אבל גדול נפל על קבוצות הפייסבוק והוואטסאפ של דיאנה רז ז”ל ביום שישי האחרון, עת נודע דבר הירצחה. עבור אלפי הנשים שהיו חברות בקבוצות הללו, שימשה רז, מנטורית לזוגיות ב־14 השנים האחרונות, עוגן, מפלט. הן סיפרו לה וליתר חברות הקבוצה את הסודות הכי אינטימיים, דמעו יחד, התייעצו.

זירת האירוע בנעלה. צילום: דובל'ה שחור, תיעוד מבצעי מד"א

“דיאנה הצילה לי את החיים”, מספרת ג’וליה ליפוביץ, בת 37 מירושלים, שלוותה על ידי רז במשך כחמש שנים. “לא הייתי פה אם לא היא. בגיל 33 הייתי במקום מאוד אפל, מיואש ואבוד של חוסר שמחת חיים, חוסר אהבה והערכה עצמית, בלי סיבה נראית לעין. תמיד בחרתי בדרך של הרס עצמי ונפלתי פעם אחר פעם ולא הצלחתי לקום. עד שהגעתי אליה. פתאום נגלה לי עולם. בתהליך אטי ומדורג, היא נטעה בי הבנה שכל הכלים היו לי ביד. פגשתי המון מטפלים בחיי, אבל איש לא באמת השאיר חותם כמוה. מצאתי בחזרה את האהבה לחיים, שמחה, נתינה. היא הייתה אחת למיליון. התאימה את עצמה לכל אחד. תמיד אמרה: ‘אני פה עבורך בכל שעה’ . הייתה לה הסתכלות שונה על החיים”.

רז, בת 35 ואם לארבעה, נרצחה בשישי האחרון, לפי החשד, בידי בעלה אמיר רז, שוטר במשטרת ישראל, בביתם ביישוב נעלה שבמועצה האזורית מטה בנימין. לפי החשד, בעלה של רז, שהחזיק אקדח ברישיון, ירה בה בזמן שילדיהם בבית. הבעל הודה ברצח ושחזר אותו בפני החוקרים. בחקירתו סיפר כי לאחר המעשה התקשר לאמו וביקש ממנה לאסוף את הילדים. לאחר מכן התקשר למפקדו האישי ודיווח על מעשיו.

שעות ספורות לפני כן, ליפוביץ ורז שוחכחו במה שהפכה להיות השיחה האחרונה. “היא נתנה לי משימות לבצע, ואז שלחה הודעה: ‘ג’ולס, מה קורה, אני מחכה’", מספרת ליפוביץ. “אני כבר מתגעגעת לקול שלה, לצחוק שלה, לחיוך שלה, לרשת הביטחון שהיא סיפקה. כבר מזמן עברנו משלב המטופלת לשלב החברות. היה לה אכפת באמת. לאורך השנים הייתי נעזרת בה כדי לאזן את עצמי ולקבל החלטה נכונה בצומתי החיים.

הרבה יגידו עליה שהיא הייתה מעבר למטפלת. היא לא שפטה, הכל היה בגובה העיניים, לא התנשאה. זה לא היה נטו עבודה בשבילה, זה היה חלק ממנה. זה הייעוד שלה. אלה היו חייה, והיא עשתה זאת מתוך רצון ומתוך אהבה. זו הייתה שליחות. מאז אני פשוט יושבת מול הנייד ומחכה שהיא תתקשר. שתסביר. שתגיד לי אילו כלים אני אמורה לשלוף עכשיו. אני לא מפסיקה לחשוב מה עבר לה בראש שנייה לפני. כי כנראה היה שם שבריר שנייה שבה היא הבינה וראתה את ארבעת ילדיה רואים את זה. מה עבר לה בראש? מה חשבה כשכל מה שהיא חיה למענו והאמינה בו נעלם בשנייה על ריב סתמי?”.

אמיר רז, החשוד ברצח אשתו, דיאנה, בתמונה משותפת (צילום: צילום פרטי)
אמיר רז, החשוד ברצח אשתו, דיאנה, בתמונה משותפת (צילום: צילום פרטי)


ליפוביץ בוכה לכל אורך השיחה. כמו יתר חברות הקבוצה, היא חשה כעס, בלבול ויגון. “אני מופתעת”, היא אומרת. “פגשתי את אמיר, והוא היה אדם נורמטיבי ומלא אהבה אליה. בזומים ובשיחות וידיאו שמעתי ברקע את השיח איתו ועם הילדים, ואף פעם לא שמעתי משהו חשוד. אני לא מבינה את זה. איך עושים דבר כזה לנגד עיני הילדים שלך? הם פרגנו זה לזה בלי סוף, והיא תמיד אמרה שהוא אבא מדהים ושיבחה אותו בכל הזדמנות, אבל לא טענה מעולם שהזוגיות שלה מושלמת. תמיד אמרה שהיא לומדת וגם בתהליך. לא היו שם סימנים מקדימים ולא נורות אזהרה. קשה לי להאמין שהיא חוותה אלימות והסתירה. את לא יכולה להנחות אלפי אנשים, אם את עצמך לא מאמינה בזה ולא חווה את הדברים שאת מנחה. את לא יכולה למכור שקר. את צריכה לגמרי להיות בתוך זה וליישם. אין מצב שהיא זייפה את זה. כל הזמן אני חושבת איך בן אדם מגיע לזה מכלום בשישי בצהריים. היא בטח סיימה את הטיפול האחרון בשלוש, בטח הלכה למטבח להכין ארוחת שישי”.

