המורכבות של החיים הפוליטיים מתחדדת במצבים שבהם יש התנגשות בין רע לכאורה, הרע במיעוטו ורע נורא. זוהי התסבוכת הכי מאוסה, אם לא המסוכנת מכולן. לא מדובר בניתוח תיאורטי אלא במבוא לריסוק הדמוקרטיה ולחללי שווא, אפרופו ימי הזיכרון והעצמאות שהפכו לימי השכחה וההסגר, עם בונוס ערפל כבד של חוסר ודאות בריאותי וכלכלי. החלק החמור באותה התנגשות הוא איבוד החלק ה"טוב" במשוואה הבסיסית של טוב ורע לטובת הרעות החולות למיניהן, וברוכים הבאים להכרעות הפוליטיות בישראל 2020.
בהמשך, כשחבר לבלוק הימין, הוא תואר בפי "חבריו" כאילו הוא גם אהבל, גם בוגד, גם חלש וחסר חוט שדרה, וגם שודד מנדטים ציני וחסר מצפון. אבל מאחר שהגיחה שביצע מעבר לקווי האויב - לא כדי להרוג אותו אלא כדי לחבור אליו - הפתיעה את כולם, ניתן להסכים שיש בו מרכיב שלצורך העניין אכן יכול להפתיע.
אחרי מעמד החתימה ובמהלך חקיקת הבזק למימוש ההסכם כולנו מנהלים את חשבון הרווח וההפסד של כל צד. מצד נתניהו, בלפור בידיו, הבלוק לימינו, הוא ראש הממשלה היום ומחר, ויש לו מרווח זמן גרירה כדי להתחמק ממשפט. מצד גנץ מחר הוא שר הביטחון, מחרתיים ראש הממשלה, ובדרך להצלת המדינה, בגרסתו, יש לו צ'אנס לסגור חשבון (בעברית זה נקרא נקמה) עם האיש שניסה להחריב את חייו הפוליטיים והאישיים. וגם ביצע זאת באורח הנבזי, האלים והמזוהם ביותר שניתן להעלות על הדעת.
מה?! "אין ליהודי עיניים? אין ליהודי ידיים, איברים, צורה, חושים, מאוויים, רגשות? ... אם תדקרו אותו - לא יזוב דם? ... ואם תתעללו בו - האם לא יתנקם? ... את הנבלה שתלמדו אותי אוציא לפועל, וגם אם יקשה עליי, אגדיל עוד לעשות בה יותר מכל אשר למדתי". אין כמו שייקספיר קשישא ("הסוחר מוונציה") כדי להבין את מהלכי גנץ כאשר התעקש על תיק המשפטים לניסנקורן, שאמור להילחם על המערכת שתשפוט את נתניהו על פי חומר הראיות ותסלול את דרכו לכלא. בדרכו זו חטף גנץ מ"חבריו" מקלחת צוננין מקפיאה למדי, אבל בספקולציית הפסיכולוגיה בפרוטה המקובלת במקומותינו, המקלחת הזו תהיה עוד זרד למדורה שאמורה לחסל את הקריירה של נתניהו.
זה לא יהיה פשוט. ההסכם הקואליציוני מדבר על הארכה אוטומטית של כל המינויים לשישה חדשים, כולל מ"מ פרקליט המדינה דן אלדד, החל מיום הקמת הממשלה. אלא שאלדד כבר מילא את מכסת הזמניות על פי חוק, ועכשיו לך ותתקוטט על הסעיף בהסכם שישאיר סוס טרויאני במערכת אכיפת החוק. ועדיין, אם הקרקפת של נתניהו תשתלשל מחגורתו, גנץ עוד עשוי להיות קוטל המלך של השמאל.
תופעות מטרידות
לכאורה, בגלל ניגוד עניינים נתניהו לא יוכל להתערב במינוי יועץ משפטי או פרקליט המדינה. למעשה, ידו הארוכה והזדונית עשויה לטרפד או לדחוף מינויי מקורבים שיתנכלו לכל מי שיעז להוציא אותו מהמאורה בבלפור. גם עכשיו, כאשר הסכמי האחדות הולכים ונחתמים, לא פוסקת הלבה הרעילה מלבעבע תחת פני השטח, ממתינה להתפרצות על פי פקודה. אין רגע של הפסקת אש בקמפיין שנע וינוע בארבעה צירים: איומים, פיתויים, סחיטה לכאורה ואולי אפילו גם שוחד.
איום הסחיטה כלפי מנדלבליט בימים האלה הוא הפרומו לקראת כניסתו של אבי ניסנקורן למשרד המשפטים והקרב על המשך כהונת אלדד. על פי ההסכם הקואליציוני, כל המינויים מוקפאים לחצי שנה מהקמת הממשלה, למעט מקרים חריגים. למשל המשך כהונת אלדד, שעשוי למנוע המשך חקירות פרשת המניות של נתניהו. ככה? אלדד שלף את טיפולו הבעייתי של מנדלבליט בפרשת הרפז עקב פנייה של העיתונאי עקיבא נוביק. ככה? מתקפת הנגד של מנדלבליט ומרבית בכירי הפרקליטות הייתה סוג של נזיפה פומבית באלדד, ברמה של "תעוף לנו מהעיניים", כולל בעיטת אגב באוחנה ובמי שאמור ליהנות מהכפשתו של היועץ המשפטי לקראת 24 במאי, מועד תחילת משפט נתניהו.
כחלק מובנה בחקירה מסוג זה הוחרם הטלפון של אוריך. מכיוון לשכת רה"מ החלה לנשב רוח סערה בעקבות ההבנה כי המשטרה תנסה להבין אם האיש המאוים על ידי פילבר, קרי נתניהו, ידע או הורה או אישר פעילות להטרדת עד. אלמנטרי. כך מתנהלת כל חקירת משטרה. המהומה דרשה לא רק שלא לפתוח את הטלפונים המעורבים ישירות, אלא להחזירם לחשודים. אוריך פנה למח"ש ותבע להחזיר לו את הטלפון. מח"ש מסרבת להחזיר לחשוד ראיות משפטיות לכאורה. ככה? "לחתום על עצומות אין לה זמן", פסק אוריך, "בקרוב תחתום אבטלה". לידיעת פרקליט המדינה: מדובר באיום על עובד ציבור. לטיפולך.
התרעות פיקוד העורף