30 שנה אחרי שפרצה לתודעה עם אלבום הבכורה "ניצוץ החיים" והפכה בן-לילה להבטחה הגדולה של הזמר הים-תיכוני, שרית חדד מזכירה מדוע היא לא רק שורדת - אלא מלכה של ממש. לאורך השנים היא ידעה מהפכות, ניסויים, שיתופי פעולה ששינו את מפת הפופ המקומית, ובראשם החבירה ההיסטורית לטיפקס ואלבום הסולו המופתי "כמו סינדרלה" שהשלים את המהפכה של הפופ הים-תיכוני. אבל בשנים האחרונות, לפחות מוזיקלית, היה נדמה שהיא קצת נעלמת בתוך בחירות שירים זהירות, לעיתים שטוחות, שפחות הציתו סקרנות. והשבוע מגיע "לא בבית" - ושובר את הרצף.
זהו שיר שחוזר הביתה. בלדה ים-תיכונית אסלית, כזו שלא מתביישת בכאב, בסלסול, בשברון הלב, ובעיקר - בקול. והקול של חדד, למרבה הפלא, רק הולך ומשתבח עם הזמן: עמוק יותר, חכם יותר, טעון ניסיון. היא לא צריכה לצעוק כדי לרגש; מספיק לה לנשום שורה, לעקם צליל, להישען על משפט - והלב כבר שם. "לא בבית" לא מנסה להתחכם או להתעדכן בכוח, אלא עושה את מה שחדד תמיד ידעה לעשות הכי טוב: לשיר אמת רגשית פשוטה, חדה, חודרת. לכתבה המלאה
התרעות פיקוד העורף