אבל תהיו לצד הילד. צריך להיות עם הנפגע ולתת לו תחושה שהוא לא לבד בכל התהליך. ולנפגעים, אם מישהו פגע בכם, אל תפחדו לספר. הפוגע פוחד יותר מכם. ספרו להורה, למורה או לחבר טוב. לעבור דבר כזה זה יותר גרוע מלהירצח בפיגוע. זה רצח של הנפש".

אורית סוליציאנו מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית אמרה היום כי "מדובר במקרה מזעזע וקשה ביותר. אנחנו במרכזי הסיוע מכירות היטב את הסטטיסטיקה הקשה של פגיעות מיניות. כ60% ממי שפונה למרכזי הסיוע נפגעו בילדות ולכן יש צורך קריטי להדריך ילדים וילדות לזהות מצבי סיכון חובה על הורים ומבוגרים לגלות ערנות גם כלפי אנשים שמכירים היטב כי רוב הפגיעות בילדים מתבצעות ע"י אנשים מוכרים". 

ניתן לפנות להתייעצות לכל מרכזי הסיוע בארץ בטלפון ב-1202 לנשים, 1203 לגברים וצ'אט און ליין.