יש משהו עצוב במיוחד בלראות איך אדם שהיה אמור לייצג אחריות, ממלכתיות וכאב אמיתי, הופך בהדרגה לעוד פוליטיקאי קטן שמדקלם מסרים לפי הצורך. דדי שמחי, אב שכול שאיבד את בנו גיא ז"ל במלחמה, היה במשך חודשים דמות שרבים נמנעו מלבקר בחריפות מתוך כבוד לכאב האישי שלו. גם אני. בכל פעם ששמעתי אותו באולפן שישי זורק עוד אמירה מנותקת, עוד ניתוח שטחי, עוד סיסמה ריקה מתוכן, עצרתי את עצמי. אמרתי שאולי זה לא הזמן. שאולי לא נכון לתקוף אדם שנושא על גבו כאב כל כך גדול.
המחיר של שריון בכנסת: טקס ההשפלה הפומבי של דדי שמחי | מיקי לוין
כמה שעות אחרי איומי טראמפ: צבא ארה"ב תקף באיראן - שהגיבה בירי למפרץ
שיני אדם התגלו בכפר עזה - התקווה שהן שייכות לניראל זיני ז"ל
שלום אסייג ראה את המצב בטבריה - ולא נשאר אדיש
טבריה על סף פיצוץ: "משיחיים פסיכופתים השתלטו על העיר"
קרב קשה בבינת ג'בייל: שני מחבלים חוסלו - אחד נכנע ונלקח לחקירה