יש משהו עצוב במיוחד בלראות איך אדם שהיה אמור לייצג אחריות, ממלכתיות וכאב אמיתי, הופך בהדרגה לעוד פוליטיקאי קטן שמדקלם מסרים לפי הצורך. דדי שמחי, אב שכול שאיבד את בנו גיא ז"ל במלחמה, היה במשך חודשים דמות שרבים נמנעו מלבקר בחריפות מתוך כבוד לכאב האישי שלו. גם אני. בכל פעם ששמעתי אותו באולפן שישי זורק עוד אמירה מנותקת, עוד ניתוח שטחי, עוד סיסמה ריקה מתוכן, עצרתי את עצמי. אמרתי שאולי זה לא הזמן. שאולי לא נכון לתקוף אדם שנושא על גבו כאב כל כך גדול.
המחיר של שריון בכנסת: טקס ההשפלה הפומבי של דדי שמחי | מיקי לוין
דיווחים ערביים: כך נראה המתווה החדש להסכם עם איראן
איראן הסכימה לוותר על האורניום המועשר? טראמפ בטוח: "קרובים להסכם"
כמו שזה נראה עכשיו: מיליארדי דולרים בדרך לקופות החיזבאללה וחמאס מאיראן | אבי אשכנזי
אסון בעמק יזרעאל: המטוס הקל התרסק - שניים נהרגו
רגע האמת של רומן גופמן מתקרב - ועדת גרוניס מתכנסת לדון במידע חדש