גם אני חשתי מחנק בגרון וחרטה על כמה דברים חריפים מדי שאמרתי בעניינה. זה טבעי. כולנו הורדנו טון או שניים לשלוש שעות. האווירה הכללית הייתה של תוגה. היינו עצובים. זה מעציב. רק בערוצי הרעל וערוגות הארס הביביסטיות החגיגה נמשכה במלוא עוזה. הפצ"רית התאבדה? סיבה למסיבה ויאללה, בואו נעבור ליועמ"שית ונתלה גם אותה בכיכר העיר.
וממנה נמשיך לכל האחרים, כל צוררי ה"דיפ סטייט" למיניהם, כל בוגרי וקסנר, כל הקפלניסטים, ההוא מהשב"כ, ההם מאמ"ן, נשיא העליון, מכל הבא ליד. קשה להאמין, אבל הריקודים על דמה של הפצ"רית נמשכו באותו יקום מקביל של הסתה, ארס והרס, גם בזמן שחיפשו אחריה. כשנמצאה, וכולנו נשמנו לרווחה, היה זה, כרגיל, ינון מגל שהפליא להגדיר את גודל השעה וצייץ "אפשר להמשיך בלינץ'" (עם סמיילי של קריצה). לחצו כאן לאייטם
התרעות פיקוד העורף