"בתקופה האחרונה רואן התלוננה בפניי. אבל זו לא הייתה אלימות פיזית של רוצח. אלימות לא מסתכמת במכות, היא גם יכולה לקרות במילים. פעמיים אמרתי לה להתגרש, אבל היא לא הסכימה. בכל פעם היא רצתה לחזור הביתה בגלל הילדים, ואז היינו משלימים ביניהם. היא סבלה בשביל הילדים. אם הייתי מרגיש אפילו לשנייה שזה הולך לכיוון של מוות, לא הייתי מרשה לה בחיים לחזור הביתה גם אם הייתה רוצה", אומר שחאדה אלקרינאוי, אביה של רואן אל־כתנאני (29), תושבת רהט, שעל פי החשד הוכתה על ידי בעלה בשלבי הריון מתקדמים (שבוע 22), הגיעה ביום שישי האחרון לבית החולים סורוקה במצב אנוש וביום ראשון בבוקר נקבע מותה. 

גם העובר שבבטנה לא שרד. איבריה של רואן נתרמו על ידי משפחתה כדי להציל חיים. בעלה, עלא אל־כתנאני (32), נעצר והוא חשוד בהמתה בקלות דעת, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, חבלה זדונית שלא כדין ושיבוש מהלכי משפט על ידי שיבוש זירת הפשע. ביום שני עלה בפלטפורמת giveback קמפיין גיוס המונים בשם "הקול של רואן" לטובת ילדיה של רואן. היעד הוא 150 אלף שקלים.

"כואב לי כל הלב על הבת החמודה, המתוקה והמסכנה שלי. אני בוכה כל הלילה, מיום שישי ועד היום כל הזמן בוכה", אומרת נעאמה אלקרינאוי, אמה של רואן.

"מאז אני לא נרדם. כל הבית לא מתפקד", מוסיף האב. 

לנעאמה ושחאדה שמונה ילדים: חמש בנות ושלושה בנים. רואן הייתה השנייה מבין ילדיהם. "רואן הייתה גננת בגן ברהט, מחנכת ילדים, במשך חמש שנים", מספר האב. "יש לה שלושה ילדים קטנים. היא רצתה שהבת שלה תהיה עורכת דין ושני הבנים יהיו רופאים. בסוף הלכו לה התוכניות. אם ייתנו לי לגדל את הילדים, אנסה להגשים בגדול את החלום שלה".

את בתו מתאר האב כ"ילדה טובה עם ראש על הכתפיים, פרח שאהבה את החיים, את בעלה, את המשפחה, תמיד רצתה לעזור לאחרים. לפני 13 שנים היא התחתנה עם עלא. נפגשו באיזשהו מקום, התאהבו. כשהם הכירו היא הייתה בת 16. אמרתי לה: 'העתיד עוד לפנייך, תלמדי, אחר כך תתחתני'. היא אמרה: 'אבא, אני בחרתי מה שאלוהים שלח לי ואני רוצה אותו בכל מצב'. ואז הם התחתנו. בהתחלה הכל היה חלק. אף אבא לא היה מסכים לחתן את הבת שלו עם מישהו שהוא היה חושב שיהיה לה רע איתו".

רואן אל כתנאי (צילום: באדיבות המשפחה)רואן אל כתנאי (צילום: באדיבות המשפחה)

אז מה השתבש?
"בתקופה האחרונה המצב התחיל להידרדר אצלם. כאמור, הצעתי לה פעמיים להתגרש, היא לא הסכימה להתגרש, אמרה שרוצה לחיות עם בעלה והילדים, ו'אולי זה יסתדר; אולי, אבא, הוא ישתנה, אולי יהיה בסדר'. אז אנחנו בכל פעם השלמנו ביניהם והם היו חוזרים".

היא אי פעם הגישה תלונה במשטרה?
"לא, אצלנו זה נדיר מאוד שנשים מגישות תלונות במשטרה".

היית מדבר עם בעלה?
"כל הזמן היינו מדברים, מרגיעים אותו. הייתי אומר לו: 'עלא, אתה בשבילי כמו אחד הבנים שלי, תשמור לי על הילדה, לא מתאים לך. תחשבו איך להסתדר בחיים, איך להתקדם, אל תעשו את זה דרך אלימות'. הוא היה עונה לי שהכל בסדר, זה קצת לחץ, קצת פה, קצת שם. לא חשבתי שזה יגיע לידי מוות. בחיים המוח שלי לא הלך לכיוון הזה".

