10. ח"כ יפעת שאשא־ביטון מס' 2 ברשימת תקווה חדשה

 2020 הייתה השנה של יפעת שאשא־ביטון. איך יודעים זאת? ניגשים לרשומות הממשלה הקודמת ומגלים כי היא הייתה חברה בה – ועוד כשרת השיכון - והנה, למרות קריירה ענפה בתחום החינוך בקריית שמונה ובמכללת אוהלו, תואר ד"ר בחינוך ואף תפקידים פוליטיים חוץ־פרלמנטריים כסגנית ראש עיריית קריית שמונה, נדמה כי עבור חלקים גדולים בציבור הייתה שאשא־ביטון כמעט אנונימית עד ליומה הראשון כיושבת ראש ועדת הקורונה.

מוזר להיזכר, אבל היא התמנתה ליו"ר הוועדה לאחר שזו הונהגה זמן קצר בידי ח"כ עפר שלח, וכאשר נקבע כי הליכוד יקבל את התפקיד, היא נשלחה למשימה, אולי מתוך תקווה שתשמש כחותמת גומי לרצון שולחיה. בפועל קרה ההפך: שאשא־ביטון הייתה הכל חוץ מחותמת גומי. היא דרשה נתונים ממקבלי ההחלטות, סירבה לקבל חלק מההמלצות ללא דיון מעמיק והצליחה לבסס את המשוואה שלפיה כאשר גוזרים גזירה על הציבור, יש לגבות אותה בנתוני אמת ולא בתחושות בטן.

הדברים הגיעו לשיאם לאחר שחברי כנסת מהליכוד, המפלגה שאליה הצטרפה כחלק מסיעתו של משה כחלון, איימו עליה כי ידיחו אותה מתפקידה, אך לא זאת בלבד ששאשא־ביטון לא הודחה מראשות ועדת הקורונה, אלא היא אף נכנסה בזכותה לכל בית בישראל, ובמקרים רבים גם אל הלבבות. אומנם ההכרעות בעניין הקורונה ניטלו מידי הוועדה ועברו אל שולחן הממשלה, אבל שאשא־ביטון כבר גזרה את הקופון.

לפיכך, בתום שנה מוצלחת מבחינתה, נשאלת השאלה אם הצטרפותה אל גדעון סער תיצור שלם הגדול מסך חלקיו. לפי הסקרים, התשובה עדיין אינה ברורה, ובכל מקרה לא היו לשאשא־ביטון הרבה ברירות: הליכוד נחסם בפניה, ימינה קיצונית מדי לטעמה ומשבצת הבכירה בה תפוסה בידי איילת שקד. 

סער, בעל החושים הפוליטיים החדים, היה מוכן לשלם מיד ובסגנות תמורת יכולותיה של שאשא־ביטון, אבל גם תמורת כרטיס הביקור שלה: אישה, ד"ר לחינוך, בעלת רקורד של עשייה ציבורית ותדמית של מייצגת האינטרס האזרחי־כלכלי מול מערכת שנשבתה בידי גורמי הבריאות. 

בניגוד לפוליטיקאים אחרים שאין להם זכות קיום אלא רק ליד שולחן הממשלה, הרושם הוא כי שאשא־ביטון יודעת להשיב מלחמה גם מספסלי האופוזיציה – וזה עוד בתסריט הגרוע מבחינתה. כי בתסריט הטוב היא תזכה לתיק בכיר בממשלה שתקום לאחר הבחירות.

יפעת שאשא ביטון (צילום: נתי שוחט, פלאש 90)יפעת שאשא ביטון (צילום: נתי שוחט, פלאש 90)

9. נועה קולר, שחקנית, כוכבת הסדרה "חזרות"

יש מי שקונה את עולמו בשנה אחת, ובתחום המשחק, שמצמיח כוכבים חדשות לבקרים, זה בהחלט אפשרי. אבל כשהפריצה הגדולה קורית למי שהייתה כאן כמעט תמיד, מתחת לרדאר הלאומי, כשהיא על סף גיל 40, זו הפתעה גדולה. מבחינת הציבור הרחב, הייתה נועה קולר – למרות קריירת משחק בלתי מבוטלת – בבחינת הפנים שמנסים להיזכר מהיכן מכירים אותן: אולי מסרט, מסדרה או אפילו מפרסומת, אבל אחרי "חזרות" המוצלחת והמצליחה נדמה שלאיש כבר לא יהיה ספק.

