יש משהו עצוב במיוחד בלראות איך אדם שהיה אמור לייצג אחריות, ממלכתיות וכאב אמיתי, הופך בהדרגה לעוד פוליטיקאי קטן שמדקלם מסרים לפי הצורך. דדי שמחי, אב שכול שאיבד את בנו גיא ז"ל במלחמה, היה במשך חודשים דמות שרבים נמנעו מלבקר בחריפות מתוך כבוד לכאב האישי שלו. גם אני. בכל פעם ששמעתי אותו באולפן שישי זורק עוד אמירה מנותקת, עוד ניתוח שטחי, עוד סיסמה ריקה מתוכן, עצרתי את עצמי. אמרתי שאולי זה לא הזמן. שאולי לא נכון לתקוף אדם שנושא על גבו כאב כל כך גדול.
המחיר של שריון בכנסת: טקס ההשפלה הפומבי של דדי שמחי | מיקי לוין
יום הזעם של החרדים: פצוע קל מדריסה בירושלים, כביש 4 נחסם לתנועה
התוכנית לתקוף את באר שבע: השב"כ חשף - איבוד שליטה ביטחוני בדרום
אחרי פליי דובאי: עוד טייס מצלם מטוסים של אל על - והפעם עם מסר מלחיץ
מטוסי קרב כבר תוקפים: המפנה הדרמטי במלחמה בחות'ים
פרופסור מנחם אלקלעי נשלח לכלא: "רף החומרה העליון"