נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הגיע לעזרת הפרשנים המותשים כאן בארץ (כולל הח"מ), ובישיבה החגיגית אתמול של "מועצת השלום", נתן לאיראן עוד עשרה ימים "עד שנדע מה קורה", כדבריו. האם זו הטעיה לקראת תקיפה, כפי שקרה בפעם הקודמת, או שטראמפ אכן משתעשע ברעיון ההסכם? את זה נדע תוך עשרה ימים. בינתיים, מה שנותר לנו זה ליהנות למראה שר החוץ גדעון סער שהוצב, בליהוק מהגיהינום, בצמוד לראש ממשלת קטאר, שקיבל מטראמפ חופן נדיב של מחמאות נשיאותיות לוהטות בשידור חי.
אלמלא מכר את נשמתו המשומשת בחזרה לביבי, במחיר מציאה, היה סער יושב אתמול באולפן כלשהו ומותח ביקורת קטלנית על שר חוץ ישראלי כלשהו שעומד ליד הבכיר הקטארי, שחגג יחד עם קטאר כולה את 7 באוקטובר, מימן לאורך שנות דור (בעידוד נתניהו) את חמאס, אירח את בכירי חמאס והוחדר עכשיו לעזה כפרוקסי של חמאס, בהסכמה בשתיקה של ממשלת הימין על מלא־מלא שהבטיחה לנו "ניצחון מוחלט". אבל סער החליט לזחול בחזרה למקום הרשע, אז הוא עומד שם, ליד הקטארי, כחתן ביום גירושיו, ומדגמן פוזה של דיפלומט. אין ספק, פוליטיקה זה מקצוע נורא.
התרעות פיקוד העורף