וזה מוזר כי קולר נמצאת על הבמות, ואפילו על המסך, כבר כמעט שנות דור: היא החלה את לימודי המשחק שלה בנוער הבימה, ולאחר שירותה הצבאי למדה בסדנה בניסן נתיב. משם המשיכה ללימודים של שלוש שנים בסטודיו של יורם לוינשטיין, ובהמשך שיחקה במחזות בתיאטרון חיפה, בתיאטרון אורנה פורת ובכמה מוסדות מוכרים מעט פחות. מאז שנת 2007 היא שחקנית מן המניין בתיאטרון גשר. בשנת 2010 חל מפנה בקריירה שלה, אף שמשמעותו המלאה תתברר רק מקץ עשור:  היא כתבה את ההצגה "אחד+אחת" בתיאטרון גשר ושיחקה בה לצד ארז דריגס,  מה ששימש כהשראה וכבסיס ל"חזרות".

בקולנוע שיחקה בכמה סרטים: "הנוער" ו"מעשייה אורבנית" (2013), ובשנת 2016 אף זכתה בפרס אופיר לשחקנית הראשית הטובה ביותר על תפקידה בסרט "לעבור את הקיר". שנתיים מאוחר יותר הייתה מועמדת שוב לפרס בזכות התפקידה שגילמה ב"בית בגליל". ב־2019 שיחקה בסרט הקולנוע "מחילה".

גם מהמסך הקטן לא נפקד מקומה: בשנת 2008 שיחקה בעונה הראשונה של "סרוגים", ובהמשך הופיעה בסדרות נוספות – מתפקידי אורח בלהיטים כמו "רמזור" ועד לתפקידים קבועים בסדרות "להעיר את הדב", "שטוקהולם" ו"השמינייה". היא השתתפה גם בסיטקום הפרוע "שב"ס" וכמובן ב"קופה ראשית", שהייתה ללהיט. ולמרות ההספק המרשים הזה, ספק אם משהו הכין את קולר להצלחה המסחררת שקצרה הסדרה שכתבה בעצמה. לא אחת נוצר פער בין דעת המבקרים וטעם הקהל, אבל "חזרות" המצוינת זכתה לאהדת כולם וזיכתה את קולר בכניסה כמעט לכל בית בישראל ולעשירייה הראשונה ברשימה הזאת.

ואי אפשר לסכם את הערך שמוקדש לקולר בלי להתייחס לפרשת ההטרדות המיניות לכאורה של שותפה ליצירה והאקס המיתולוגי ארז דריגס, שהתפוצצה לאחרונה ותמנע כנראה את המשך דרכו ב״חזרות״. קולר לא ישבה על הגדר ופרסמה פוסט נוקב באינסטגרם שבו כתבה: ״אני שבורה וכואבת. לא ידעתי על ההתנהגות של ארז. לבי עם הנפגעות״.

השחקנית נועה קולר (צילום: ראובן קסטרו)השחקנית נועה קולר (צילום: ראובן קסטרו)

 8. ח"כ איילת שקד, מס' 2 ברשימת ימינה 

בניגוד לחלק מהפוליטיקאיות המוזכרות בגיליון הזה, איילת שקד כבר הייתה שם. לעומת מרב מיכאלי ואורנה ברביבאי, שמחכות להכיר מקרוב את שולחן הממשלה, ולעומת שרות כמו מירי רגב וגילה גמליאל, שרוצות לשבת קרוב יותר למרכזו, שקד כבר עשתה זאת בעת שכיהנה בתפקיד שרת המשפטים, התיק החשוב מאוד לחלק גדול ממצביעי הימין, הגוש ששקד עדיין חולמת להנהיג, אפילו בעתיד הקרוב.

