רבים מהנדבקים טוענים שאין להם מושג איך הם נדבקו, הם הרי מקפידים על מסיכות (כמובן) ומשתדלים להימנע מהתקהלויות. מצד שני, אחרי שנתיים של מגיפה כולנו משוועים לקצת שגרה - שהילדים ילכו לבית הספר ולגן, שהמבוגרים יוכלו להגיע מדי פעם למשרד ובסופי שבוע להיפגש עם משפחה קרובה או חברים. אילו מהפעולות הללו בטוחות ואילו מגדילות את הסיכון להידבק? בדיוק על השאלה הזאת ביקשו חוקרים לענות, ואיכשהו לייצר מעין סולם או טבלה שיעזרו לאנשים להבין איזה סיכון טמון בכל פעילות, כך שיוכלו אולי לכלכל צעדיהם טוב יותר.
אופן ההדבקה העיקרי של נגיף הקורונה ווריאנט האומיקרון הוא באמצעות רסיסים נגיפיים שנישאים באוויר וננשמים אל תוך הגוף. במחקר שערכו חוקרות וחוקרים מאוניברסיטת אוקספורד בבריטניה ומאוניברסיטת בולדר קולורדו בארה"ב, הם ניסו לכמת את ההשפעה של מגוון גורמים על הסיכון להידבק. הגורמים שהם שיקללו היו: ויראליים (מידת ההדבקה והשכיחות של הנגיף), אנושיים (האם האנשים עטו/לא עטו מסיכה, סוג הפעילות שעסקו בו) ואיכות האוויר (חלל סגור/בחוץ, חדר גדול/קטן, מספר האנשים בחלל, איכות האוורור בחלל).
המחקר ניתח נתונים אמפיריים שנאספו ממקרי הדבקה של מפיצי על - מי נדבק ומי לא, מה היו התנאים במקום ההדבקה, המרחק מהמדביק, גודל החלל, איכות האוורור וכדומה. ובעזרתם בנו החוקרים והחוקרות מודל מתמטי, שמעריך באחוזים את הסיכויים להידבקות במצבים שונים.
הדרך הכי בטוחה להידבק בקורונה היא בעזרת שילוב של הגורמים הבאים, שאותם החוקרים מגדירים כ"אדומים".
גורמי הדבקה "אדומים" (בסיכון גבוה)
לעומת זאת, הקפדה על התנאים הבאים (שמוגדרים כ"ירוקים" או "צהובים" במחקר), תפחית את הסיכוי שלכם להידבק.
התרעות פיקוד העורף