בשנים האחרונות הקולנוע הבינלאומי מוצף בסרטים על פערי מעמדות, ניצול כלכלי וייאוש קיומי. סרטים כמו "פרזיטים", "משולש העצבות", "היסטוריה קצרה של משפחה" ועוד אינספור וריאציות גדולות וקטנות סביב אותו רעיון: עשירים למעלה, עניים למטה, המערכת מקולקלת, וכולם משלמים מחיר. זה גל שהתחיל כזעזוע מקורי, והפך עם הזמן לז'אנר כמעט צפוי.
לתוך הגל הזה נכנס סרטו החדש של פארק צ'אן-ווק, "אין ברירה אחרת". קל להבין למה מבקרים מתמוגגים ממנו, קשה יותר להבין למה הוא אמור לגעת בצופה. זו אולי הדרך הכי מוצלחת שאצליח לתאר את החוויה שלי מול סרט שמפעיל את כל המנגנונים הנכונים של קולנוע חכם ומודע לעצמו, אבל כזה שמתקשה להפוך את האבחנות שלו לחוויה רגשית ממשית. לכתבה המלאה >>>>>>
התרעות פיקוד העורף