"הילדים ואני מאוד מצפים לכלב הגנה. אנחנו מדברים על זה המון", אומרת ד', בת 38, אם לחמישה ילדים מאזור השפלה (הפרטים בדויים, הפרטים האמיתיים שמורים במערכת), שתשתתף במיזם חדשני וראשון מסוגו בעולם, "כלבי מיכל", שבמסגרתו יוצמד כלב הגנה לאישה מאוימת, יקנה לה ביטחון ואיכות חיים ויציל אותה ואת ילדיה. "הציפייה שלנו היא להרגשה של ביטחון ואיכות חיים. זו הרגשה שיכולה לשנות לגמרי את כל שגרת החיים שלי". במסגרת המיזם, ד' תהיה הראשונה לקבל כלב הגנה.

"חייתי בזוגיות אלימה המון שנים", היא מספרת. "לאורך השנים לא הבנתי שזו זוגיות אלימה. חשבתי שככה הדברים עובדים, ושאני מיישרת קו כדי שהבית שלי יהיה שקט. זה התחיל מאלימות מילולית, נפשית, חומרית, כלכלית, והמשיך גם לאלימות מינית ואיומים ברצח. רק כשהגעתי למקלט ואמרו לי שאני אישה מוכה, הבנתי על מה מדברים. קודם לא הבנתי שאני כזו. האלימות הפיזית מבחינתי הייתה האלימות השולית, כי הצלקות והטראומה הן הרבה מעבר לזה. את המכה שוכחים, את הצלקות הנפשיות לא שוכחים".

תארי את השגרה שחיית בה.
"אלה היו 17 שנים של חיים בפחד מתמיד מפני מה מותר להגיד, מה אסור. מתי מותר, איך מותר. זו האלימות השקטה שקשה לסביבה לזהות אותה, ואילו האישה שחיה בתוך זה חווה את הטרור היומיומי. לא סיפרתי למשפחה או לחברות. יש את המקום של הבושה. הוא תמיד היה מציג אותי כלא בסדר. היה אומר שהתגובות שלי מביאות אותו לעצבים האלה, למצבי הקיצון האלה".

מיכל סלה (צילום: פייסבוק)מיכל סלה (צילום: פייסבוק)


מה בסופו של דבר גרם לך לקום וללכת?
"החוויות שהילדים ראו גרמו לי להבין שאם לא אקח אותם ואלך, יכול להיות שיום למחרת לא נהיה. לאורך השנים היו כמה פעמים שאמרתי שאני רוצה להתגרש. בכל פעם שהנושא עלה, הוא הביע חרטה, היו הבטחות מצדו וגם הקטנה: 'לא תסתדרי בלעדיי, אין לך בעולם אף אחד חוץ ממני'. באמת לא האמנתי שאני יכולה. כשהאלימות עלתה שלב, אור אדום נדלק, והחלטתי שאני רוצה להתגרש בכל מחיר. בנקודה הזו המצב הסלים. זה היה איום ברצח מאוד מפורט, על כל שלביו, שאם אני אעזוב - איך זה יהיה. שאם אני אספר - מה הוא יעשה. באותו בוקר החלטתי שאני צריכה לפנות לעזרה. משם הדברים התגלגלו מאוד מהר: רווחה, משטרה, מקלט. היום אני יודעת שפשוט אסור להיפרד מבן זוג אלים לבד. זו סכנה. ברגע שהוא מזהה את הרצון שלך להיפרד, הוא מאבד שליטה וזה הופך לפצצה מתקתקת".

כ־20 נשים נרצחות מדי שנה בישראל. מתחילת 2020 נרצחו 11 נשים. רבות אחרות סובלות מאלימות מצד בני זוגן, וחלקן מגיעות בסופו של דבר למקלטים. כשהן עוזבות את המקלטים, לא פעם הן נאלצות להתמודד עם איומי בן הזוג לשעבר שלא מרפה מהן.

מאחורי הקמת המיזם הייחודי של כלבי ההגנה עומד סיפורה של מיכל סלה, עובדת סוציאלית בת 32, שב־3 באוקטובר 2019 נרצחה בביתה באכזריות. מי שמואשם ברצח שלה הוא אלירן מלול, בעלה ואבי בתה התינוקת. על פי כתב האישום, כשסלה חזרה מסדנה להעצמה נשית לביתם בבית זית, מלול תקף אותה בראשה, חנק אותה ודקר אותה 11 פעמים.

לאחר הרצח שהכה גלים, בין היתר משום שמערכת היחסים בין סלה לבן זוגה נראתה לאנשים מבחוץ נורמטיבית לחלוטין, ייסדה אחותה לילי בן עמי את עמותת "פורום מיכל סלה" למיגור אלימות ולמניעת הרצח הבא, באמצעות פתרונות טכנולוגיים וחשיבה מחוץ לקופסה, יחד עם דגש על אחריות ומודעות ציבורית רחבה לזיהוי הנורות האדומות לאלימות. מיזם "כלבי מיכל" הוא אכן רעיון מחוץ לקופסה, שנולד בעקבות החיבור לשלי סליטרניק, מאלפת כלבים בוגרת יחידת עוקץ, שהציעה את הרעיון של כלבי הגנה לנשים מאוימות, שילוו אותן לכל מקום. בן עמי, יו"ר העמותה, מאמינה שאם לאחותה היה כלב כזה בבית היא הייתה היום בחיים.