טלפון לפנות בוקר
"רואן ואני היינו כמו חברות. כל הזמן מדברות, כל הזמן עוזרות אחת לשנייה, יוצאות לטיולים ביחד, קונות ביחד. אני הייתי הולכת לבית שלה, היא לבית שלי", מספרת הדיל אלקרנאוי, אחותה של רואן. "רואן הייתה מדברת איתי שהיא לא מרגישה טוב, ראיתי שהעיניים שלה לא שמחות, אבל חשבתי שאולי בגלל שהיא בהריון. הייתה כל הזמן בלחץ. הבנתי שיש בעיות, אבל היא לא סיפרה הכל. בחיים לא חשבתי שזה ייגמר ככה".

איך נודע לכם מה קרה?
שחאדה: "ביום שישי, בשעה 3:25 לפנות בוקר, צלצל הטלפון. אשתי ענתה. עלא אמר לאשתי 'הבת שלך נפלה במקלחת ויש לה דימום מהראש'. אשתי ישר אמרה בהרגשה של אמא 'אתה עשית את זה לבת שלי'. ואז היה שקט בטלפון. הגענו לבית החולים בסביבות השעה 4:00 בבוקר. מצאתי את הבת שלי שוכבת במיטה ברגעים האחרונים לחייה. היא הייתה מונשמת. הרופאים אמרו שיש לה שטף דם בכל המוח, ושהמוח לא עובד בכלל. כל המערכות שלה קרסו והיא הלכה".

הדיל: "אמא שלי התקשרה אליי בשעה 4:00 בבוקר. לא עניתי בהתחלה. פתאום כל האחים שלי התקשרו. חשבתי שאולי קרה משהו לאמא או לאבא. אמרו לי: 'אחותך בטיפול נמרץ'. נסעתי ישר לסורוקה ומאז כואב לנו מאוד".

"הרופאים לא חסכו כלום מרואן, אבל לא היה אפילו בשביל מה לנתח", מתאר שחאדה. "צריך להיות נס משמיים במצב כזה. לפי המצב שבו היא הייתה, אפילו הבן אדם הכי טיפש בעולם מבין את המציאות. החלטתי לתרום את איבריה לכל מי שזקוק לכך, בין אם זה יהודי או ערבי. בעיניי אדם הוא אדם. אני בן אדם שאוהב את המדינה, את החיים. תרמתי את איבריה ורק ביקשתי מכל מי שיקבל אותם שיהיה איתי בקשר. כך אוכל להרגיש שהילדה ממשיכה לחיות".

"אני רוצה שהילדים שלה יגדלו איתנו", הוא אומר. "אני אלמד אותם, אעזור להם כל עוד אני נמצא בחיים. כשאמות, הילדים שלי ימשיכו בדרך שלי איתם. אנחנו מתכוונים להילחם על הילדים בכל הכוח. גם כשרואן הייתה בחיים הם כל הזמן היו באים אלינו. היו מתקשרים ואומרים: 'סבא, בוא קח אותנו'".

שחאדה מספר שכל הזמן מגיעים אליהם הביתה אנשים כדי לחזק. "מתקשרים אליי מכל מקום, בוכים איתנו", הוא מתאר. "מה שעברנו זעזע את כולם. הלוואי שרואן תהיה הקורבן האחרון של אלימות. את זה אני מבקש. לכל אישה בעולם יש גם הורים".

ביום שני אחר הצהריים התאספו מחוץ למתנ"ס העירוני ברהט כ־50 מפגינים, רובם נשים, כדי למחות על גל האלימות כלפי נשים בחברה הבדואית. "זה קורה אצלנו כמו בכל מגזר", אומר שחאדה. "מבחינתי זה גם לא מעניין אם מדובר באישה בדואית או יהודייה. בעיניי כל אדם זה אדם ואכפת לי מכל אדם בעולם. אני מעביר מסר לראש הממשלה בנימין נתניהו ולנשיא המדינה ראובן ריבלין שאסור לתת חנינה או הקלה בעונש. מה אתה הולך להיות גיבור על אישה? זו גבורה? איפה זה קיים? צריך להיות עונש אכזרי מאוד, מאסר עולם במקרים כאלה.