שקד, שהחלה את פעילותה בגופי ימין חוץ־פרלמנטריים, הפכה מהר מאוד לתקווה הגדולה של הימין האלטרנטיבי לנתניהו. רק שהאחרון מיהר למסגר אותה ואת נפתלי בנט, האיש שאיתה בפוליטיקה, כצעירים נלהבים מדי וחסרי ניסיון. לפעמים נדמה שאפילו הם קצת קנו את התזה הזאת, וברגע האמת לא רק שאפשרו לנתניהו "לשתות" מהם את המנדטים בקמפיין בחירות אגרסיבי, אלא גם הגישו לו את השאריות על מגש כסף, כחלק מהבלוק.

עד כה זו הייתה תקרת הזכוכית של ימינה על גלגוליה השונים, חלקם עם שקד כמנהיגה. למעט הקדנציה שבה חברו ללפיד כחלק מ"ברית האחים" המפורסמת, הם נכרכו בלופ נצחי עם נתניהו: תלויים בתמיכה בו כדי להיבחר – ומודרים על ידו מכל תפקיד חשוב מיד לאחר שהוא מקים ממשלה.

ובכל זאת, בעוד הקדנציה של בנט עמיתה במשרד החינוך הייתה קצת פושרת והקריירה שלו במשרד הביטחון הייתה בעיקרה קוריוז, דווקא כהונתה של שקד במשרד המשפטים הפכה לפרק המפואר ביותר ברזומה שלה: היא הייתה שרת המשפטים היחידה שניסתה, ולעתים גם הצליחה, לחולל שינויים בהליך בחירת השופטים, במינוי שופטים ובהפיכת בית המשפט העליון למקום שמרני יותר. ולא זאת בלבד: שקד עשתה זאת כשהיא מזהה נכון את מוקדי הכוח שסביבה וחוברת (למשל) אל ראש לשכת עורכי הדין לשעבר אפי נוה, השונה כל כך מהדנ"א של שקד.

באופן פרדוקסלי, שלצערה מאפיין לא מעט רגעים בקריירה פוליטית שלה, הצלחתה של שקד תלויה בכישלונו של הגוש: אומנם נתניהו של 61+ לא יוכל שלא להחזירה לכס השרות, אבל קרוב לוודאי שימנע ממנה השפעה אמיתית על ממשלתו. לעומת זאת, חבירה של ימינה למפלגות שרוצות בהפלתו תעניק לשקד כוח שיאפשר לה עוד כהונה בתפקיד משמעותי, כפי שהיה במשרד המשפטים. אולם ההימור הזה חייב להצליח: אם המהפך בימין (קדימה, תקווה חדשה וישראל ביתנו) לא יאריך ימים, מצביעי ימינה לא יסלחו למפלגה על הדחת נתניהו, אפילו לא למי שהייתה שרת המשפטים המשפיעה ביותר בעשור האחרון.

איילת שקד (צילום: מרק ישראל סלם)איילת שקד (צילום: מרק ישראל סלם)

7. גילה גמליאל, השרה לאיכות הסביבה

קדנציה מורכבת הייתה לשרה לאיכות הסביבה בחודשים הספורים לקיום ממשלת האחדות. פה ושם היו הבלחות - הבולטות הן ההגבלה על יבוא פרוות לישראל והרחבת חוק הפיקדון על בקבוקי פלסטיק גדולים  - אבל למרות שני הישגים אלה, נדמה שהקדנציה שלה במשרד להגנת הסביבה תיזכר בגלל  הנסיעה ההיא לביקור משפחתי בטבריה בתחילת הסגר השני בתקופת החגים. אומנם גמליאל נחלצה לבסוף מההאשמות שהוטחו בה, אבל נדמה שהפרשה גרמה לה להתרחק מעט מאור הזרקורים עד יעבור זעם או עד פרשת זיהום החופים, שהחזירה אותה לאחרונה לכותרות ולמרכז העניינים. 