כלב ביחידת עוקץ (צילום: מיכאל זיגון)כלב ביחידת עוקץ (צילום: מיכאל זיגון)


במסגרת המיזם, צוות של מומחיות בכירות באלימות במשפחה מטעם "פורום מיכל סלה", בהן מנהלות מקלטים, יעבירו המלצות על נשים מאוימות אשר זקוקות לכלב הגנה. ההמלצות ייבחנו גם על ידי צוות מומחים מאלפי כלבים. לצד רמת המסוכנות שבה נמצאת האישה, תיבחן היכולת של אותה אישה להחזיק ולגדל כלב, להעניק לו אהבה ולדאוג לצרכיו. הגזע של כל כלב בפרויקט ייבחר על פי הצרכים ואורחות החיים של האישה שתחזיק בו כדי ליצור התאמה מקסימלית. בנוסף לעלות הרכישה של כל כלב הגנה מציל חיים, ישנן גם הוצאות אילוף, טיפול רפואי ומזון – מה שעשוי להגיע לעשרות אלפי שקלים.

לצורך כך, בימים אלה נפתח קמפיין מימון המונים שאמור לאפשר למיזם לצאת לדרך. "היעד שלנו הוא לחבר בשנה הראשונה חמישה כלבים לנשים מאוימות", אומרת בן עמי. "זה מאוד תלוי בסכום שנאסוף. פנינו גם למשרדי הממשלה כדי לעזור לנו עם המימון והסבסוד. לכלב הראשון כבר גייסנו כסף (הכלב שיגיע לד' – א"ש), וממש בקרוב יתחילו האילופים בחווה של המאלפים עדי חזות ולירן בן צבי. כלב כזה יכול להחזיר לאישה תחושה של מסוגלות ושליטה".

בימים אלה ד' נמצאת לקראת תחילת עבודה חדשה ומנסה לבנות חיים חדשים לה ולילדיה מחוץ למקלט. היא מצפה בקוצר רוח לפגוש את השותף החדש שיצטרף לחייה ולחיי ילדיה ויקנה להם את התחושה שהם כל כך מייחלים לה: ביטחון ושקט נפשי. "עברתי כמה וכמה דירות מסתור", היא מספרת. "הוא ישב כמה פעמים בכלא על איומים ברצח ועל הפרות צווי הרחקה. עדיין יש נגדו צווי הרחקה ממני ומהילדים, והוא מפר אותם. עברנו בתוך תקופה קצרה מספר דירות, כי בכל פעם הוא היה עוקב אחרינו ומגיע ממש לפתח הבית".

איך חיים בסיטואציה כזאת?
"זו תחושה של להיות בדריכות יומיומית. לדעת בדיוק לאן הולך כל אחד מהילדים, עם מי הלך. לרוב הם גם לא יסתובבו לבד. אחד הילדים הסתובב תקופה ארוכה עם גז מדמיע מהפחד שהוא ייתקל באבא שלו. הוא אמר שאף פעם לא יהיה לנו שקט ממנו, ואני חיה בתחושות של חרדה ופחד. לצערי, לרשויות אין איך לעזור בזה. יש צווי הרחקה, והאמירה היא שאם את מזהה שהוא מתקרב, את צריכה לדווח. תקופה ארוכה אני לוקחת כדורים שעוזרים לשינה. אני והילדים נמצאים בדריכות מתמדת".

החיבור בין ד' לבן עמי נוצר לאחר שד' צפתה בסיפורה של מיכל סלה בתוכנית "עובדה". "ראיתי את התוכנית של רוני קובן, ובפרק הראשון הרגשתי כאילו מיכל זו אני", היא מתארת. "זה הזכיר לי את האדם שאני חייתי איתו. בסוף התוכנית כתבתי לרוני הודעה פרטית. לא ציפיתי לתגובה, רק הודיתי לו שהוא העלה את הנושא לשיח הציבורי. כתבתי לו: 'פשוט ראיתי את עצמי ויכולתי בקלות להיות מיכל'. באותו לילה לא נרדמתי, הייתי בסערת רגשות. אחרי יומיים רוני יצר קשר ואמר לי שהוא נפגש בתל אביב עם נשים שכתבו ל'עובדה' בעקבות הכתבה, ושאם אני רוצה - אני מוזמנת להגיע. הגעתי ופגשתי את לילי".