גם לפני מותה של הבת שלי, כשהייתי שומע על רצח, המוח שלי היה מזדעזע. למה לריב? אני מקווה שרואן תהיה סמל למאבק נגד אלימות וגם הקורבן האחרון של אלימות. שאף בעל לא יעשה לאשתו ככה. שאם מישהי מתנהגים אליה באלימות, שתתקשר למשטרה. כל אישה שתרגיש קצת אלימות בבית, שלא תישאר בבית. שתגיש תלונה על גבר שמרים עליה יד ותצא מהבית, וזה לא משנה אם זה קורה בחברה היהודית או הערבית".

רואן אל כתאני ואביה (צילום: באדיבות המשפחה)רואן אל כתאני ואביה (צילום: באדיבות המשפחה)

ערבות הדדית
קמפיין גיוס ההמונים "הקול של רואן" לטובת ילדיה של המנוחה, שהוקם לפני ימים אחדים, הוא יוזמה של סימה גל משדרות ונטלי מור־אלמליח מגן יבנה. המקרה זעזע אותן כאמהות וכאזרחיות המדינה. מטרת הפרויקט לחזק את הילדים, לדאוג להם, לתת להם נקודת פתיחה לחיים חדשים וטובים יותר וגם להיות הקול של הנשים שקולן נדם. "זה הזמן להפגין ערבות הדדית ולהראות את היופי שקיים במדינה שלנו. בואו נוכיח שהטוב עוד קיים ללא הבדל דת, גזע ומין ונוכיח לילדיה של רואן שהם חלק מהחברה הישראלית ושגם להם מגיעה הזדמנות שווה", הן אומרות. 

"הנשים האלה ממש קדושות. אני מאוד מעריך אותן ומודה להן", אומר שחאדה. "זה מעשה אמיץ שאי אפשר אפילו לתאר אותו במילים. זה מאוד ריגש אותי. נפגשנו ביום שלישי. הן הגיעו לרהט וכולנו בכינו. זה היה מפגש מאוד מרגש שאולי מסמל שהדת לא משנה בכלל ושכולנו צריכים להילחם נגד אלימות. שום כסף שבעולם לא יכול להחזיר לנכדים שלי את אמא שלהם. זה הדבר הכי יקר לכל אחד בעולם, אבל הכסף שיגויס בהחלט יעזור. אני אלחם על הילדים. אם לא אצליח, אז אעזור להם מרחוק".

נטלי מור אלמליח (צילום: סיון פרג')נטלי מור אלמליח (צילום: סיון פרג')

סימה גל (צילום: אדי ישראל)סימה גל (צילום: אדי ישראל)

עו"ד צבי אבנון המייצג את עלא אל־כתנאני מסר בתגובה: "לבי עם המשפחה. זה סיפור כבד מאוד ועצוב מאוד ואנחנו כואבים את כל הסיפור הזה. גם הצער של עלא הוא מאוד גדול. משטרת ישראל ירדה מעבירת הרצח ומעבירת הריגה כלשהי ועל פי טענתה מדובר בהמתה בקלות דעת. הסיבה שמדובר בהמתה בקלות דעת נובעת מהמחשבה של המשטרה, מההשערה, או מחשד של המשטרה שלכאורה היה ביניהם איזשהו ויכוח פיזי שכתוצאה ממנו המנוחה נפלה ונחבטה ונגרם מותה. אבל לא מייחסים לו רצח בכוונה תחילה. על פי הידוע לי מעולם לא היה ביניהם עימות פיזי קודם לכן, לא הייתה פגיעה אלימה קודם לכן. 

היא לא מוכרת לרשויות הרווחה, הזוג לא מוכר למשטרת ישראל, מדובר במשפחה נורמטיבית. אנחנו ממתינים לקבל את חוות הדעת של המכון לרפואה משפטית שעדיין לא הגיעה. המעצר של עלא הוארך עד יום ראשון כדי לקבל את אותה חוות דעת. כשנקבל אותה, אין לי כל צל של ספק שנגלה שלא ניתן לקבוע שעלא ביצע פעולה פיזית אלימה כלפיה שבסופו של דבר הידרדרה לנפילתה ונגרם מותה. הוא כופר מכל וכל שהוא זה שפגע בה פגיעה כלשהי שהובילה בסוף לנפילתה ולמותה. 

לדבריו, אחרי שחזר ממפגש חברתי מחוץ לבית, הוא מצא אותה במיטתה בכותונת לילה, כאשר היא פגועה בראשה. היא עוד דיברה איתו ואמרה לו שנפלה ונחבטה באמבטיה, והוא היה זה שהזעיק את האמבולנס ואת הרופאים שיבואו ויטפלו בה".