כך או כך, הקדנציה הקרובה עשויה להיות קריטית להמשך דרכה הפוליטית של גמליאל, שהייתה בעבר התקווה הנשית הגדולה של הליכוד. היא החלה את דרכה בפוליטיקה באגודת הסטודנטים של אוניברסיטת בן־גוריון, ומאוחר יותר הייתה לאישה הראשונה – והיחידה עד כה – שכיהנה כיו"ר אגודת הסטודנטית הארצית. היא נבחרה לראשונה לכנסת ב־2001, ומאז היא מכהנת כחברת כנסת כבר קרוב ל־20 שנה, למעט הפוגה בכנסת ה־17, לאחר כישלון בפריימריז בליכוד. ייתכן שהכישלון באותן בחירות מקדימות בתנועתה נבע מהעובדה שגמליאל, כסגנית שר החקלאות בממשלת שרון, פעלה לקידום תוכנית ההתנתקות (אף שהצביעה נגדה) ו"הוענשה" בידי המתפקדים.

מכל מקום, מדובר היה בהפסקה קצרה, שכן בבחירות שלאחר מכן היא נבחרה מחדש ואף כיהנה כסגנית שר במשרד ראש הממשלה, ובשנת 2010 הייתה לישראלית הראשונה שנבחרה להנהגה הצעירה של הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס. לאחר שצלחה עוד מערכת בחירות (2015), מונתה לראשונה לתפקיד שרה. התפקיד, שנקרא בהתחלה "המשרד לאזרחים ותיקים", הפך תחתיה למשרד לשוויון חברתי. לקראת סוף הקדנציה ההיא, ובעקבות פרישתן של חברות כנסת ותיקות ממנה, הייתה גמליאל לחברת הכנסת הוותיקה ביותר. היא נהנתה מפופולריות רבה בקרב מתפקדי הליכוד, השיגה את המקום העשירי ברשימה לכנסת והייתה לשרה לאיכות הסביבה. 

התפקיד זימן לה זמן מסך יקר בתקופת הבחירות, בעיקר בגלל כתמי הנפט שזיהמו לפתע את חופי ישראל. אם תצליח גמליאל לשדר נחישות בטיפול בפרשה החמורה, אפשר שאפילו מה שנראה כקדנציה קצרה ולא משמעותית, יהווה קרש קפיצה רציני לבאות. מכל מקום, הקדנציה הקרובה עשויה להגדיר, במידה רבה, את הכיוון שאליו תתפתח הקריירה הפוליטית של גמליאל: האם תתקדם למשרד משמעותי יותר בדרך לשורת ההנהגה של הליכוד או שמא תסמל את בלימתה של מה שנראתה בתחילת הדרך כהתקדמות מטאורית.

גילה גמליאל (צילום: אריאל בשור)גילה גמליאל (צילום: אריאל בשור)

6. מירי רגב שרת התחבורה

על סף מערכת בחירות ללא פריימריז יכולה שרת התחבורה מירי רגב להיות רגועה: אם ייבחר בנימין נתניהו לעמוד בראשות הממשלה הבאה, מקומה בצמרת מובטח. השאלה היא רק באיזו צמרת, שכן אין זה סוד שרגב ראתה עצמה מועמדת לתיק בכיר יותר מזה שקיבלה: חוץ (שאליו הייתה אמורה להתמנות לו היה מתקיים הסכם הרוטציה כלשונו), אולי חינוך, אולי ביטחון פנים, משהו שיכניס לליגה של הגדולים באמת.

בקדנציה הזאת זה לא קרה, ומבחינתה קרה אולי הגרוע מכל: תיק התחבורה, ודאי בממשלה קצרת ימים, מקשה להתבלט. אפילו עמיתה ישראל כ"ץ, העביר בו שנים עד שזוהה עם עשייה. תיק התרבות והספורט, שבו החזיקה בממשלה הקודמת, סיפק לה לפחות עימות מתוקשר עם "השמאל". במשרד התחבורה גם זה ניטל ממנה: בהתחלה עוד ניסתה לעורר מהומה כשקבעה שתעצור את תוכנית המטרו בגוש דן כדי לחזק את הפריפריה, עד שמישהו לחש על אוזנה שתחדל כיוון שהמטרו בגוש דן נועד להקל בעיקר על מי שמגיעים מהפריפריה כדי להתפרנס באזור המרכז. 

