כל כך חיכיתי לעונה החדשה של "האח הגדול", והנה אנחנו כבר כמעט חודש בפנים. ההתחלה הייתה מקרטעת, כמעט מבולבלת, כאילו ההפקה מתקשה למצוא סיפור שיחזיק יותר מפרק אחד. לאט לאט משהו התחיל להתייצב: גל מול הודיה קיבל צורה, מערכות יחסים התחילו להיסדק או להתהדק, והרשת כמו תמיד, כבר נכנסה לטירוף. וגם אני, מודה, נשאבתי. אבל בתוך כל זה, יש תחושה שלא מרפה: משהו חסר. יש רגעים טובים, אפילו מצוינים, אבל הם דורשים חציבה לעומק הפרק. זו לא עונה שמגישה לך זהב על מגש כמו בעונה הקודמת, אלא כזו שאתה צריך להזיע בשבילה.
עמוד שדרה מפלסטיק: המחדל באח הגדול גרם לי לצרוח "איפה ארז איסקוב"
אחרי שנים של המתנה - השטח המיתולוגי בתל אביב מתעורר: מאות דירות ו-3 מגדלים
סקר חדש חושף: יותר ממחצית מהישראלים מודים - חוששים להזדהות בחו"ל
"היו לו ניסים גדולים": אחיו של הפצוע בפיגוע בעוג'ה חושף פרטים חדשים
יפה בן דוד מזהירה: למערכת החינוך חסרים כ-5,000 מורים
"גם יהיה מספיק זמן לדיוטי פרי": ההפתעה הנעימה שחיכתה לטסים מנתב"ג