רביד גבאי־מלכיאל מירושלים תכננה ללדת את בנה באותו בית חולים שבו ילדה את בתה הבכורה, אך הקורונה גרמה לה לשנות את התוכניות. “כחודש וחצי לפני הלידה השנייה פרצה הקורונה לחיינו, וככל שהתקרב מועד הלידה התחלנו לפקפק בהחלטה לקיים את הלידה בבית החולים”, היא מספרת. “עשיתי עיבוד מעמיק של הלידה הקודמת ולמדתי לעומק על הקשר שבין התודעה שבה נמצאת האישה בלידה לבין מדדי הכאב והפחד שלה. הבנתי שאחד הקריטריונים הכי חשובים ללידה טובה הוא תחושת הביטחון של היולדת. לאור אירועי הקורונה, הבנתי שבית חולים הוא לא מקום שאני ארגיש בו ביטחון”.

מדוע?
“התחילו להגיע דיווחים מיולדות בקבוצות הפייסבוק השונות שלפיהם הצוות מקפיד שהיולדת תעטה מסיכה בלידה, כל זמן שהצוות הרפואי בחדר. זה היה עוד בשלב שלא היו הנחיות חד־משמעיות, וההנחיות השתנו בכל יום. אי אפשר היה לחזות מה יהיה כשאנחנו נגיע ללדת. ללדת עם מסיכה היה נשמע לי מופרך. בנוסף, הוחלט על מלווה אחד לכל יולדת, וזה אומר שרק בעלי יכול להגיע, ללא תמיכה נוספת שתכננו מראש שתהיה”.

מבחינת גבאי־מלכיאל, הקש ששבר את גב הגמל היה כששתי נשים שהכירה וילדו בבית חולים שבועות ספורים לפניה, אולצו להתאשפז בנפרד מהתינוק שלהן. “למעשה התינוק הופרד מהן מיד לאחר הלידה”, היא מספרת. “זה היה בתקופה שעוד לא עשו בדיקת קורונה לכל יולדת, וההפרדה הייתה על סמך זה שהן הגיעו מבידוד. מבחינתי, הפרדה של התינוק ממני, אפילו לדקה, היא לא אופציה. כל ההנחיות הללו הרתיעו אותי הרבה יותר מהנגיף עצמו וגרמו לי להבין שמקומי כיולדת הוא לא בבית החולים”.

לכן בשבוע ה־37, רגע לפני הלידה, נפגשו גבאי־מלכיאל ובעלה עם רופא מיילד כדי לבחון את האופציה של לידת בית. “לפתע התחלתי להרגיש את תחושת הביטחון שייחלתי לה”, היא מספרת. “החלטנו שאנחנו רוצים ללדת יחד איתו. מכיוון שההורים שלי גרים במרחק נסיעה קצר מבית חולים, הוחלט שהלידה תהיה אצלם בבית. הם היו חלק מאוד משמעותי בלידה. החוויה של ללדת את בני בבית שבו גדלתי הייתה מדהימה. נהניתי מהלידה והרגשתי ביטחון, למרות כל הצקצוקים מסביב. היו מצקצקים, אבל חקרתי היטב את הנושא וראיתי שבמדינות מתקדמות מאוד מקדמים את נושא לידת הבית והתייעצתי עם מומחים. התמיכה של ההורים שלי מאוד השפיעה לטובה. לידת בית זה עסק יקר, אבל ההשקעה הכלכלית השתלמה”.

אישה בהיריון מחכה ללידה, אילוסטרציה (צילום: אינגאימג')אישה בהיריון מחכה ללידה, אילוסטרציה (צילום: אינגאימג')

תהליך מתוכנן

בתחילת משבר הקורונה פרסמו בתי החולים השונים הנחיות חדשות לנשים יולדות: בדיקת קורונה לקראת הכניסה לחדר הלידה, עטיית מסיכה בחדר הלידה (בתהליך הלידה בלבד האם רשאית להסיר את המסיכה) וכאמור הגבלת מספר המלווים בלידה. בשל כך בחרה גם ג’ני קפלן, מאמנת כושר ותזונה (WOW Your Body) ללדת את בנה בלידה ביתית.