תאהבו אותה, תשנאו אותה, אבל תודו שכשרה המופקדת על הטקסים הרשמיים הצליחה רגב לחולל מהפכה. הטקסים ששיקפו פעם את מורשתה התרבותית של ישראל ההגמונית, אשכנז פינת תנועת העבודה, הפכו לעממיים, נגישים יותר ומייצגים שכבות גדולות בציבור הישראלי שפעם לא מצאו את עצמן בין כל אותם "יפי הבלורית והתואר". מה עוד הצליחה רגב להפגין? נאמנות גדולה לא רק לנתניהו אלא גם לבלפור, נאמנות שקיוותה שתשתלם לה יותר. והנה נדמה שלפעמים נתניהו - שכה זקוק ליכולות שלה לא להחמיץ קטטה תקשורתית טובה – דוחק אותה אל שולי הקמפיין ואל שולי העשייה.

הקריירה של רגב, שהחלה בצה"ל והביאה אותה לתפקיד דוברת צה"ל בדרגת תת־אלוף, נמצאת עתה על פרשת דרכים, והיא תלויה לא רק בניצחון נתניהו אלא גם בנכונותו לאפשר לה חלק מרכזי יותר בעשייה.

מירי רגב (צילום: רמי זרנגר)מירי רגב (צילום: רמי זרנגר)

5. גל גדות, שחקנית, הנציגה שלנו בהוליווד

אפשר רק לדמיין איך הייתה נראית השנה של גל גדות, בכירת הנציגות הישראליות בהוליווד, אלמלא הקורונה: שטיחים אדומים, הגשת פרס בטקס האוסקר, פרמיירה נוצצת וקמפיין בינלאומי לקידום הסרט החדש בסדרת וונדרוומן. 

אולמות הקולנוע ברוב מדינות העולם עומדים בשיממונם, אבל בדרכה שלה הצליחה גדות־וונדרוומן, לנצח את הנגיף. הסרט "וונדרוומן 1984" (שאותו גם הפיקה), שיצא בהפצה דיגיטלית, לא רק גורף הכנסות, אלא גם בעיקר משדרג את הקריירה של גדות למקום גבוה ברשימת הכוכבות בעלות השכר הגבוה ביותר בהוליווד. נדמה שכבר הפסקנו להתרגש מכל הופעה של גדות בתוכניות האירוח הנחשבות בארה"ב, ואם תרצו, זו אולי העובדה שמעידה יותר מכל על הצלחתה בזירה הבינלאומית. 

גדות ניחנה בקסם אישי שפועל כמעט על כל מגזר: גם כשהיא מקריאה את הגרסה השיווקית לקלאסיקת הילדים "מעשה בחמישה בלונים" בפרסומת להוט, אי אפשר לא להאזין לה ברוב קשב. צריך להודות באמת: לא תמיד אנחנו, הישראלים, יודעים לפרגן למצליחנים, אבל בגדות קשה שלא להתאהב, ונדמה שזה בדיוק מה שמרגישים עתה ברחבי העולם. כלומר, כמעט: בד בבד עם ההצלחה המסחררת, שדרוג מעמדה בהוליווד וההתנסות המוצלחת בהפקה, נאלצה גדות להתמודד גם עם חרמות מצד מדינות ערב. כמו שזה נראה כרגע, הן היא והן תעשיית הסרטים מסתדרים יפה מאוד גם בלי מי שבחרו להחרים את וונדרוומן רק מכיוון שבבית היא מדברת עברית.

השחקנית והדוגמנית גל גדות (צילום: רויטרס)השחקנית והדוגמנית גל גדות (צילום: רויטרס)

4. ח"כ מרב מיכאלי, יו"ר מפלגת העבודה

נכון לכתיבת שורות אלה – ובמציאות הפוליטית הישראלית זהו נתון שיכול להשתנות בתוך ימים – מרב מיכאלי היא הדבר הטוב ביותר שקרה למפלגת העבודה מאז ימי יצחק רבין המנוח. המפלגה, שיש לה מניית יסוד במעשה הציוני, הלכה ונעלמה מהמפה, כמעט נמחקה, עד שבאה מיכאלי והפכה אותה למפלגה פרוגרסיבית, בית עבור רבים שנמצאים משמאל ללפיד.

