עשר נשים ותינוקת נרצחו מתחילת השנה - האחרונה בסוף השבוע: כאלף בני אדם מפגינים היום (שני) בכיכר הבימה בתל אביב, במחאה על אוזלת היד הממשלתית בטיפול באלימות נגד נשים, וגם על השיח הציבורי והתקשורתי. עוד לפני המחאה רוססו כתובות גרפיטי, בהן גם שמות הנרצחות והכיתוב: "איפה השר לענייני רצח נשים?". "יש לעצור את השיח שמחפש הגיון באלימות כלפי נשים בגישה סלחנית לרוצחים ומאשימה את הקורבנות – תובעות מהממשלה הנכנסת פעולת חירום", הסבירו.

בנוסף, התקיימה הדלקת נרות זיכרון לזכר 11 הנשים שנרצחו מתחילת השנה, מתוכן שש מתחילת משבר הקורונה,  ושלוש רק בתוך שלושת השבועות האחרונים. בבאר שבע ריססו פעילות חברתיות למען נשים את שמות הנרצחות ברחבי העיר.

לדברי המוחים, בין אתגרי הממשלה הנכנסת יש לכלול את הקמת התכנית נגד אלימות כלפי נשים, מטלה מסובכת במיוחד גם נוכח העובדה כי קיים כעת סרבול ממשלתי גדול, ולא פחות משבעה בעלי תפקידים בממשלה החדשה נוגעים יעסקו ישירות בתופעה באופן כזה או אחר.

מתחילת משבר הקורונה, שש נשים נרצחו על ידי גברים שהכירו. אבל יוזמות ההפגנות, קבוצת לוט"ם "היחידה למאבק בטרור המגדרי" המאגדת נשים מכל רחבי הארץ, אינן יוצאות רק נגד מחדלי הממשלה שכמה ממעשי הרצח האחרונים, אלא עוסקות בחשיפת עברייני אלימות, החופשיים לפגוע שוב בנשים ללא מעקב וללא הרתעה.

ההפגנה נגד רצח נשים בכיכר הבימה. צלם: אבשלום ששוניההפגנה נגד רצח נשים בכיכר הבימה. צלם: אבשלום ששוני

בנוסף, פועלות מארגנות המחאה גם נגד השיח הציבורי בנושא, המורגש בעיקר ברשתות החברתיות, שם ניתן להיתקל באלפי תגובות של מגיבים  בעלי דעות שוביניסטיות חשוכות, גברים ונשים כאחד. כמו כן, המוחות יוצאות נגד השיח התקשורתי המאפשר, לטענתן, יתר סובלנות ואף סלחנות כלפי כמה מהרוצחים.

"החל מהטענה כי הנרצחת 'בטח בגדה בו ולא השקיעה במשפחה', שמופיעה רבות ברשתות החברתיות, ועד 'היא בטח רצתה להיפרד ממנו, מדובר ברצח על עבוד המשפחה', טענות העולות בעיקר בתקשורת הממוסדת כלפי הנשים, ישנן גם טענות שעולות כלפי הגברים הרוצחים ומיטיבות עימם.

החל מטענה ל'נכות רגשית' של הגבר ועד 'התקף פסיכוטי', אין הצדקה לשיח שמחפש הגיון וסיבות ברצח נשים ולהדהוד של השיח הזה בתקשורת. דם הנשים אחיותינו במדינה הזאת הוא הפקר, גם בשיח הציבורי" אומרות נציגות לוט"ם, ומוסיפות כי "אנחנו דורשות לשנות את השפה בה החברה מתארת רצח מגדרי. שלא ידבררו באופן אוטומטי את הרוצח תוך הסתרת האלימות שלו, להפסיק להגדיר את האישה כנרצחת (פאסיבית), לא כמי שנחנקה, נדקרה, הוכתה למוות, נורתה - נרצחה. ולא על ידי' בן זוגה'. אלא על ידי רוצח. שהדיווח עליה יהיה לא מה נעשה בה, אלא מי זה הההוא שביצע בה את מעשה העוולה". 