“הלידה הראשונה שלי הייתה בבית החולים, וכשהלידה הנוכחית התחילה להתקרב, החלה הקורונה, וראיתי שינוי התנהגותי של אנשים ושינוי בהנחיות”, היא מספרת. “נכנסתי לקבוצות של הריוניות והזדעזעתי מההנחיה לעטות מסיכה בזמן הלידה. לא הייתי מוכנה להיות בסיטואציה כזו, לא הייתי מוכנה לעשות בדיקת קורונה שיכולה לצאת שגויה, ובגלל זה ירחיקו את התינוק ממני אחרי הלידה. גם לא הייתי מוכנה להתפשר ולהגיע למצב שאני צריכה לבחור אם הדולה או בעלי ייכנסו איתי לחדר הלידה. בנוסף לזה, היו הפחד והבהלה בשל הסיכון להידבק”.

לא חששת מהסכנות בלידת בית?
“בוודאי, אבל עשיתי את התהליך מאוד בקפידה והיה לי חשוב לברר ולתכנן כל צעד: מהפגישות עם המיילדת, דרך קורס לידה ביתית ועד הציוד שצריך. זה היה תהליך סופר־מתוכנן, שבסופו נולד בסלון ביתנו נועם, התינוק החדש”.

ג'ני קפלן (צילום: פרטי)ג'ני קפלן (צילום: פרטי)

כשרינה שובע־עבאדי שמעה במרץ האחרון על ההנחיות החדשות ללידה בבתי חולים, בעודה בהריון מתקדם עם בנה הראשון, היא לא ידעה כיצד לנהוג. “יום אחד התקשרתי לבית החולים ואמרו שמותר להביא דולה ובן זוג, ויום אחרי כן שינו את ההנחיות ואמרו שמותר רק אדם אחד, ושהדולה ובן זוגי יכולים להחליף ביניהם”, היא משחזרת. “התחלתי לחוות חרדה, לא מהקורונה עצמה, אלא מהלחץ שזה מייצר במערכת. התחלתי לחשוב: אני עוד כמה שבועות צריכה ללדת, ואני אלך לבית חולים, איפה שהאחיות בלחץ על המשפחות שלהן, איפה שחייבים לשים מסיכה בלידה. ומה יהיה עוד שבועיים? אני בכלל אוכל להכניס בן אדם אחד לחדר לידה? או שגם זה ישתנה? זה היה החשש הכי גדול שלי”.

כתוצאה מכך, החלה לברר על האלטרנטיבה - לידה בבית. “שיתפתי את בן הזוג שלי שאני בודקת אפשרויות לכך”, היא מספרת. “הוא ממש־ממש חשש וביקש ממני זמן לבדוק את העניינים. אמרתי לו: קח את הזמן ובינתיים אני אבדוק אם בכלל יש מיילדת שמוכנה לקבל אותי כמה שבועות לפני תאריך הלידה שלי”.

לאחר שסיפרה לדולה שלה על המחשבה ללדת את בנה הבכור בלידה ביתית מהסיבות שציינה לעיל, הדולה הרגיעה אותה וקישרה אותה ואת בן זוגה לאנשים שעברו חוויה זו. “אני לא זוכרת איך שכנעתי את בעלי, אבל הסכמנו שזו החלטה שלנו ושכולם בוודאי ינסו לשכנע אותנו לבחור בבית חולים ושלא נקשיב”, היא מספרת. “גם אמרנו שאין פקקים כי כולם בסגר, אז במידת הצורך בתוך עשר דקות נהיה בבית חולים, וגם הכנו תיק למקרה כזה”.

איך הייתה החוויה בסופו של דבר?
“היה לי צוות תומך, אנשים שאמרו לי להקשיב לגוף שלי והנחו אותי כשראו שאני צריכה עזרה, אנשים שהיו סביבי כל הזמן בלידה וידעו מה עושים. אני לא חושבת שכל זה היה קורה בבית החולים, ואני כל כך מודה לקורונה על זה”.

