לדבריה, במובן זה טארמפ מייצג עבור נשים ליברליות אמריקאיות, את הגורמים הקונסרבטיביים בחברה האמריקאית אשר רוצים להגביל את זכויותיהן השונות, כמו לעשות הפלה. "במובן הכללי יותר, הוא מסמל עבורן נורמות פטריאכליות, שמטרתן להגביל את החופש שלהן", ציינה המומחית, שמעבירה הרצאות על הסדרה.
"הגל הנוכחי של התנועה עלה לאחר בחירתו של טראמפ ויש שאומרים בתגובה לבחירתו. לו קלינטון היתה נבחרת, אני בספק אם התנועה היתה מקבלת את ההד הציבורי, הלגיטימיות וההכרה אותן קיבלה. הסדרה עלתה באקלים ציבורי דומה, בו החל מיאוס ציבורי ביחס לא הולם לנשים. מחד תנועת ה-metoo# משקפת את הפיכת אג׳נדה שיוויונית ללגיטימית, בעוד שהסדרה משקפת את צדו השני של המטבע, כלומר את הפחדים מעולם פטריארכלי. מה שעוד מעניין הוא, שמרגרט אטווד יצאה נגד התנועה ואמרה שנערכים משפטי שדה ההורסים את חי המואשמים ללא הוכחות (רק על סמך האשמות) וכן שזה יחזור כבומרנג כנגד התנועה הפמיניסטית. יוצרי הסדרה לא הסכימו עימה, ובעונה השניה לה היא רק יעצה ואשר לא הסתמכה ישירות על הספר שלה הם בחרו לצדד עם התנועה כאשר בעלילה פרד וסרינה (אחד מהמפקדים הבכירים בגילעד) ואשתו סולקו מקנדה לאחר שעדויות של שפחות מגלעד הועלו לאינטרנט. הנציג הקנדי אמר לזוג: ״אנו מאמינים להן״ שזה המוטו הכללי של תנועת ה-metoo# בה מילתן של המאשימות מספיקה על מנת לכונן אשם."
"אני לא חושבת שיש מסר עיקרי אחד לסדרה אלא כמה, וכן ישנם מסרים גלויים וסמויים. בעונות האחרונות (ובמיוחד בשלישית) המסר הוא כי תמיד יש אפשרות להתנגד לדיכוי, וכי אסור לאבד תקווה. אנחנו רואים את זה כאשר ג׳ון, הגיבורה, מסתכנת באופן כמעט התאבדותי על מנת לנסות להבריח ילדים מגלעד. עוד מסר שעובר באופן מאוד חוזר הוא כי על נשים לעזור זו לזו. רואים זאת כאשר המשרתות עוזרות להבריח הילדים מגלעד או מחביאות את ג׳ון גם במחיר סיכון חייהן. המסרים הסמויים בסדרה קשורים לדרך בה עלינו להתייחס לפליטים אשר מגיעים ממקומות בהם מתעללים בהם. בדומה לסדרה ״כתום הוא השחור החדש״, אשר העלתה לסדר היום את מצב האסירים בבתי כלא, נעשה בסדרה מהלך דומה. פה אנחנו מזדהים עם הגיבורות שמגיעות לקנדה ואנחנו מאוד רוצים שיתייחסו אליהן בצורה אנושית, ושלא ישלחו אותן חזרה לגלעד. במציאות הפוליטית של ימינו, בה פליטים מגיעים מדרום אמריקה לארצות הברית, מהמזרח התיכון לאירופה ומאפריקה לישראל המסר הזה מאוד רלוונטי".
"אטווד מספרת פה את הסיפור שאנו בדרך כלל לא שומעים, שהוא הסיפור של הנשים לאורך ההיסטוריה ובמקרה הזה מה קרה להן בהפיכה פוליטית ולאחריה. גם בספר ההמשך לסיפורה של שפחה, ״העדויות,״ יש נרטיב של שלוש נשים בגילעד כמו גם בספר אליאס גרייס (שגם הוא הפך לסדרה מצוינת בנטפליקס). לפעמים השפה שלה יותר מעודנת ולפעמים מאוד וולגרית (כמו בספר אוריקס וקרייק למשל מהטרילוגיה MaddAddam) אבל המשותף להכל זה הדרך בה אירועים משפיעים על נשים ובמובן זה זו ספרות פמיניסטית. כך היא למעשה מספרת את Herstory ולא History".
התרעות פיקוד העורף