"הצורך בהקלה הוא אנושי ולגיטימי, אבל דווקא בתקופות חירום חשוב להבין את המחיר האפשרי של הקשרים הבינאישיים, שהם גורים ההגנה המרכזי ביותר לבריאות הנפש", הוא מסביר – "מבחינה פסיכולוגית ונוירו ביולוגית, מצבי דחק ממשכים מפעילים את מערכות ההישרדות: עלייה בעוררות, דריכות יתר, הפרעות שינה, מחישבות חודרניות ותחושת חוסר אונים".
לדבריו, חומרים פסיכו אקטיביים פועלים על מערכות תגמול וחרדה במוח ולכן, הן מסוגלים לייצר תחושת רגיעה מהירה – ירידה במתח, טשטוש רגשי ולעיתים תחושת שליטה רגעית.
"עבור אדם שנמצא בעומס רגשי קיצוני, ההקלה הזו אמיתית לחלוטין – גם ברמה הפיזיולוגית וגם ברמה הסובייקטיבית", מסביר בן יוחנה ומזהיר: "אבל כאן טמון הפרדוקס". לדבריו, בעוד שבטווח הקצר, החומר משפר ויסות פנימי, בטווח הבינוני והארוך הוא עלול לפגוע דווקא במנגנוני הוויסות הטבעיים – ומיוחד במערכות היחסים.
"שימוש חוזר בחומרים עלול להוביל לירידה בזמינות הרגשית, להגברת עצבנות או קהות רגשית, לפגיעה באמון ולהעמקת דפוסי הימנעות מקונפליקטים", הוא מסביר עוד – "בני משפחה חווים לעיתים חוסר יציבות וריחוק, והקשר הזוגי או ההורי נפגע. כך נוצרת מעגליות מסוכנת: מצוקה-שימוש-פגיעה בקשרים-בדידות ומתח-שימוש נוסף".
הוא מתריע עוד, כי בתקופה מלחמה, הסיכון מתגבר, במיוחד בקרב אנשים עם פגיעות להתמכרות. "במצבי איום אנחנו זקוקים יותר מתמיד לוויסות משוף – קר אנושי שמרגיע את מערכת העצבים", מדגיש בן יוחנה – "חומרים משני תודעה מחליפים באופן זמני את הפונקציה הזו אך לאורך זמן מחלישים את היכולת להיעזר באחרים ו ליצור קרבה בטוחה".
המסר שלו לציבור, מורכב: "הרצון בהקלה מיידית מובן, אך יש דרכים אחרות לוייסות, שאינן פוגעות בקשרים – שגרה בסיסית, שינה, תנועה, טכניקת נשימה וקשר אנושי רציף. גישת הפחתת נזקים חשובה, כאשר יש שימוש, אך במקביל יש להמשיך לבנות מחדש מקורות ויסות בינאישיים". הוא עוד מציין, כי במציאות של חוסר ודאות, הקשר האנושי, המקצועי והאישי – הוא לא רק תמיכה, הוא טיפול.
התרעות פיקוד העורף