מיכאלי, שדיבורה בלשון נקבה קורא תיגר על חוקי השפה העברית ומבקש להגדירה מחדש, לא הייתה מגיעה אל הרגע הזה לו לא הייתה מיטיבה לשחק את המשחק הפוליטי העדכני בכלים הקלאסיים. שנים רבות בתחום התקשורת המאופיין בדומיננטיות גברית ציידו אותה בחושים חדים לזהות על אילו בריקדות לעלות ומתי. מי שקנתה את עולמה כ"איט גירל" של שנות ה־90, הפכה לפוליטיקאית מיומנת שהצליחה לתמרן אפילו את המסגרת החלודה של המפלגה שפעם הייתה לה מדינה. 

מלבד עשייה בתחומים הקרובים לאג'נדה שלה, מיכאלי מבינה את כללי המשחק התקשורתי יותר מכל אחד אחר. לעתים נדמה שאפילו המאבק הלשוני, שהפך לסימן ההיכר שלה, ממקד עליה בכל פעם מחדש את אור הזרקורים. האם אישה פמיניסטית שבחרה להתמקד בקריירה פוליטית ולא בהקמת משפחה יכולה להיות פוליטיקאית בכירה במדינה משפחתית, שמרנית ומסורתית כמו ישראל? ימים יגידו אם מיכאלי כאן כדי להשפיע באמת או שהיא טרנד עדכני, תופעה שתחלוף כשהקהל שהיום מריע לה, זה שהכי קשה לרצות בציבוריות הישראלית, ימשיך הלאה, אל הכוכב הבא? קשה לדעת – ולזכותה של מיכאלי ייאמר שהיא לא מנסה לרצות אף אחד, לא מתחנפת ולא מעגלת פינות. אפילו מי שמסתייגים מסגנונה יהיו מוכרחים להודות שהיא תופעה מרעננת בפוליטיקה הישראלית: פיה ולבה שווים ודעותיה, הנחרצות לעתים, לא מושפעות מתוצאות הסקרים אלא מבקשות לשנות אותן.

ובכל זאת, לא הכל ורוד בממלכת מיכאלי: שיבוצה של אבתיסאם מראענה במקום השביעי, שעשוי להיות ריאלי, ברשימת העבודה לכנסת, בלם את הנסיקה היחסית בסקרים – ועדיין – העבודה נמצאת במקום בטוח, הרבה מעל לאחוז החסימה, דבר שרק לפני חודשים אחדים נחשב לבלתי אפשרי.

בקונסטלציה פוליטית מסוימת, הבחירות הקרובות עשויות להביא את מיכאלי לעמדת השפעה שטרם הכירה: שרה בממשלת ישראל. בקונסטלציה אחרת הן גם יכולות להביא את הקריירה הפוליטית שלה אל סופה. עתה נותר רק להמתין ולראות מה חושבת הציבור.

מרב מיכאלי (צילום: רמי זרנגר)מרב מיכאלי (צילום: רמי זרנגר)

3. שרון אלרעי־פרייס, הממונה על בריאות הציבור במשרד הבריאות

כאשר עוברים מערוץ לערוץ ונתקלים בה, בין אם באולפן החדשות ובין אם בחיקוי ב"ארץ נהדרת", קשה להאמין שעד לפני כחצי שנה הייתה ד"ר שרון אלרעי־פרייס  אנונימית עבור רוב הציבור הישראלי.

בחוגי הרפואה הכירו היטב את מי שהייתה בעבר סגנית מנהלת המרכז הרפואי כרמל בחיפה, מומחית לרפואה פנימית ואפידמיולוגיה, אבל רק כאשר קיבלה על עצמה את התפקיד, מהמורכבים בחזית המלחמה בקורונה (זה שמילאה בעבר פרופ' סיגל סדצקי, שאותה החליפה אלרעי פרייס בשלהי יולי 2020, תקופת "בין הסגרים") נחשף הציבור הרחב למי שלאורך כל הקריירה שלה הייתה מצטיינת סדרתית - הן בלימודי הרפואה והן כשהשלימה אותם עם תואר במינהל עסקים, שהכשיר אותה לתפקידי ניהול בתחום הרפואי.

