מחסור הזמני בירקות, שהזניק לכותרות את מחיר העגבנייה, העלה לרגע את הדיון בחקלאות הישראלית המדשדשת. מחירי העגבניות והמלפפונים, מרכיבים הנחשבים חיוניים בתפריט הישראלי, מזנקים במחזוריות של שלוש־ארבע שנים, וחילופי עונות, נזקי אקלים ומועדי החגים יוצרים לעתים מחסור בשוק. זינוק המחירים גורם למהומה ולחילופי האשמות, ששוככים בתוך שבוע־שבועיים: המחירים יורדים באותה מהירות שבה עלו, ו"המשבר" נשכח עד הפעם הבאה.
רמז לחוליה הרווחית בשרשרת השיווק אפשר אולי לקבל מהעובדה שבעוד מספר החקלאים הולך ויורד, תפח בשנים האחרונות מספר החברות העוסקות בתיווך בין החקלאים לרשתות השיווק. בעבר שלטו החקלאים עצמם גם במערכות שהעבירו את המוצרים לפתח החנויות.
לב: "הבעיה היא לא ברשתות ולא במתווכים. הבעיה היא בחקלאים עצמם. קשה להם להתאגד ולקחת את היוזמה לידיים. אומרים שכאשר החרב מונחת על הצוואר, הראש עובד יותר טוב. כנראה שאצל החקלאים זה לא עובד. אני יודע שזה לא נשמע פוליטיקלי קורקט, אבל אי אפשר לצפות מרשת שיווק שתקנה קילו ב־4 שקלים ותמכור ב־4 שקלים ו־20 אגורות. גם לרשתות יש עלויות, וכולם רואים שהן מרוויחות אחוזים בודדים, אם בכלל. לחקלאים יש זכות שאין לאף גורם אחר במשק: להתאגד וליצור מונופול. כל אחד מבין שרק ככה אפשר לשלוט במחירים. אבל הם לא עושים את זה".
"המציאות היא שריבוי המתווכים לא נותן כוח לחקלאי. החקלאים לא מבינים בשיווק ולא יודעים מה קורה עם הסחורה שלהם. המתווכים לוקחים את הסחורה החקלאית לרשתות ומתחילים להתחרות ביניהם על עסקאות. רשתות השיווק רואות לפניהן מספר גדול של משווקים המתחרים ביניהם, והם לא פראיירים, מנהלים מו"מ על המחיר הנמוך ביותר. המתווכים מתפשרים, לוקחים את העמלה שלהם ומי שנפגע בסוף הוא החקלאי".
"יש לא מעט התארגנויות של חקלאים לשיווק משותף של מוצרים, ובכל מקום שעושים את זה יש תוצאות טובות: כולם מכירים את ענבי טלי של מושב לכיש, את התארגנות היישובים בדרום תחת מותג 'דוד משה', את התארגנות בראשית. החקלאים יכולים לשנות את התמונה אם הם רק רוצים".
"המדינה אשמה בהידרדרות הכללית של הענף. בניגוד למדינות אחרות אין כאן תמיכה בחקלאים ואין תמיכה ביצוא. אפשר לשנות את המצב גם בדרכים פשוטות על ידי תכנון חקלאי, שמקובל בכל העולם. למשל, אם משרד החקלאות היה מחייב את החקלאים לדווח על כל שתילה והיה אתר אינטרנט שבו היה אפשר לראות למשל כמה עגבניות זרעו השנה, כל חקלאי היה יכול לדעת מה לא כדאי לזרוע ובאיזה תחום צפוי מחסור, והשוק היה יכול לווסת את עצמו. המדינה צריכה גם לתמוך בחקלאים בתקופות קשות, כדי להבטיח יציבות ולמנוע את עזיבת הענף. לא צריך להתרגש גם כאשר המחירים עולים, וחקלאים מפצים את עצמם בשנה טובה על הפסדים שהיו להם בשנים קודמות. אני לא מתנגד ליבוא תוצרת חקלאית, אבל רק במקרה של מחסור קיצוני".
התרעות פיקוד העורף