המפגינות, בהובלת הפעילות עינב כגן, הדר גל, אור ביטון ורון מרקס, התאספו בכיכר הבימה בתל אביב במטרה להעביר הן לממשלה, הן לתקשורת ולציבור, שורת מסרים והן מדגישות: "כשאנחנו נרצחות אין לנו שם, לא אות. ולא פנים. לפעמים רק מספר: ׳נרצחת'. אין תקציבים מתאימים, וכתוצאה מכך אין לנשים ביטחון לא ברחוב, וגם לא בבתיהן. גם לתקשורת יש חלק ואחריות לשיח הזה שלא מעורר את הממשלה לתחושת חירום". 

הפגנה נגד אלימות כלפי נשים  (צילום: ארגון לוט''ם)הפגנה נגד אלימות כלפי נשים (צילום: ארגון לוט''ם)

הפגנה נגד אלימות כלפי נשים  (צילום: ארגון לוט''ם)הפגנה נגד אלימות כלפי נשים (צילום: ארגון לוט''ם)

עינב קגן והדר גל, ממארגנות העצרת בת"א-יפו אמרו: "כשראינו את האייטם על מאיה, לא יכולנו לנשום. רצח נוסף, מקומם ומיותר של אישה על - היותה אישה. ככל שעברו הדקות הפרטים התבהרו - מאיה ווישניאק הייתה בת 22, בת גילינו. הגבר שרצח אותה, חנק אותה למוות ודקר את אמו, פצועה קל, בחר להיות זה שיחליט על החיים שלהן. ומסתבר שהוא לא הגבר היחיד שחושב ככה. מקרה זה הוא העשירי מתחילת השנה, השישי (!) מאז הכניסה להסגר, והשלישי בשבועיים האחרונים. הסיפור של מאיה טלטל אותנו כל כך, לא עוזב אותנו. לכן החלטנו לקחת יוזמה ולארגן הדלקת נר, לזכרה של מאיה ולזכר כל הנשים שנרצחו בתקופת הסגר- ובכלל. האירוע גדל תוך שעות והגיע לאנשים רבים שאנו לא מכירות. פה הבנו שהסיפור הזה גדול יותר מאיתנו, ושאירוע מחאה כזה מתבקש כבר הרבה זמן. אם הממשלה, הרשויות והתקשורת ממשיכים בסדר יומם, אנחנו נעצור ונזכור".

סימונה מורי, שריצתה 22 שנים בבית הכלא לאחר שרצחה את בעלה המתעלל והשתתפה במחאה, אמרה: "אני כאן, אני חיה. אחרי 22 שנה בכלא, זה כמו להיות מתה. היום אני רוצה להגיד שכל הנשים צריכות להיות מוגנות וחיות כמו שאני חיה עכשיו, אבל לא אחרי 22 שנה בכלא. הם (הגברים) צריכים להיות בכלא... היום אני צריכה להגיד לכן דברים אחרים, משהו אחר ממה שאמרתי כשהשתחררתי, אל תעשו כמוני, אבל זאת מלחמה. יש נשים עכשיו בבתים אין לכן הגנה, תברחו, תגנו על עצמכן… יש נשים עכשיו בבתים מושפלות, מוכות, שוכבות על הרצפה, כמו שאני שכבתי. אבל אף אחד לא בא. למשטרה יותר חשוב להוציא את הגולשים מהמים... תעזרו לנשים האלה כי הממשלה הזאת לא תעשה כלום. לכן יש את הכוח לעשות ולעזור לנשים האלה. אנחנו במלחמה".

גם דאוד דלאל, שהשתחררה בנסיבות דומות לאחר 18 שנות מאסר, אמרה: "אני עברתי חיים.. זה היה בשבילי טרור, לא אלימות.. והמדינה הזאת לא עושה שום דבר לאף אחד. הלכתי למשטרה, הלכתי לרווחה, לבתי חולים, לכל מקום אפשרי. ואף אחד לא נתן לי יד ועזר לי.. והמדינה הזאת גרמה לי לקחת את החוק לידיים. כשזה הגיע לילדים שלי כבר לא ראיתי בעיניים. ואני היום מאחלת לכל אישה שנמצאת מולי, וגם לגברים אני פונה: אנחנו נולדנו בשביל לחיות, לא בשביל לעבור אלימות באכזריות שעברה ואותה. היום יש עזרה, תקומו ותלכו, אל תקומו כמוני ואל תקחו חוק לידיים. אני מברכת שיהיה מקלט לגברים אלימים - לא לנשים".

