“אנחנו מקבלים פניות בנוגע לאלימות קשה, גם נגד הילדים, השפלות ואיומים, אלימות כלכלית”, היא מספרת. “הנשים לא יודעות איך להתחיל לצאת מהמערבולת. הן מבולבלות ומאשימות את עצמן, כי מצד אחד האישה היא שק חבטות ומצד שני, בן הזוג מחבק ויש תקופות מדהימות איתו. הן הולכות על ביצים, נזהרות בכל מילה, מורחקות ממשפחה וחברים ומכל מי שיכול לפתוח להן את העיניים”.
לרוב זה נמשך בין 20 דקות עד שעה. בלילה יותר. אני מראה לאישה את חצי הכוס המלאה כי כיום יש מודעות וטווח רחב של סיוע. פעם הייתה בושה, והשוטרים היו פחות מודעים. לצערי נשים שילמו בחייהן כדי להגיע למודעות של היום. בעבר, רק הנשים עצמן התקשרו למוקד, וכיום מתקשרות גם האמהות שלהן, חברות, אחים, אפילו הספרית שלה שראתה שהיא מפוחדת, מסאז’יסט שראה סימנים כחולים. כולם רוצים להיות מעורבים ולעזור”.
בשנת 2022 הגיעו לקו החירום של עמותת “ל.א. לאלימות” כ־3,400 פניות. רוב השיחות מגיעות במהלך היום, אבל השיחות הקשות מגיעות בעיקר בלילה. על פי נתוני העמותה, פרופיל המתקשרות השתנה, ורבות מהן כיום הן ממעמד סוציו־אקונומי גבוה, בהן נשות עסקים והייטק, רופאות, נשות אקדמיה, עורכות דין ועוד.
כ־20% מהפניות ב־2021 היו של מטפלים, מעצבי שיער או מלצרים שדיווחו על חשש לאלימות כלפי אישה בקרבתם. “פנתה עורכת דין, שבכתה ולא האמינה איך היא במצב הזה”, מספרת שגיא. “עניתי לה שהחוכמה היא איך לצאת ממנו. יש שיחות מישראליות שגרות בחו”ל, ואנו דואגות להן למקלט שם. פנתה אישה בבכי היסטרי וסיפרה על בעל עם אקדח. הייתי בנהיגה ועצרתי הכל. היא נרגעה, הסברתי שהיא במקום בטוח. ליווינו אותה למשטרה, דיברנו איתם ודאגנו לה למקלט. בתוך שעה היא כבר הייתה במקלט".
העמותה מפעילה גם שלושה מקלטים, והרביעי בבנייה. המתנדבות מגיעות מטווח גילים: צעירות, פנסיונריות, נשים שנתקלו באלימות אצל קרובות משפחה ועוד. 30־50 מתנדבות שעברו הכשרה של חמישה חודשים מאיישות את הקו 24/7 ונותנות מענה בשיחת טלפון והודעות טקסט. תהליך הליווי ממשיך גם לאחר השיחה.
“ההתנדבות היא האיזון”, אומרת שגיא. “זה הדבר שמטעין אותי. כשאישה זקוקה לי, אני עוצרת הכל. הכל יכול לחכות. אני קשובה רק לה. מקבלת פרופורציה. המשפחה כבר יודעת לקחת צעד הצדה, לסגור את הדלת ולשאול אחר כך אם אני בסדר. מעבר לקו יש אישה שעברה השפלות, שמרה בסוד, וסוף־סוף אזרה אומץ. שוב ושוב הן אומרות: ‘את שינית לי את החיים’, ‘הארת לי את הדרך’. זה נותן לנו את הכוח עוד שנה ועוד שנה”.
הכי חשוב להנגיש להן שהן לא לבד, שיש להן עזרה תמיד, ושילוו אותן יד ביד. יש תקופות שקטות ויש סוערות. לאחר רצח של אישה יש גל פניות, כמו גם בתקופות החגים. הקושי הגדול הוא שהן חשות נעולות בתוך הקשר. וזה מלכוד מרכזי”.
יש אמון בצד השני, לא חוקרים, רק לומדים להקשיב”, מספרת רוני כהן, 69, מרחובות, מתנדבת זה תשע שנים במרכז הסיוע “תאיר”. “המתנדבות מגיעות למשמרת שבועית לשלוש שעות. אם נתקלים בבעיה, יש כוננית ויש רכזת סיוע, אנחנו לא לבד. אחת לתקופה אנחנו עושות תורנות לילה עד שמונה בבוקר. תפקידנו לא מסתיים בשיחת טלפון. מלוות מסייעות בפנייה לביטוח לאומי, למשטרה, לרווחה, לבדיקה רפואית. הן לרוב לא רוצות ללכת לבד, ואנחנו איתן גם לאורך זמן. כמה שיזדקקו”.
על פי נתוני האיגוד, חלה עלייה של 33% בפניות לסיוע בחמש השנים האחרונות: 87% מהן פגיעה בנשים ו־13% בגברים, מחצית מהם קטינים/ות. במהלך שנת 2021 פנו למרכזי הסיוע 50,563 איש. לצורך ההשוואה, בשנת 2016 התקבלו 10,610 פניות חדשות.
“30% מהפניות אצלנו הן חדשות”, אומרת כהן. “יש פונות שמתקשות לדבר. שיחה יכולה להתחיל בשתיקה, ואני מנסה לדובב אותה: ‘אני שומעת שקשה לך ואפשר גם לשתוק. כשתרצי, את יכולה לשתף. אחרי מספר דקות אני שואלת: האם תרצי שאשאל שאלות? זו מלאכה עדינה, והכי חשוב שידעו שהבחירה בידיהן. בפגיעה נלקחה מהן אפשרות הבחירה, וכאן הן בוחרות ומובילות את השיחה. חלק לא מדברות על הפגיעה, אלא יותר על קשיי תפקוד, לקום בבוקר, קושי בעבודה, וצריך לנרמל את זה עבורן. רובן גם לא מתקשרות מיד לאחר הפגיעה.
הן פוסט־טראומטיות, וזה צף בעקבות התרחשות, ריח, מצב, ואז מציף אותן. מי שלא משתפת - לא נשאל ולא נלחץ, ורק נהיה שם עבורה. זה חוצה מעמדות וחוצה עדות, ויש לנו השתלמויות שעוזרות לגשר על השפה והתרבות כדי לדעת איך לגשת”.
פונה יכולה לתאר לנו שהיא מרגישה חוסר ביטחון בבית, נועלת את דלת החדר. חשש שחוזר הוא מפני פירוק המשפחה, שלא יאמינו להן, ולרוב, הן יספרו רק כאשר אחות צעירה נחשפת לפגיעה גם. הן מתארות את הפחד במקום שאמור להיות הכי בטוח. קורה גם שיש שיחות של ‘חברות’ לכאורה, כשבפועל מדובר בנפגעת עצמה שמגששת ובוחנת את האפשרויות. לרוב היא גם חוזרת ופונה שוב. יש כאלה שנעלמות פתאום וחוזרות לאחר שנים. אנחנו כאן בשבילן, בקצב שלהן, הן בוחרות, ועל פי הרצון שלהן בלבד”.
אבל אני תמיד אומרת שיותר ממה שאני נותנת, אני מקבלת. הידיעה הזו שהייתי עבור מישהי במצוקה גדולה, מעניקה משמעות לעולם שלי. כשאני שם, אז אני שם בלב שלם. אני אוהבת את מה שאני עושה. את הנתינה הזאת והקבלה העצומה שבצדה”.
התרעות פיקוד העורף