איך היה המפגש?
"התחלנו לדבר, סיפרתי לה את הסיפור שלי. לילי חיבקה אותי, אמרה שהקימה את 'פורום מיכל סלה', סיפרה שהיא רוצה לגייס את מיטב המוחות שימצאו פתרונות לנשים כמוני. היא הבטיחה שנהיה בקשר. לפני כחודש וחצי לילי התקשרה ואמרה שהיא חושבת שיש לה פתרון בשבילי, מיזם של כלבי ליווי והגנה. היא אמרה שהיא חושבת עליי ושנהיה בקשר. באותו רגע היא זרעה בי איזושהי תקווה שיוכל להיות פתרון שייתן לי ביטחון יומיומי".

הפיילוט של המיזם יצא לדרך כאמור עם ד', שאליה יוצמד כלב מגזע רועה בלגי. כבר אותר כלב פוטנציאלי, וכרגע נעשות בדיקות אחרונות להתאמה. "אני מאוד אוהבת כלבים", היא מספרת. "המיזם הזה מתאים לנשים שכבר לא גרות עם התוקף או הבן אדם שמאיים עליהן, ולכן אפשר לאלף את הכלב בצורה כזו שידע שהוא מגן על האישה והילדים. את הכלב שלי עדיין לא פגשתי, זה אמור להיות ממש בזמן הקרוב".

מעון לנשים מוכות (צילום: הדס פרוש , פלאש 90)מעון לנשים מוכות (צילום: הדס פרוש , פלאש 90)


בינתיים ד' כבר פגשה כלבים אחרים מאותו הגזע, שמכשירים אותם למשימות שונות. "הראו לי מה הם יודעים לעשות, את הדרכים שבהן הם מגיבים להרתעה ותקיפה אם צריך", היא מספרת. "חלק מהאילוף של הכלב שאמור ללוות אותנו יהיה גם אצלנו בבית עם הילדים, בסביבה שלנו. זאת כדי שהכלב יתרגל אלינו וילמד את היומיום שלנו. התהליך אמור להתחיל בתקופה הקרובה ולהימשך כשלושה חודשים".

את מרגישה שזה אכן יקנה לך תחושת ביטחון?
"כן, החזות של הכלב היא מאיימת, אבל המטרה שלו היא לא לתקוף ולגרום לפגיעה בבן אדם שתוקף, אלא להתריע ולאפשר לנו לעשות ביומיום את הפעולות שכולם עושים בלי לחשוב פעמיים, כמו ללכת למקומות בלי להסתכל כל רגע מאחורי הכתף, או לחזור בשעות מאוחרות בלי שיהיה איתך מישהו על הקו וילווה אותך הביתה. אם חלילה התוקף שלי יגיע אליי, הכלב אמור להרתיע, לנטרל, למנוע ממנו לפגוע בי. גם אם איאלץ להפעיל את הכלב, הוא עדיין יהיה עם מחסום פה. כאמור, אין פה רצון שהכלב יהיה חלילה מכונת ירי, ממש לא. המטרה היא לתת ביטחון, להגן עלינו ולתת לי זמן תגובה, כי יש מצבים שאני יכולה לקפוא בהם ולא לדעת מה לעשות. הכלב אמור לזהות את הפחד שלי".

איך הילדים הגיבו לרעיון?
"הם מאוד התלהבו, הרגישו שזה יכול לתת לנו ביטחון ביומיום, שהם לא יצטרכו לפחד עליי, לחשוב אם חזרתי או לא חזרתי. יהיה לנו בעצם שומר ראש שהוא גם בן משפחה. כיום, כשדופקים לנו בדלת בשעות מאוחרות, כולם נבהלים, נעלמים לחדרים, ולרוב אני עושה כאילו אני לא בבית. הכלב מקבל הוראות אפילו לנבוח, להראות נוכחות, לתת ביטחון בתוך הבית. זה משהו מאוד משמעותי להיות בטוח בבית שלך".

אין בך חשש שהכלב יתקוף חלילה את הילדים?
"לא. הרועים הבלגיים הם כלבים מאוד סוציאליים. מכשירים אותם במיוחד למצבים האלה. הם מאוד עדינים. פגשתי כלבים מהגזע הזה. הם נותנים המון חום ואהבה, ממש כמו בן משפחה. היתרון שלהם הוא שהם יודעים לעבור מאפס ל־100 בשעת הצורך. לכן האילוף גם מתבצע עם הילדים, כדי שהכלב ידע על מי הוא מגן. גם הילדים שלי אוהבים כלבים. הראיתי להם סרטונים מהפגישות שלי עם הכלבים כדי לתת גם להם את התקווה שיש לי". 

לתרומות למיזם: העברה בנקאית לעמותת "פורום מיכל סלה", חשבון בנק 0165645174 , סניף 109, ירושלים, בנק דיסקונט (11). פייבוקס או אשראי באתר עמותת "פורום מיכל סלה": michalsela.org.il/dogs. בעת התרומה חשוב לציין "עבור כלבי מיכל סלה"