ענת ניר, ממקימות המטה הפמיניסטי לשעת חירום, מסרה: ״אישה נוספת נרצחה ואנחנו ממשיכות לשלם בחיים שלנו על המגיפה החברתית אחת החמורות במדינה - אלימות במשפחה. מגיפה שמשפיעה על מאות אלפי משפחות בזמן שמורכבת ממשלה ויש תיקים חדשים שמחולקים, הנושא הזה אינו תופס מקום בסדרי העדיפויות. אף הסכם קואליציוני לא מכליל את הנושא של אלימות במשפחה כדרישה וייצוג של נשים בשולחנות קבלת החלטות אינו מספק ומגוון. התאספנו בכיכר הביה כדי להראות שלא נשתוק על רצח נשים, נדליק נר לזכר הנרצחות (10 מתחילת השנה ו-6 מתחילת הקורונה) ונדרוש טיפול בגברים אלימים, תקציבים ותקנים לעו״ס, חקיקה וענישה, תכניות חינוך מגדריות כדי שנוכל לשמור על בטחון של 51% מהאוכלוסיה כאן״.

קשיים בטיפול בסוגיה בשל הפלונטר המדיני
אחת המשימות המרכזיות בתחום רווחת הפרט של ממשלת הענק שיוצאת לדרך, תהיה הקמתה מאפס של ועדת השרים לטיפול באלימות במשפחה,  אשר הוחלט עליה לפני שלוש שנים. עד היום הועבר, לצורך העניין פחות ממחצית התקציב עליו הוחלט אז.

בשל הממשלה המסורבלת וריבוי התפקידים הבכירים, שרים רבים יהיו מעורבים בהקמת הוועדה. כך למשל, השר לביטחון פנים, אמיר אוחנה, יצטרך לטפל במעקב המשטרתי אחר עברייני אלימות מועדים. סגנו, גדי יברקן, יהיה אמון על הטיפול בסוגיה בקרב בני העדה האתיופית, לצד שרת קליטת העלייה פנינה תמנו שטה.

לצד כל אלו, שרת הקידום הקהילתי, אורלי לוי-אבקסיס, קיבלה את האחריות על תחום מניעת האלימות בקהילה, וכבר הודיעה כי היא לוקחת את הנושא "תחת חסותה". כמו כן, שר המשפטים, אבי ניסנקורן, שמשרדו אמון בעיקר על התחום המשפטי, בכללותו קידום תכנית לאזיקים אלקטרוניים לגברים אלימים.

שר הרווחה, איציק שמולי, יאלץ לבנות מאפס את הממשק הלקוי בין שירותי הרווחה לבין המשטרה, וכן לפעול למען הגברת המענה החסר לקורבנות האלימות במשפחה, בדמות מקלטים ומסגרות טיפול לגברים אלימים. שר האוצר, ישראל כ"ץ, יהיה אמון על מציאת התקציבים החסרים לכל המיזמים האמורים, בעידן בו צפויים קיצוצי ענק בממשלה. רק אם כל אלה ישבו סביב שולחן אחד, ניתן יהיה להניע את התכנית מחדש.

בתוך כך, ח"כ תמר זנדברג מסיעת מרצ, אשר מכהנת באופוזיציה, הגישה הצעת לסדר היום שתידון ביום רביעי הקרוב במליאת הכנסת, ותהיה בנושא הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא רצח הנשים. "לאישה שחייה בסכנת חיים לא אכפת מקואליציה ואופוזיציה, מדובר בחיי אדם. אני קוראת לכל חברי הכנסת, ובעיקר לחברות הכנסת, להתעלות מעל הפוליטיקה ולתמוך בהצעתי" אמרה זנדברג.