גם ההורים הם קצת ילדים בעצמם: מכתב פתוח למורים

"אמא, קומי כבר שלא נאחר לבית ספר". הסתכלתי בפלאפון שלידי. עם חצי עין פתוחה, תהיתי ביני לבין עייפותי, האם אני במסדר טירונות, כשהשמש לא פרגנה בקרן אור אחת.

עד לפני כמה ימים, בואכה ספטמבר, הייתי האימא הקולית והזורמת, שעוטפת ספרים, מדביקה מדבקות ושרה בקולי קולות עם ריקוד בעל כוראוגרפיה מדויקת בליווי לחן עממי, על התחלה חדשה. והנה השבוע הראשון בג'ונגל הבית ספרי, הרגיש לי כמו מערכת יחסים מורכבת של גיל הנעורים: מלא פרפרים מתובלים בחששות ומדי פעם בכי, כי לא יודעים בעצם למה לצפות. ועד כמה שהציפייה עשויה להיות מסקרנת, היא עלולה גם להטריף את הדעת.

אז הדברים הבאים מוקדשים לכם המורים של כיתות א', על מנת שתבינו שההורים העומדים מולכם הם קצת ילדים בעצמם:

ולך, בן יקר שלי. אני חייבת התנצלות קטנה. אמא קצת היסטרית בשבוע הזה. אני יודעת שאני מנסה לשדר עניינים כרגיל. אבל בעצם שום דבר לא רגיל כאן. אתה עובר שינויים בצורה מעוררת התפעלות וליבי מחסיר פעימה. ואני המומה. אני לא זוכרת שאני הייתי כזאת נינוחה בשבוע הראשון של כיתה א'. כבר רציתי ללמוד ולהצטיין ולהצליח ואתה - אתה פשוט עושה לי בית ספר - אתה נהנה מהדרך. וזה אהובי, שיעור לחיים. ליהנות גם מהטיפוס עצמו ולא רק מהנפת הדגל על האולימפוס המפואר.

אני רוצה לצייד אותך בצידה של צניעות ואהבת הזולת והיכולת להושיט יד, גם אם הצד שכנגד קצת עקשן או ביישן. אני רוצה שתהיה גאה בעצמך בזכות מי שאתה. תמיד יהיו "יותר טובים", אבל אתה תהיה הכי טוב, כי אתה זה אתה ואין עוד אחד כמוך. ומעצם זה אתה כבר הכי טוב. אני גם רוצה להזכיר לך שחיוך פותר הכול, ומאידך דמעה לא מעידה על חולשה, אם כי על חוזק.

אני רוצה שתזכור שיש לך אמא לביאה, שלא תהסס לשאוג אם יש צורך, למרות שלאחרונה איש אחד לימד אותי שמילים שנאמרות בשקט אך באסרטיביות - יש בהן מלא עוצמה.

אני רוצה שתשקיע בלימודים ותגיע להישגים, אבל מעל לכל אני רוצה שתהיה מאושר וגאה בעצמך. אני רוצה שתקיף את עצמך בחברים שעושים לך טוב ותפתח את תחביביך המגוונים.

ובעיקר בני תזכור שהמילים "אמא, יש לי משהו לספר לך" - אלו מילים שאני אוספת בחיבוק לחיקי. ובכל שעה ביממה ארצה לשמוע את ליבך המדבר ואת מוחך החושב.

ובעודי תוהה ומתכננת את השבוע השני לכיתה א', אני חושבת לעצמי שאם זהו מד ההתרגשות בשבוע הראשון של הלימודים - שיהיה לי הצלחה בבקו"ם. אך הפעם אזכור לא להתאפר, שלא אפחיד אנשים מהאיפור המרוח כדרקולה על כל הפרצוף בדרך חזרה לאוטו.