לילי בן עמי, אחותה של מיכל סלה, שנרצחה בתחילת השנה על ידי בעלה, התראיינה היום (ראשון) בתכניתם של ענת דוידוב וגולן יוכפז ב-103FM, והתייחסה לאלימות הגואה נגד נשים בצל התפשטות הקורונה. "מאז תחילת התקופה, נרצחה האישה שישית. זה בלתי נתפס, אפשר היה למנוע את זה, יש מה לעשות. לדוגמה, במקרה של הרצח של מסטוואל אלאזה שהתרחש לא מזמן, בעלה ישב בכלא על אלימות מאוד קשה כלפיה לפני כן".

מדובר על הרצח שאירע בערב יום העצמאות בחולון?
"כן, למרות זאת, הם לא מחויבים לעבור טיפול לשליטה בכעסים, ויש טיפול כזה שמוכח כטיפול יעיל. מדינת ישראל לא מחייבת אדם שיושב בכלא על ניסיונות לרצח אשתו, לא מחייבת אותו לעבור טיפול ואז הוא יוצא מהכלא ורוצח אותה.

אתה מבין את המצב שבו אנחנו נמצאים במדינת ישראל? צו הרחקה לאדם שאיים לרצות את אשתו ושופט החליט שהוא מסוכן, צו הרחקה נשלח בפקס ולה אין לה מושג אם הוא קיבל או לא קיבל את הפקס, שלא נדבר על זה שאין בכלל אכיפה של התחום הזה".

אין תקציבים. בגלל האסון שלכם, נכנסתם לכל הסיפור הזה בכל הכוח ואתם עושים הרבה. זה באמת מרשים ומדהים.
"זה קרה יומיים אחרי שסעדנו ביחד כל המשפחה, את ארוחת ראש השנה. גם מיכל וגם הרוצח שלה, היינו כולנו ביחד, כל המשפחה. יומיים אחרי זה, כשמיכל בפיג'מה בבית שלה, בין השעה אחת לשלוש לפנות בוקר, הוא רצח אותה ב-11 דקירות סכין ואני האחרונה שראיתי אותה.

הוא עשה את זה שעה וחצי אחרי שהיא הורידה אותי בבית, היינו ביחד ערב קודם. מאז ועד היום אני מוצפת בשאלות: איך זה יכול להיות שזה קרה, איך זה יכול להיות שלא ראינו?  למה היא שתקה? למה היא לא סיפרה לנו? לא ידענו מה מיכל עוברת והיום אני יכולה להגיד אחרי שצללתי לתוך התחום הזה שהיה אפשר להציל את מיכל.

הידע קיים, אבל במשרדים של אותם קרימינולוגיים וחוקרים, זה לא מונגש לציבור. זה התחום היחיד שהוא סכנת חיים ואין מניעה ואין פתרונות בזמן אמת. כל תחום אחר, אם זה זהירות בדרכים, סרטן, קורונה, טרור. את יודעת לזהות חפץ חשוד בתחנת אוטובוס ואת יודעת לאן להתקשר. אם יש לך שומה חדשה על היד את יודעת ללכת ולעשות גילוי מקדים, אבל התחום הזה? הידע לא קיים, אין מודעות".

למה זה ככה?
"התחום מוזנח, אין שום סיבה אחרת. אתן לך דוגמה פשוטה איך אפשר ממש עכשיו להציל חיים. אם הזוגיות שלך מאופיינת באובססיביות, קנאה אובססיבית, הוא מחטט לך בטלפון, חוקר אותך לאן את הולכת, מתי את הולכת, מה את עושה. הוא מתקשר אלייך אין ספור שיחות, מבודד אותך מהחברות שלך, גם אם אין אלימות פיזית תתקשרי 118. זו זוגיות אובססיבית, קנאה אובססיבית. הדבר הזה הוא קטלני והרגע הכי קטלני ומסוכן זה הפרידה, אז בשום פנים ואופן לא להיפרד לבד. פרידה מאדם אובססיבי, מקנאי אובססיבי צריכה להיות אך ורק בליווי מקצועי של אדם שהוא מומחה לאלימות במשפחה".

אלירן מלול, מיכל סלה ז''ל (צילום: פייסבוק)אלירן מלול, מיכל סלה ז''ל (צילום: פייסבוק)

כמה הבושה היא פקטור?
"דיברתי עם אישה באלימות ושאלתי אותה למה מיכל לא סיפרה לי, למה לא ידענו שהוא קנאי ככה ושהיא סובלת ככה ממנו. מצאתי פתקים ודברים שהיא כתבה שהיא ניסתה להיפרד ממנו הרבה פעמים, היא אמרה לי, לילי, זה כמו פגיעה מינית, כשאישה עוברת פגיעה מינית ברוב המקרים היא לא תספר לאמא שלה או לחברה שלה".

זאת הנקודה הכי חשובה בסיפור, הבעיה היא בראש ובראשונה בנו, בציבור, בחוסר הקבלה שלנו או בעובדה שאישה שמתלוננת צריכה להתבייש. הבעיה אצלנו, לא אצל הנשים.
"יש איזשהו מנגנון פנימי אני חושבת שגורם לך להתבייש, וגם מיכל ספציפית הייתה אישה מאוד חזקה ואחראית, היא פשוט לא תיארה לעצמה שהיא בסכנת חיים. היא ניסתה להיפרד ממנו בכוחות עצמה, היא חשבה שאפשר להתגרש ולהישאר בחיים, שאפשר לעשות את זה בצורה נורמלית אבל מאנשים כאלה אי אפשר להיפרד בצורה נורמלית.

אמרה לי רונית לב ארי שהיא מומחית לתחום- עם יפני תדברי ביפנית. עם אדם כזה אי אפשר להיפרד כרגיל, אי אפשר להיפרד יפה, זה ידע שחייבים לדעת אותו. מחר מיכל הייתה אמורה לחגוג 33 ולכבוד יום ההולדת שלה הקמנו עמותה בשם 'פורום מיכל סלה' שהמטרה שלה לתרגם את תמרורי האזהרה לציבור ולקדם חשיבה חדשנית ושיח של פתרונות. 

מחר אנחנו פותחים את האקתון 'מיכל סלה 'Safe At Home'. חברנו לגופים המובילים במשק – פייסבוק, מובילאיי, מיקרוסופט, משרד הרווחה, המשרד לביטחון פנים ובעצם מחר כ-1,500 מתכנתי עילית ישבו ויתכנתו מוצרים מצילי חיים. קיבלנו למעלה מ- 130 רעיונות מעובדות ועובדים סוציאליים, רעיונות טכנולוגיים מצילי חיים כמו לוחמה בטרור. מדינת ישראל אלופה בביטחון, יודעת לעצור מחבל מתאבד לפני שרוצח, את אינתיפאדת הסכינים עצרנו עם בינה מלאכותית, באותה דרך אפשר להציל חיים גם בתוך הבית".