יש משהו עצוב במיוחד בלראות איך אדם שהיה אמור לייצג אחריות, ממלכתיות וכאב אמיתי, הופך בהדרגה לעוד פוליטיקאי קטן שמדקלם מסרים לפי הצורך. דדי שמחי, אב שכול שאיבד את בנו גיא ז"ל במלחמה, היה במשך חודשים דמות שרבים נמנעו מלבקר בחריפות מתוך כבוד לכאב האישי שלו. גם אני. בכל פעם ששמעתי אותו באולפן שישי זורק עוד אמירה מנותקת, עוד ניתוח שטחי, עוד סיסמה ריקה מתוכן, עצרתי את עצמי. אמרתי שאולי זה לא הזמן. שאולי לא נכון לתקוף אדם שנושא על גבו כאב כל כך גדול.
המחיר של שריון בכנסת: טקס ההשפלה הפומבי של דדי שמחי | מיקי לוין
אחרי שנים של המתנה - השטח המיתולוגי בתל אביב מתעורר: מאות דירות ו-3 מגדלים
סקר חדש חושף: יותר ממחצית מהישראלים מודים - חוששים להזדהות בחו"ל
"היו לו ניסים גדולים": אחיו של הפצוע בפיגוע בעוג'ה חושף פרטים חדשים
יפה בן דוד מזהירה: למערכת החינוך חסרים כ-5,000 מורים
"גם יהיה מספיק זמן לדיוטי פרי": ההפתעה הנעימה שחיכתה לטסים מנתב"ג