כששוורץ התבשרה על יציאתה לחל"ת ,היא בדיוק עשתה את דרכה חזרה ארצה מספרד מוכת הקורונה. "השמיים נסגרו כמעט בבת אחת. חזרתי מאימון סימולטור במדריד, ושבתי ישר לבידוד של שבועיים. כשהבידוד הסתיים, מיד יצאתי לחל"ת, יחד עם רוב עובדי וטייסי החברה, בסגר הגדול שבין חודשי מרץ לאפריל", סיפרה.
במהלך הסגר, שוורץ עברה על החומר התאורטי, כך שתוכל לשוב ישירות לעבודה כשהשמיים יפתחו לטיסות, אלא שהמציאות הוכיחה שהחזרה לשגרה צפויה להתעכב. "המצב התארך. למדתי, עשיתי מבחנים, עברתי על החומר ודאגתי להיות מוכנה לרגע שבו אחזור לטוס. חשבתי שהשמיים יפתחו הרבה יותר מהר, ובינתיים, ככל שעברו הימים, חשבתי מה לעשות במהלך התקופה הזו, ואז חשבתי על התנדבות", היא מספרת.
"פעם קטפנו קולורבי, פעם אחרת חצילים, עשינו כל מיני פעולות יחד עם החקלאים. גם הילדים שלי רצו את זה, והתחילו להכריז לבד מתי הולכים להתנדב. קמנו מוקדם מאד בבוקר. פעם אחת, בתחילת הסגר, ריחמתי עליהם ולא הערתי אותם, הם כמעט לא דיברו איתי ואמרו שהפסידו בגללי", היא צוחקת, ומוסיפה "זו עבודה שמלמדת את כולם - לא רק ילדים".
על אף הקשיים והסגר הנוקשה, מצאה מרב את הפרצות והצליחה כאמור להתחיל להתנדב, ואף המשיכה בתחביב החדש אחרי שהתקבלו הודעות על ההקלות בהנחיות. מעבר לערך המוסף בהתנדבות, החוויה הפכה לזמן בילוי משפחתי ושיתוף הפעולה רקם לא מעט חברויות. "באנו ונתנו עבודה. כל פעם משהו קצת שונה. הכרנו את החקלאים איתם עבדנו, הבנו באיזה משק אנחנו עובדים ומה האופי שלו. צריך להבין - נשארו מעט מאד חקלאים בארץ, ואין כוח עבודה שעובד עם אהבה. לא מעריכים את החקלאות שיש פה. עכשיו אני וילדיי יודעים להעריך את העבודה הזו. כשאנחנו קונים ירקות למשל, אנחנו יכולים להבין בדיוק איך חתכו את העלים, את השורש, זה ממש נכנס לנו לראש וזה חיבור אחר לגמרי".
התרעות פיקוד העורף