מקרי האלימות גברו בחודשים האחרונים, גברים בעצמם פנו לארגון ויצו בבקשת עזרה, אלא שזו אינה הכתובת. אי אפשר לחכות שהגברים האלה ייכנסו לכלא ושהילדים שלהם יהיו יתומים ויישאו צלקות נפשיות לכל החיים. אנחנו חיים במצב חירום מתמשך, כמעט כל הגברים עברו טראומות בצבא. הציפיות מהם גבוהות אבל אסור להם לבכות, אסור להם להראות חולשה. כך הם גדלו וחונכו. בעיני גברים רבים, פנייה לבקשת עזרה נפשית מלווה בבושה ובתחושה לא נוחה, אפילו בקרב מלומדים.
צריכה להיות תוכנית לאומית שתעסוק בהסברה ובשינוי מודעות וגישה לאלימות וכן ביחס לניהול כעסים ומתחים וביחס לנשים. המצב הקיים לא ייפתר מעצמו. יש הרגשה שזו צרה שצריך לחיות איתה, להתרגל אליה. ואכן התרגלנו. כך, הידיעה על רצח אישה על ידי בן זוגה בראשון לציון בחודש שעבר הופיעה באחד העיתונים בעמוד 17.
והכסף איפה? 250 מיליון השקלים שיועדו ליישום התוכנית בשנה הראשונה מעולם לא עברו מהאוצר למשרד הרווחה. כחלון, שדאג בתקופת כהונתו כשר האוצר להרים שלטי חוצות שמבשרים על כך שהוא דואג לנו, התעלם מהתחייבות הממשלה. אלימות במשפחה לא פוגעת רק באישה – היא פוגעת בילדים ובהורים, היא מייצרת נזק חברתי שעולה הרבה מאוד כסף למדינה, שמשלמת על זה דרך הביטוח הלאומי, תקציב הרווחה ותקציב הבריאות. אבל מה אכפת לו - זה לא מגיע מהתקציב של השנה הקרובה. אז נמאס לנו. נשים צעירות שנכנסות לזוגיות ובונות משפחה חשות שאם זה קרה למיכל סלה ולמאיה וישניאק זה יכול לקרות לכל אחת.
האקטיביסטיות סתיו ארנון, רותי קליין, דרור שדות וחברותיהן התגייסו ויחד, מדירתן השכורה, ארגנו את מצעד הנשים הראשון בישראל. הן מקוות שאלפים יגיעו, כולל גברים, כי לכל אחד יש בת או תהיה בת מתישהו והוא רוצה שהיא תהיה בטוחה בזוגיות שתבחר.
אנחנו קוראות לראש הממשלה והשרים בממשלה החדשה, שמצאה כסף כדי להמציא משרדי ממשלה לחברי כנסת תמורת האצבע שלהם: מלאו התחייבויות קודמות והוציאו לפועל את התוכנית הבין־משרדית מ־2017. אין צורך בוועדה נוספת. פשוט תעבירו את הכסף ותתחילו לעבוד.
התרעות פיקוד העורף