שעון מעורר
קבוצת הייעוץ בפייסבוק של רז, “עוצמה נשית יוצרת זוגיות - קבוצת האימון של דיאנה רז”, מונה יותר מ־15 אלף נשים. בין היתר, העבירה בחודשים האחרונים שידור חי בקבוצה שבו עסקה ברצח של מיכל סלה ז”ל. בסוף השבוע האחרון הקבוצה הזו הוצפה בפוסטים המומים. “את לא היית נותנת לי להישבר, אבל את לא פה”, כתבה אחת הנשים.

“כל אחת יכלה לכתוב שם באנונימיות, לשאול שאלה, לקבל עצה, לספר את מה שעובר עליה”, מספרת ליפוביץ. “דיאנה העלתה לייבים, הדרכות וסמינרים, גם ספציפיים לתקופת הקורונה. לא עבר יום בלי פוסט רלוונטי לקורונה, לזוגיות, למשפחה. אחד הפוסטים האחרונים היה 'איך לזהות גברים אלימים?’”.

“הקבוצה מרוסקת, כולנו באבל מוחלט”, אומרת גם נעה (שם בדוי), מטופלת נוספת של רז וחברה בקבוצה. “פתאום אנחנו מתחילות להבין שאולי לא שמנו לב שהיא הייתה במצוקה. בסרטונים האחרונים היא לא חייכה. אנחנו לא מעכלות איך דבר כזה קורה למנטורית כל כך גדולה. כולן הדליקו נר לזכרה. כולן בהלם מוחלט, בוכות ללא הפסקה. קשה להבין שלא נשמע אותה יותר. שלא יהיה עם מי להתייעץ. לא שיערנו בלבנו שזה עלול לקרות. זה שעון מעורר: לא לקפוא על השמרים, אלא לבדוק כל הזמן וכל אחת. אולי היא זעקה לעזרה? ואיך ייתכן שאף אחת מתוך 15 אלף נשים לא שמה לב?”.

לדברי נעה, דיאנה סייעה לה ללמוד מהי עצמאות ובחירה נכונה. “הייתי בתוך מערכת יחסים של הקטנה ואלימות מילולית ונפשית והחלטתי להתגרש", נעה מספרת. "ראיתי סימנים וזיהיתי שאני צריכה לצאת מיד; שזה הזמן שלי לקום וללכת אחרת הסוף שלי עלול היה להיות כמו של דיאנה”.

לאחר שצפתה בסרטונים של רז ביוטיוב, החליטה להירשם לסדנאות שלה. שם, היא אומרת, קיבלה את הכוח לבחור בחיים. “התחברתי אליה מיד”, היא מספרת. “הייתי צמאה להקשיב לה. יצאתי לעולם זר לי ונזקקתי לתמיכה והדרכה. קיבלתי ממנה המון כלים – איך יוצאים לדייט, על מה מדברים, איך לייצר תקשורת טובה, תיאום ציפיות, כללי הדייט הראשון וכו’. היינו בתקשורת רצופה. סיפרתי לה כל מה שקורה לי בחיים, והיא הדריכה אותי בכל פעם איך להתנהג. הכרתי אישה מכילה, קשובה, שיודעת לתת עצות נכונות. היא נתנה לי ביטחון עצמי, גרמה לי לאהוב את עצמי. היא הייתה סוג של גורו. כשדיאנה נתנה עצה, הייתי רגועה. ידעתי מה הכיוון שלי ומה אני צריכה ואיך אני ממשיכה מכאן”.

רז ליוותה את נעה במשך שנתיים וחצי בסדנאות וירטואליות ובשיחות ייעוץ, תוך מתן חיזוקים. “כשנכנסתי לקשר חדש, היא זיהתה משהו חשוד”, מספרת נעה. “מהר מאוד התברר כי מדובר בנוכל, גבר נצלן ובוגדני שהונה נשים. נתתי בה אמון מלא כי התהליך שלה כל כך מדויק, והיא הצילה אותי ממערכת לא בריאה. היא הייתה מלאת ידע וכיוונה אותנו איך להימנע מפגיעה. היום בזכותה אני במקום טוב בחיים. עצוב לי כל כך. קשה לי שלא נשמע אותה יותר. אתגעגע לשיעורים, לתהליכים, לטיפים, לחום, לזמן האיכות איתה. עצוב לי על הילדים שלה. בסדנה האחרונה היא דיברה על המציאות שלתוכה הילד גדל, ואיך זה ישפיע עליו. עצוב לי שזה מה שהילדים שלה עומדים לעבור”.