רינה שובע־עבאדי ומשפחתה (צילום: פרטי)רינה שובע־עבאדי ומשפחתה (צילום: פרטי)

המציאות הכריעה

“השתעשעתי עם רעיון לידת הבית עוד מזמן, אך חששתי”, מספרת רעות אלינגר. “מה גם שכבר הכרתי את חדרי הלידה בבית החולים אחרי שתי לידות קודמות. היה לי ברור שאקח דולה שתלווה אותי בלידה, אולם בבית החולים לא ניתנה אפשרות לשני מלווים והייתה הנחיה ללדת עם מסיכה. אלו הנחיות שהיו מאוד קשות עבורי. על כן, בשיח עם בן זוגי, הוחלט לבחון אופציה של לידת בית”.

לאורך ההתכוננות ללידת בית, מדגישה אלינגר, היא לא פסלה את האופציה של ללדת בבית החולים. “שמרתי על ראש פתוח וגמישות מתוך הבנה שאין לדעת איך דברים יתגלגלו וקיוויתי שיהיו שינויים בהנחיות של בית החולים”, היא אומרת.

לבסוף ילדה את בתה, גפן, בביתה. “נאמר לי כמובן שזה חסר אחריות והדגישו את הסיכונים הכרוכים בכך, אבל קראתי לא מעט מחקרים שמעידים שאין שוני מבחינת הסיכונים ואם יש חשש לסיכון – מגיעים לבית החולים במידת הצורך, וזה קורה מעט מאוד”, היא אומרת. “הרגשתי מאוד בטוחה בהחלטה למרות הקולות המלחששים, ובמקביל גם שמעתי קולות תומכים ומחזקים שעודדו אותי והעלו לי את הביטחון בהחלטה. אני מרוצה מהתהליך ומהעובדה שילדתי את בתי על מיטתנו בבית”.

רעות אלינגר  (צילום: פרטי)רעות אלינגר (צילום: פרטי)

רעות נוי התלבטה אם ללדת את בנה בלידה ביתית או בבית חולים, עד שלבסוף המציאות הכריעה עבורה. “היו לי חששות ללכת לבית החולים כי זה קרה ממש בתחילת הקורונה, וכולם היו בהיסטריה ובאי־ודאות, אז החלטתי לדחות כמה שיותר את ההגעה לבית החולים מתוך הפחד, ואז יצא שירדו לי המים וילדתי בסלון”, היא מספרת. "ההנחיות - עטיית מסיכה ובחירה במלווה אחד - מאוד הלחיצו אותי ולכן היססתי אם באמת כדאי ללכת לבית החולים. אבל בלי שתכננתי הלידה קרתה בבית. אני לא מתחרטת על כך”.

"יותר ויותר נשים שאני מלווה בתקופה הזו מתחבטות בשאלה אם ללדת בבית או לא”, אומרת סהר זיו, מלווה נשים בהריון ואחרי לידה. “חלק מהתהליך שאנחנו עושות הוא להבין: איפה את מרגישה יותר בטוחה? האם ההחלטה הזו נעשית מתוך פחד? אני לא חושבת שעדיף בהכרח לנשים ללדת בבית. אישה צריכה ללדת איפה שיש אנשי צוות שהיא סומכת עליהם, איפה שהיא יכולה להרפות ולאפשר ללידה לקרות - אם זה לצד מיילדת בבית שלה או לצד המיילדות והצוות הרפואי בבית החולים. ההחלטה שלה צריכה לנבוע ממה שנכון לה ולתינוק/ת, ולא לסביבה שלה. מביטחון, ולא מחשש".

ממשרד הבריאות נמסר: “ככלל, עמדת משרד הבריאות בנוגע ללידות ברורה והמלצתנו היא שלידה עדיף שתהיה בבית חולים, שם אפשר לעבור גם לידה טבעית תחת פיקוח רפואי. ככל שיולדת בוחרת לעבור לידת בית יש להקפיד שהיא תהיה רק במקרים המתאימים לכך רפואית ועל ידי מיילדת מורשית ללידת בית או רופא מומחה בתחום, בהתאם לחוזר הקיים והמנחה בנושא זה”.