לדאבוני, לעתים רחוקות אני נדרשת לנושא הירקות. למען האמת, איני מבינה מדוע. הירקות תמיד מוגשים לצד המנות העיקריות המושקעות, אבל לא תמיד מקפידים על טעמם ועל דרך הכנתם. אחר כך אנחנו מתלוננים שלא כולם אוהבים ירקות ומתפלאים שהמנות המבוססות על ירקות לא כל כך מעניינות את הסועדים.
אם צריך למנות את היתרונות של הירקות, אזי הם עשירים בערכים תזונתיים מצד אחד אבל דלים בקלוריות מצד שני ולכן עוזרים לשמור על הגזרה. גם ההכנה שלהם לרוב פשוטה וקלה ואינה אורכת זמן רב. אך הכנת הירקות דורשת חשיבה, חך רגיש וגם תוספת של חוכמת הבישול, הנרכשת עם הניסיון במטבח ועם התעוזה להכנת מאכלים לא מוכרים.
לירקות יש מרקם עדין הדורש טיפול מדויק. למשל, לא רצוי לבשל אותם זמן ממושך, אחרת הם יהפכו לסמרטוטיים ולא מושכים. ירק שבושל נכון ייראה במיטבו בצלחת וכשננגוס בו הוא יהיה פריך ורך בו זמנית, עסיסי ומפתיע בטעמו, כזה שנצפה לנגיסה הבאה ממנו.
גם התיבול חייב להיות במידה וזאת כדי להבליט את טעמו של הירק הנבחר. אם נתבל אותו באופן מוגזם, נאבד את טעם הירק האופייני. גם החיתוך חייב להיות מוקפד. ישנם ירקות שמתאים להם חיתוך דק ואחרים יהיו נפלאים כשהם חתוכים לקוביות גדולות. לפעמים באופן מפתיע די בחיתוך גס ומרושל שיעניק לירק נוכחות מרשימה.
שוטפים את הקישואים (לא צריך לקלוף) וחותכים לשניים. קולפים את הקולרבי וחותכים לרבעים. מערבבים היטב את הירקות ושאר החומרים ומעבירים לתבנית מרופדת בנייר אפייה. מפזרים מעל את גבעולי התימין ומכסים ברדיד אלומיניום.
מכניסים לתנור שחומם מראש לחום בינוני (180 מעלות) ואופים במשך כ-25-30 דקות, עד לריכוך הירקות. מסירים את רדיד האלומיניום וממשיכים לאפות עוד 2-3 דקות, עד לקבלת מרקם פריך. מגישים חם.
⋅ 1 ביצה טרופה עם 2 טיפות שמן וכפית מים
מסדרים ברווחים שלוש גלילות על תבנית מרופדת בנייר אפייה. מברישים אותן בביצה הטרופה ומשהים להתפחה במשך כ-15 דקות.
אופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני (180 מעלות) במשך כ-30 דקות, או עד שקיסם הננעץ במרכזן יוצא נקי ויבש.
התרעות פיקוד העורף