גם מיטל וייס, בת 26 מהוד השרון, מספרת שרז שינתה את חייה. כיום היא הפכה למטפלת בעצמה. “דיאנה הייתה אבן דרך משמעותית בזוגיות שלי וביחסים שלי עם עצמי”, היא מספרת. “פגשתי אותה לקראת סוף זוגיות מרעילה ומקטינה שהייתי בה. רציתי להציל את הקשר, ודיאנה הובילה אותי לתהליך ריפוי עצמי לפני שאגש בכלל לזוגיות; שאבין מה אני רוצה מעצמי קודם. היא גרמה לי לשאול שאלות כמו איזה אדם חשוב לי להיות, אילו ערכים חשובים לי.

היא הוסיפה: "היא עזרה לי לגלות את כוח הבחירה ולהיות מדויקת יותר. לא לבזבז את הזמן שלי ושל הסביבה. דיאנה נכנסה לי ללב מאוד, וזה שבר אותי. היא שינתה לי את החיים בכל דרך אפשרית. אני מבטיחה לה שהמוות שלה לא יישכח. אני לוקחת את הצוואה שלה לטיפולים שלי ולמקצוע שלי ולכל דבר שאעשה. אני משתדלת להיות חזקה לצד הכאב ולאסוף את השברים. אתגעגע לצחוק שלה, שהיה מלא חיים ואושר, לחיבוק החם שלה, לטוב הלב. היא לימדה אותי שיעור לחיים: כשאת בזוגיות טובה עם עצמך, תוכלי להיות בזוגיות טובה עם כל העולם”.

מיטל וייס (צילום: צילום פרטי)
מיטל וייס (צילום: צילום פרטי)

מתנה לעולם
“דיאנה הייתה במסע שהיה כולו שליחות לסייע לנשים בזוגיות”, מספרת מירב (שם בדוי), רווקה בת 42 מראשון לציון. “היא ענתה כל כך נכון לדילמות שעלו בקבוצה ובחיים, ייעצה איך לנהוג, דיברה על איך לא לוותר על עצמך בזוגיות, לא למשוך יחסים לא רציניים ולהאמין שמגיע לך זוגיות טובה ובריאה. היא לא הסתירה שהיא עצמה חוותה קשר פוגעני שנחלצה ממנו לפני בעלה.

עוד הוסיפה: "היא סיפרה שהיא יצאה מהקשר עם דימוי עצמי נמוך מאוד ועברה תהליך של חיזוק האמון בעצמה, וכך בעצם הכירה את אמיר בעלה ויצאה לשליחות שלה. היא סיפרה שהם צומחים יחד מהטוב והפחות טוב, שיש ביניהם תקשורת טובה ופרגון הדדי. בפוסט ליום הנישואים שלהם ציינה שלצד הקשיים הם מתפתחים. אני ביקשתי להבין מה אני עושה לא נכון, והקורס שלה עבד ברמה הפרקטית ולימד אותי להתנהל במקביל לשחרור אמונות ופחדים ברמה הרגשית".

היא שיתפה: "פגשתי אישה מקצועית, רהוטה, חכמה, שפתחה לי את הראש להסתכלות שונה על החיים. היא תמיד הייתה זמינה. גם כשהקורס הסתיים עזרה ללא תשלום נוסף ולא ניסתה למכור לי כלום. היא לימדה אותי לשחרר את מה שלא ראוי לי, וזה עזר לי לקבל החלטות מושכלות בחיים. היא תחסר לי כל כך”.

אלפי הנשים שלוו על ידי דיאנה חשות כעת שאיבדו מורה לחיים. ביניהן יש מי שחשות צורך להנציח את דיאנה ואת פועלה ולהמשיך את המורשת שלה. “אני רוצה בעקבות המקרה להעביר את התכנים שלה לכל אישה שצריכה”, אומרת נעה. “לקחת את כל הידע שצברתי ממנה, את כל ההעצמה, ולהעניק לכל מי שתרצה באהבה גדולה ללא תשלום. כל התהליכים שעברתי איתה, אתן כמתנה לעולם”.

“היא הייתה רוצה לדעתי שנזכור את הטוב שבה ונמשיך הלאה”, מוסיפה וייס. “אני אישית לוקחת את זה כמשימה למגר אלימות ולמחוק אותה מחיינו. אני מתכננת להוציא שיר עליה, להקדיש פעילות שלי כמטפלת לזכרה. היא הייתה המטפלת הראשונה שלי כשהבנתי שאני צריכה עזרה, ותמיד הייתה שם גם כשהפסקתי את הטיפולים. אי אפשר לשכוח את האדם שהיה עבורך אבן דרך. אי אפשר לשכוח אנשים טובים באמת”.