אלרעי־פרייס משכה אש כבר מהרגע הראשון שלה באולפני הטלוויזיה, אולי מפני שסירבה לשחק את המשחק וליפות את המציאות. היא ניבאה שחורות, לחצה על הידוק הסגרים ולא ניסתה לרגע אחד להבטיח ש"יהיה בסדר". גם נטייתה להפגין כעס, בין אם באולפנים ובין אם בישיבות הוועדות השונות, זכתה לתשומת לב ציבורית, לרוב שלילית. לקח קצת זמן להבין שהיא מתקוממת לנוכח הזחיחות או הפופוליזם של נבחרי ציבור שמיהרו לדרוש פתיחות, הקלות והחרגות. בצד החיובי פחות, אפשר בהחלט לתהות אם יש מקום להצגת נתונים קשים בשפה קשה, כלומר, האם אין זה מתפקידה של מי שהפכה לפנים של מערכת הבריאות בישראל בתקופה הכי מאתגרת שלה ושל האזרחים, לתת לאחרונים גם איזה שביב תקווה, להצביע על האור שבקצה המנהרה ולא רק על אורכה.

חלק מהביקורת על אלרעי־פרייס לא הייתה רק עניינית. נטפלו לתסרוקתה, ללבושה, לחיתוך הדיבור שלה – דברים שאין לדעת אם היו עולים כלל לדיון פומבי אם היה מדובר בגבר. ואולי זאת בדיוק הנקודה: אלרעי־פרייס חשה חובה לייצג אמת אפידמיולוגית בשעה שכל הגברים מסביבה עסקו בניסיון להתחבב על הציבור, במקום פשוט לומר לו דברים כהווייתם.

ד''ר שרון אלרעי פרייס (צילום: ראובן קסטרו)ד''ר שרון אלרעי פרייס (צילום: ראובן קסטרו)

2. שרה נתניהו, רעיית ראש הממשלה

בעוד שלושה שבועות נדע אם 2021 היא השנה של שרה נתניהו. נכון לעכשיו, כמו בשנים האחרונות, מדובר ככל הנראה בדמות המשפיעה ביותר על הפוליטיקה הישראלית, ויש האומרים גם על התוויית מדיניותה. יציאה כפויה מבלפור פירושה אובדן מעמד זה בן רגע.

כך או כך, כמו בכל דבר הקשור בראש הממשלה הנוכחי, הוויכוח בין מי שסבורים כי תרומתה לעשייה הפוליטית של ממשלות נתניהו מבורכת למי שסבורים כי מדובר במעורבות יתר הוא קודם כל ויכוח בין אוהדי נתניהו למתנגדיו. בעיני המתנגדים לנתניהו, שרה (וגם הבן יאיר) הם בבחינת אצבע בעין. מקורבים לזוג גורסים שנתניהו - שלמד שבפוליטיקה אין לתת לעולם אמון מלא גם באדם הקרוב ביותר - רואה בה ובילדיהם המשותפים את המטבחון שלו, זה שלעולם אפשר לסמוך עליו.

אומנם התבטאויותיה הפוליטיות הן נדירות יחסית, אך מאחורי הקלעים היא נחשבת לרבת־השפעה ולבעלת יכולת לגרום לראש הממשלה לשנות את דעתו. היא מקפידה להתלוות אליו כמעט לכל נסיעה רשמית, ולאורך השנים אף יוחסה לה נוכחות לצד ראש הממשלה בפגישות עם בכירים כראש המוסד והשב"כ. פגישות נימוסים או פגישות עבודה? שוב, תלוי את מי שואלים.

היו תקופות שבהן ביקשו בבלפור להבליט את פועלה, את היותה פסיכולוגית לילדים, את הסיוע שלה לקשישים ולניצולי שואה, והיו תקופות, בעיקר כשצצו פרסומים מביכים הקשורים בשמה, שבהם היה נדמה שמנסים להצניעה. לקראת בחירות 2021 הלכו והתמעטו הופעותיה הפומביות. האם זה משום שכך הוחלט במודע או פשוט בגלל העובדה שבגין הקורונה הצטמצמו מאוד האירועים שבהם היא יכולה להופיע? ימים (אולי) יגידו. 

