בעידן #MeToo של העצמת נפגעות תקיפה מינית ברחבי העולם, במדינת ישראל יכול עדיין גבר ישראלי לבחור להינשא לאשה זרה, להפוך אותה לקורבן אלימות, ולהביא למרות זאת לגירושה מישראל ביחד עם ילדיהם המשותפים, על אף שעל פי חוק הם אזרחים ישראלים לכל דבר. על האישה לשהות בארץ לפחות חמש שנים, וכשהיא נשואה לאותו ישראלי, לעבור את ההליך במשרד הפנים. ברצות הגבר הוא יכול להודיע חד צדדית למשרד הפנים שתמו נישואיהם עוד בטרם השלימה את ההליך, ובאחת האישה מאבדת את מעמדה הזמני בישראל, ומועמדת לגירוש ביחד עם ילדיה.
האישה יכולה אמנם במקרים כאלה לערער לוועדה הומניטרית בין-משרדית, אך מנתונים שביקשנו ב"מעריב" מרשות האוכלוסין וההגירה במשרד הפנים, עולה כי רק ב-2017 לבדה נדונו בוועדה בקשות של 19 נשים כאלה על רקע אלימות שספגו מצד בעליהן לשעבר הישראלים, אמהות לילדים ישראלים שנולדו להן מהגבר המכה, ועברו לפחות מחצית מהליך ההתאזרחות בישראל. מתוך ה-19 רק חמש אושרו, שתיים נדרשו להשלים פרטים ו-12 נשים שהיו קורבנות אלימות גורשו מישראל לארצות מוצאן ביחד עם ילדיהן.
אל לשכתה של ח"כ קסניה סבטלובה (המחנה הציוני) הגיעו בשנים האחרונות פניות רבות של כמה מהנשים הללו, אשר לרוב נישאו בחו"ל לגברים ישראלים שהכירו אותן אם כתיירים או במסגרת מסעות עסקים, והגיעו איתם ארצה. "מדינת ישראל למעשה מפקירה את הנשים שנמצאות כעת בתהליך התאזרחות וסובלות מאלימות על ידי בני זוגן. הן זקוקות להגנה ולסיוע בדיוק כמו כל אחת אחרת", אומרת למעריב ח"כ סבטלובה. "לעיתים קרובות לנשים הללו יש ילדים מאזרחים ישראלים, הן עזבו את המדינות שלהן, ניסו לבנות כאן חיים חדשים וכעת נאלצות להתמודד עם המציאות המרה - להתלונן במשטרה על אלימות ולהסתכן בגירוש, או לשתוק ולהמשיך לספוג את האלימות. נשים לא צריכות לשלם מחיר על כך שהן מתלוננות כנגד בני זוג אלימים, ואני פועלת למען ההפרדה בין נושא ההתעללות לבין המשך של תהליך ההתאזרחות, ומאמינה כי אין לכרוך נושא אחד בשני ולהוסיף פגיעה בנשים הללו".
א', אישה צעירה בשנות השלושים לחייה ממוצא אתיופי שאינה יהודיה, הכירה את בעלה לשעבר, ישראלי המבוגר ממנה ולו ילדים בוגרים מנישואים קודמים, כשזה שהה באתיופיה. הם נישאו נישואים אזרחיים והולידו ילד שהיום הוא בן 11 (אזרח ישראל לכל דבר) וכשהגיע לגיל חינוך חובה והיה בן חמש, היגרו ארצה יחד עם בנה הגדול של א' מנישואים קודמים, היום בן 16. "הוא החליט שהוא רוצה שהילד שלו יגדל בישראל, אבל לא הרבה אחרי שהגענו לכאן החיים שלי הפכו לאט לאט לגיהנום. הוא הפך אותי לשפחה שלו ובכל פעם שלא קיבל את מה שרצה הוא התחיל להרביץ לי". א' מתארת כיצד ספגה במשך שנים את המכות מהפחד והידיעה שאם לא תעשה זאת, ילדיה עלולים להיעקר מהמדינה. לבסוף, בסיועה של עמותה נמלטה עם שני בניה לאחד המעונות לנשים מוכות, והיום היא מתגוררת בביתו של ידיד שפגשה, בעצמו אב גרוש שהחליט לסייע לה בקורת גג, אבל אין ביכולתו לתמוך בה.
משהבין בעלה הישראלי של א' כי הוא עלול לעמוד בפני תלונה שלה נגדו, מיהר למשרד הפנים והודיע כי השניים אינם חיים עוד ביחד, וכי הוא לא מעוניין בקשר עם א'. כתוצאה מכך, הליך ההתאזרחות שלה הופסק, ולאחר מכן קיבלה הודעה מרשות ההגירה כי היא מועמדת לגירוש. לעזרתה של א' נרתמה עו"ד ליאת שטיינברג, המתמחה בדיני הגירה. הוועדה ההומניטרית דחתה את פנייתה של א' בשל היותו של הילד הישראלי, שכאמור עלה ארצה בהיותו בן 5 בלבד, "בעל זיקה חלשה לישראל ולאביו יש קשר דל ומועט איתו". את נושא האלימות שספגה א' לא טרחה כלל לבדוק לעומק הוועדה, ורק ציינה בהחלטתה כי "נתנה את הדעת לנושא". כעת מערערת עו"ד שטיינברג על ההחלטה.
עו"ד שטיינברג מוסיפה: "יש לקבוע כי רק לבית משפט לענייני משפחה יש הסמכות והכלים להורות על יציאת קטין ישראלי מהארץ, לאחר שבחן את כל ההיבטים בעזרת הכלים המקצועיים הקיימים במסגרת הליך משפטי. אלימות נגד נשים זו תופעה שצריך להוקיע, בין אם מדובר באישה ישראלית או באישה זרה, וכיום בדרך שבה הדברים מתנהלים, משאירים את הגבר המכה ומגרשים את הקורבן. הגיע העת לשינוי הראוי למדינה נאורה ומתקדמת".
מרשות האוכלוסין וההגירה נמסר בתגובה: "הנוהל (הפסקת הליך התאזרחות לזרים מתוקף הפסקת יחסים עם בן זוג ישראלי) הוא קו מנחה וכך או כך כל מקרה נבחן לגופו של עניין. קבלת המעמד במסגרת הזוגיות מבוססת על קיום זוגיות, אחרת אין בסיס חוקי אחר לקבלת מעמד. כאשר נבחן התיק בוועדה הבין-משרדית בוחנים את כלל הנסיבות, בהן היכן המשפחה הענפה של הפונה, היכן תוכל לקבל תמיכה ועוד, תוך הבנה שהרשויות אינן מקלות ראש במקרי אלימות. נהלים רבים שגיבשה הרשות נותנים מענה לחריגים ולמקרים יוצאי דופן שאינם עומדים בתנאי החוק, אך מתחשבים במציאות ובפרט. אם הנושא נמצא בערעור, הרי שהוא יידון במסגרת זאת".
התרעות פיקוד העורף