מה שעבר על מרינה מקסימיליאן בשנים האחרונות מרגיש מוכר מדי | דודי פטימר

בשלוש השנים שחלפו מאז אלבומה הקודם, "Late Bloomer", העולם של מארינה מקסימיליאן (ושל כולנו) השתנה באופן קיצוני, ואיתו גם המוזיקה שלה. אלבומה החדש והחמישי במספר, "ריק בחלל", נולד מתוך שבר עמוק, מתוך רגעי אובדן ואובדן-עצמי, מתוך מציאות ישראלית שמאתגרת כל תחושת ביטחון ומייצרת שאלות שאין להן מענה קל. האלבום מתפקד לא רק כיצירה מוזיקלית, אלא כמעין מפה של הריפוי הפנימי של מארינה - מפה שמציירת את מסע השיקום שלה אחרי רגעי טראומה, כאב ומתח, תוך שמירה על יכולתה למצוא שמחה, אור ומוזיקה גם בתוך החושך. בכל תו, בכל מלודיה, כל חרוז וכל הפקה אלקטרונית נשמעת ההכרה הכנה שהכאב אינו מבטל את החיים, אלא מתקיים לצדו, ושהחיים עצמם הם היצירה הגדולה ביותר שיש לה להציע.

האלבום, בהפקתו המוזיקלית של בן זוגה של מקסימיליאן, המוזיקאי גיא מנטש, הוא גם מסמך חברתי-תרבותי, שלא נוגע רק בסיפור האישי של מארינה אלא גם בצל הקולקטיבי של האומה. השירים מתייחסים, במישרין ובעקיפין, למלחמה, לאובדן ולתחושת הריק שבתוכה נולדים רגעי חוסן והכרה עצמית. השפה המוזיקלית שלה ממשיכה להיות ייחודית במוזיקה הישראלית: שילוב של מלודיות על-זמניות, הפקות אלקטרוניות עדכניות, קולות חשופים וביצועים שמזכירים את הכנות הישירה של אמני האינדי הגדולים בעולם. כל שיר הוא מעין חלון פנימי, מחקר עצמי ומפגש עם הרגש האנושי במגוון גווניו - מהכאב העמוק ביותר ועד לאור הרך שמצליח לחדור דרך הסדקים. "ריק בחלל" אינו רק אלבום; הוא הצהרה של אמן שהכיר את עצמו, שחווה את העולם במלואו, ומצליח להפוך את החוויה האישית שלו ליצירה אוניברסלית, שמדברת לכל אחד מאיתנו. לכתבה המלאה