הרופאה הבדואית שפרצה את תקרת הזכוכית: "כשמחנכים אישה, מחנכים אומה"

רגע אחרי ששבה מלימודי תואר שני בארצות הברית, ד"ר יסמין אבו פריחה, רופאה בבית החולים סורוקה ומהנשים פורצות הדרך של החברה הבדואית של ימינו, מספרת על הדרך האישית שלה לשנות את תחלואי החברה שבה היא חיה

טליה לוין צילום: ג'רמי לדנר
יסמין אבו פריחה
יסמין אבו פריחה | צילום: דוברות סורוקה

תוחלת החיים בחברה הבדואית נמוכה בשמונה שנים בממוצע מתוחלת החיים במרכז. בקרב תושבי הדרום, תוחלת החיים של הבדואים נמוכה בכשלוש־ארבע שנים מזו של היהודים. "אי אפשר שלא להרגיש אי־נוחות כששומעים את הנתונים הללו", אומרת ד"ר אבו פריחה. "אני מייחסת את זה לא רק לחינוך והיעדר תשתיות, אלא גם להיעדר השקעה כלכלית, גם אם אנחנו רואים עכשיו שנכנסים יותר תקציבים. הנושא של בריאות נכנס לתוכנית החומש של החברה הבדואית, והוא לא היה בתוכנית הקודמת. אני מרגישה שיש עם מי לדבר, אנשים מקשיבים ועושים שינויים בהתאם".

ד"ר אבו פריחה, 33, נולדה וגדלה ביישוב הבדואי תל שבע, בת בכורה בין חמישה אחים ואחיות. כשהייתה בת 5 החליטו הוריה לעבור ליישוב עומר.

את ההתמחות בסורוקה סיימה ד"ר אבו פריחה לפני שנה. אחרי שראתה ילדים בדואים רבים במחלקות בבית החולים סורוקה, המתמודדים עם מחלות גנטיות קשות, החליטה להקים את ארגון "רודינה", שעוסק במניעה של מחלות גנטיות בחברה הבדואית ובהעלאת המודעות לבדיקות גנטיות. "רציתי למנוע את הצער הגדול הזה הן מהילדים והן מהמשפחות שלהם", היא אומרת. "לעזור לאנשים לתכנן את המשפחה בצורה מושכלת יותר. והנה, כמה שנים אחרי כן, אפשר לומר שהיום אנשים כבר יודעים היכן לעשות את הבדיקות הללו, הם מבינים שזה בחינם ולפני כן זה פשוט לא היה כך. הרעיון הוא להקל כמה שיותר, לגרום לכך שהבחירה הבריאה ביותר תהיה הקלה ביותר".

תגיות:
בדואים
/
רופאים
/
נשים
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף