חשבתי על כך שאני צריכה לבקש סליחה מחבריי שהייתי לעתים יותר מדיי מרוכזת בעצמי. שאכלתי את הראש בהתייעצויות ובקושיות וחזרתי על שאלות חזור ושוב. ושוב ושוב. גם בלילות. גם בחגים. גם בערבי חג. סליחה ששמעתי ולא תמיד הקשבתי. סליחה שהייתם אכפתיים ואני לעתים התעלמתי. סליחה שניסיתם ואני העדפתי לטמון את הראש בחול.
הרי לא באמת צריך להגיע לסוף הדרך כדי להיות מאושרת, כמילות השיר של קובי אפללו ועילי בוטנר האגדיים. בסוף אני מבינה שסך הכול צריך להיות קצת פחות ספקנית ולהיות חדורת אמונה. בשנה הבאה אני מקווה לבקש קצת פחות סליחות ואולי להיות כבר אחרי חתונה.
התרעות פיקוד העורף