"חשוב לחגוג ולהזכיר כמה רחוק הגענו, אך עדיין יש לנו עוד הרבה סוגיות לטפל בהן"

היל, 65, ילידת אוקלהומה, עורכת דין במקצועה ומרצה למשפטים, למדיניות חברתית וללימודי נשים באוניברסיטת ברנדייס בניו יורק, עלתה לכותרות בשנת 1992 כאשר טענה נגד המועמד דאז לבית המשפט העליון האמריקאי, קלרנס תומאס, כי הטריד אותה מינית כאשר היה הממונה עליה בנציבות הפדרלית לשוויון הזדמנויות. על היל הופעלו אז לחצים רבים, והושמעו נגדה טענות קשות, אך היא עברה בדיקת פוליגרף ונמצאה דוברת אמת.

תומאס עצמו סירב להיבדק בפוליגרף. למרות עדותה של היל בפני ועדת החקירה של הסנאט, מועמדותו של תומאס אושרה והוא מונה כשופט בית המשפט העליון, אך עדותה עוררה תשומת לב ציבורית ומודעות לנושא של הטרדות במקום העבודה, שכמעט לא דובר אז, והובילה לשלל יוזמות חקיקה למניעת הטרדות מיניות.

“ב־1992, כשהעדתי על ההטרדה המינית שעברתי, לנשים לא היה מושג איזה שם לתת למה שהן חוות במקום העבודה ושאפשר לתייג את זה תחת הגדרה של הטרדה מינית”, היא אומרת כעת בראיון לרגל הגעתה ארצה לכנס. “העדות שלי נדחתה ונסתרה, אבל אני ניצחתי. היא שודרה בכל העולם, ואנשים רצו לדעת יותר על הנושא ואיך אפשר לשנות את המצב עבור הנשים שלהן והבנות שלהן. המקרה הפך אותי לאקטיביסטית בנושא הטרדות מיניות והפך את הסוגיה המגדרית למדוברת בעולם חוקי העבודה ובכלל”.

על פי נתוני איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, כ־50 אלף פניות התקבלו במרכזי הסיוע בישראל בשנת 2020, עלייה של כ־10% מהשנה שקדמה לה. 72% מהפניות על הטרדות מיניות במקום העבודה התקבלו בבית הדין לעבודה, ורק 15% נדחו. “אני מודה לארגוני הסיוע על ההזדמנות לפרוש את משנתי”, אומרת פרופ’ היל שנשאה דברים בכנס.

“חשוב לחגוג ולהזכיר כמה רחוק הגענו, אך עדיין יש לנו עוד הרבה סוגיות לטפל בהן. אני רוצה להקל על נשים בנתיב הזה. הסטטיסטיקות בישראל לא שונות מאלו בארצות הברית - באחוזים, בהבדלים האתניים והדתיים, בהבדלים הגיאוגרפיים וכו’. הדינמיקות דומות. לתפיסתי, המוקד שלנו לא יכול להיות האדם, האינדיבידואל, אלא צריך לבחון איך התרבות מטפלת ומתייחסת להטרדה מינית. זה לא עניין אישי, זה תרבותי, וחייבים לתקנו ברמה של תרבות. המערכת כיום לא בנויה לטפל בקורבנות, והיא פונה לפעמים נגדם ומונעת מהם מידע שנחוץ למאבק. במקביל, עלינו ללמוד לנטר ולזהות מראש התנהגות אלימה אצל צעירים ולמנוע אותה לפני שהפרי נובט לכדי אלימות”.

“לגבי תנועת MeToo, היא זעזעה את התפיסות הקיימות, העניקה פנים וקול לנשים והוכיחה לעולם שהבעיה עדיין קיימת, שיש לה צורות רבות ושאסור לנו לנוח על זרי הדפנה. עלינו להצמיח ולחזק את התנועה ואת פועלה. נשים בישראל הן בנות מזל שיש להן ארגוני סיוע שעושים עבודה נהדרת ומלווים אותן בכל צעד - מליווי בבית המשפט, דרך יוזמות חקיקה ועד שילוב בקהילה - ומספקים להן משאבים עוטפים. כי בעצם אף אחת מאיתנו אינה בטוחה באמת, עד שכולנו בטוחות”.