"לא באנו לפיקניק - באנו לעבוד": חוסר הוודאות וחוסר התעסוקה הכפוי, תפס רבים במשק כשהם לא מוכנים. בעלי תפקידים רבים שהוצאו לחל"ת מצאו עצמם מעבירים חודשים רבים ללא פעילות. בתוך כך, המשבר החריף בענף התעופה ובחברת אל על בפרט הוריד לא מעט טייסים אל הקרקע. אחת מהן היא מרב שוורץ, הטייסת הראשונה בחברה, גרושה ואם לשניים המתגוררת בכפר ויתקין.
כששוורץ התבשרה על יציאתה לחל"ת ,היא בדיוק עשתה את דרכה חזרה ארצה מספרד מוכת הקורונה. "השמיים נסגרו כמעט בבת אחת. חזרתי מאימון סימולטור במדריד, ושבתי ישר לבידוד של שבועיים. כשהבידוד הסתיים, מיד יצאתי לחל"ת, יחד עם רוב עובדי וטייסי החברה, בסגר הגדול שבין חודשי מרץ לאפריל", סיפרה.
במהלך הסגר, שוורץ עברה על החומר התאורטי, כך שתוכל לשוב ישירות לעבודה כשהשמיים יפתחו לטיסות, אלא שהמציאות הוכיחה שהחזרה לשגרה צפויה להתעכב. "המצב התארך. למדתי, עשיתי מבחנים, עברתי על החומר ודאגתי להיות מוכנה לרגע שבו אחזור לטוס. חשבתי שהשמיים יפתחו הרבה יותר מהר, ובינתיים, ככל שעברו הימים, חשבתי מה לעשות במהלך התקופה הזו, ואז חשבתי על התנדבות", היא מספרת.
כך, בזמן שהיא ממתינה להודעה המיוחלת על החזרה לשגרה, התפנתה למרב משבצת זמן נדירה אותה תוכל לנצל להגשמת אחד מחלומות העבר שלה. "מאז ומתמיד רציתי להיות חקלאית ולגדל אבטיחים בערבה. שאלתי את חבריי מי מכיר התנדבות חקלאית שדרושים בה אנשים, וכך הגעתי לאפליקציית סאנדו", מסבירה שוורץ.
סאנדו - חברת בת של השומר החדש, היא יישומון המקשר בין מתנדבים לחקלאים הזקוקים לסיוע בכל רחבי הארץ, בהתאם לצרכי המשק, ותחת הגבלות הקורונה - על פי מספר מקומות מוגבל. מרב החלה להתנדב אחת לשבוע, יחד עם ילדיה בני ה-13 וה-15 וחצי. "זו הגשמת חלום, חיבור לאדמה במובן הכי עמוק שיש. התערבבנו במשק גבע כרמל ונהיינו חברים של החקלאים. עבדנו עם מעדרים, מזמרות, עם יתושים מסביבנו, שקועים בבוץ בנעליים ועל הבגדים - זה היה פשוט כיף, ידענו שאנחנו עושים עבודה מאד חשובה", אמרה.
"פעם קטפנו קולורבי, פעם אחרת חצילים, עשינו כל מיני פעולות יחד עם החקלאים. גם הילדים שלי רצו את זה, והתחילו להכריז לבד מתי הולכים להתנדב. קמנו מוקדם מאד בבוקר. פעם אחת, בתחילת הסגר, ריחמתי עליהם ולא הערתי אותם, הם כמעט לא דיברו איתי ואמרו שהפסידו בגללי", היא צוחקת, ומוסיפה "זו עבודה שמלמדת את כולם - לא רק ילדים".
על אף הקשיים והסגר הנוקשה, מצאה מרב את הפרצות והצליחה כאמור להתחיל להתנדב, ואף המשיכה בתחביב החדש אחרי שהתקבלו הודעות על ההקלות בהנחיות. מעבר לערך המוסף בהתנדבות, החוויה הפכה לזמן בילוי משפחתי ושיתוף הפעולה רקם לא מעט חברויות. "באנו ונתנו עבודה. כל פעם משהו קצת שונה. הכרנו את החקלאים איתם עבדנו, הבנו באיזה משק אנחנו עובדים ומה האופי שלו. צריך להבין - נשארו מעט מאד חקלאים בארץ, ואין כוח עבודה שעובד עם אהבה. לא מעריכים את החקלאות שיש פה. עכשיו אני וילדיי יודעים להעריך את העבודה הזו. כשאנחנו קונים ירקות למשל, אנחנו יכולים להבין בדיוק איך חתכו את העלים, את השורש, זה ממש נכנס לנו לראש וזה חיבור אחר לגמרי".
מה בנוגע לעתיד - כשתחזרי לטוס?
"אמשיך לעשות את זה גם בשגרה. העבודה שלי כטייסת גרמה לי להיות חקלאית טובה יותר. אדגיש שאני לא הטייסת היחידה שהתנדבה, הפצתי את האפליקציה הזו בקרב חברי לעבודה, ויש כאלו שהכירו אותה בלי קשר וכבר השתמשו בה בעבר. במשק בגבע כרמל למשל סיפרו לי ששני קולגות שלי הגיעו להתנדב, ושהם עבדו בלי הפסקה. החקלאים אמרו לי: 'הם לא באים לפיקניק - הם באים לעבוד. לא מוותרים על אף צמח'. בעיני זה נובע מזה שכטייסים, יש לנו מוסר עבודה גבוה מאד. אנחנו עובדים המון שעות, ובשעות לא שגרתיות. אנחנו גם לומדים המון בין טיסה לטיסה, ממש כל הזמן. אתה צריך להיות כל הזמן ב'טופ', ומדובר באמת באנשים טובים וחרוצים. האנשים שהגיעו להתנדב בשטח, עשו זאת עם המון אהבה, ואני יכולה להגיד שגם ממניעי ציונות".
ומה לגבי המשבר בענף התעופה?
"לישראל חשובה התעופה, חייבים לשמור על הערוץ התחבורתי הזה נקי אבל פתוח בימים האלו, כך שלא יהווה אמצעי יבוא של ווירוסים מחד, ומהצד שני - יש המון טיסות מטען שהביאו ציוד רפואי, וגם טיסות חילוץ. אנחנו לא מדברים רק על ענף התיירות. מדובר פה על הרבה מעגלי תעסוקה שניזונים מהמשבר הזה, והרבה מאד עובדים נפגעו גם מחוץ לענף".