השנה הקרובה אינה רק שנת בחירות, אלא גם השנה שבה יתקדם הבירור המשפטי בפרשיות, שאף שאינה נאשמת בהן היא ממלאת במסגרתן תפקיד מפתח: כך בתיק 1000, שבו, לפי כתב האישום, חלק מהמתנות שקיבל נתניהו מארנון מילצ'ן נועדו עבורה וכך גם בתיק 4000, שבו נטען בכתב האישום כי חלק מהסיקור האוהד שלו זכה נתניהו באתר וואלה היה בעצם כיסוי חיובי של פועלה.

"תיקי האלפים", שבהם היא אינה נאשמת, לא צפויים להגיע להכרעת דין כבר בשנה הזו. אבל נתניהו - שכבר נאלצה לקבל על עצמה אשמה פלילית בעסקת טיעון בפרשה אחרת - תמצא עצמה, גם השנה, בין כותלי בית המשפט, שבו תקבל ביטוי אמרתו של ניטשה, הגורסת ששום דבר ממעשיה לעולם לא יובן - רק ישובח או יגונה.

אשת ראש הממשלה, שרה נתניהו (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)אשת ראש הממשלה, שרה נתניהו (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)

1. אסתר חיות, נשיאת בית המשפט העליון      

בשנה האחרונה היה נדמה לעתים שנשיאת בית המשפט העליון מהלכת על חבל דק. מצד אחד תפיסת עולמה מתקוממת אל מול מה שנתפס בעיניה כניסיון לפגוע במערכת שבראשה היא עומדת. מצד שני היא מנסה שלא להיגרר לפרובוקציה, לא לאפשר לתומכי המשילות לצבוע את מערכת המשפט בגוון פוליטי, לא להיקלע איתם לעימות חזיתי.

ספק אם קודמיה בתפקיד חוו תקופה כה סוערת, אולם בניגוד להם נדמה שחיות הבינה שלא מדובר עוד רק על משפטי נתניהו. הם אולי הטריגר, אבל גם לכשיוכרעו, יידחו או יסתיימו בעסקה כלשהי, הביקורת על מערכת המשפט תישאר. חיות אמנם עומדת בראש המערכת, אבל הבעיה לא מתחילה בין כותלי בית המשפט, אלא במשטרה בעלת דימוי נמוך ואולי אף יכולות ביצוע נמוכות, נמשכת עם אוכלוסייה שזרמים גדולים בה רואים בחוקי המדינה דבר שיש לקיים רק כאשר הם לא מתנגשים עם מערכת חוקים אמונית או קהילתית, היא עוברת הלאה בין פרקליטות כוחנית ומסתיימת בבתי המשפט, שבהם מסתיימים רוב התיקים בעסקאות טיעון.

מה על התיקים שכן מגיעים להכרעה בתום דיון משפטי? אלה לעיתים עוברים מסע של עינוי דין שנועד לשדר לבאים בתור שמומלץ להם לחתום על עסקאות טיעון ונראה שחיות יודעת ששם הבעיה. לא בבג"ץ, שיש מי ששואפים לעלות עליו עם 9־D, אלא בבתי משפט השלום שבהם פוגשים האזרחים מערכת עמוסה, אטית וארכאית.

וכן, בסופו של עוד יום בבית המשפט, מוכרחים לדבר על הפיל שבחדר: תיקי נתניהו הם אולי לא הסיבה לביקורת על מערכת המשפט, אבל הם שמן על המדורה שסביבו. אם לא תהיה הפתעה של ממש במשפט או בנסיבות הפוליטיות סביבו, יגיע התיק – במוקדם או במאוחר – לפתחו של בית המשפט העליון. לא תמיד קל לקרוא את צפונות לבה של הנשיאה, אבל אם מותר לנחש: היא מתפללת לכך שהיום הזה יגיע רק לאחר סיום הקריירה המשפטית המפוארת שלה.

שופטת בית המשפט העליון אסתר חיות (צילום: יונתן זינדל פלאש 90)שופטת בית המשפט העליון אסתר חיות (צילום: יונתן זינדל פלאש 90)