נסו לחשוב, מתי לאחרונה הרגשתם רעב? מתי הרגשתם שהבטן מסמנת לכם כי הגיע הזמן לאכול? הפער בין הצורך הפיזי לספק מזון לגוף לבין הכמות הנאכלת בפועל - הוא לא פעם תוצאה של אכילה רגשית. ההערכה היא שכ–75% מאכילת היתר היא תוצאה של רגשות ולא של רעב. נושא האוכל והאכילה מורכב ובעל משמעות רחבה הרבה יותר. ספירה של קלוריות והתעסקות בתפריטים ובמתכונים אינן מקדמות ומשפרות את המצב, וגם אם כן - לא לאורך זמן. מחקרים מצביעים על כך שיותר מ–80% מהאנשים שמשילים ממשקלם העודף לא מצליחים לשמור על ההישגים.



אחד הפתרונות המוצלחים הוא לימוד והפנמה של אכילה אינטואיטיבית - להבדיל מאכילה רגשית. במקרים של אכילה רגשית, רעב מתפרץ לפתע בגלל כעס, חרדה, שעמום, תסכול, עייפות או דאגה, למשל, ויש צורך לספק לגוף אוכל בדחיפות. הרעב פתאומי, להבדיל מרעב פיזי שמתגבר במתינות. יחד עם זאת, לפעמים קשה להבחין בין "רעב רגשי" ל"רעב פיזי".
.

מהי אכילה אינטואיטיבית?
 
אינטואיציה היא היכולת לקלוט ולפענח איתותים ומסרים ללא חשיבה רצונית. לעתים קשה למצוא הסבר לתובנות אינטואיטיביות, ולעתים ההסבר לא הגיוני. הרעיון של אכילה אינטואיטיבית הוא לפתח את האכילה על פי תחושות רעב ושובע, לנטרל ספירה של קלוריות, להפסיק דילוג משיטת דיאטה אחת לאחרת, לצמצם הגבלות תזונתיות וקולינריות - ולהתרכז ברמזים שהגוף מאותת לגבי שובע ומלאות. שיטה זו מפנה לאוכל מקום של הנאה ולא רגשות אשמה, מכוונת לשינויים בדפוסי אכילה ובחירת מזון בלי להרגיש במסגרת כובלת ומגבילה.
 
אכילה אינטואיטיבית מושתתת על גישה מכבדת, את הגוף ואת האדם כמו שהוא, תוך ביטול השפעות סביבתיות ורגשיות. אכילה אינטואיטיבית מסייעת לשמור על משקל גוף תקין בלי לפגוע בשמחת החיים. מחקרים מעידים כי אכילה אינטואיטיבית מסייעת לשיפור מדדים פיזיולוגיים ונפשיים כמו ירידה במשקל, שיפור לחץ דם גבוה, איזון רמות שומנים בדם ואף צמצום מספר הסובלים מדיכאון.
 
פיתוח אכילה אינטואיטיבית
 
הקשבה לגוף: כאשר עולה הרצון או החשק לאכול, חשבו רגע לפני: האם אתם אכן רעבים? או אולי בכלל צמאים? האם האוכל מפצה על רגש כלשהו שמתעורר עכשיו? דאגה לבן משפחה, כעס לאחר ויכוח עם עמית בעבודה, עצבות לאחר שנחשפתם לכתבה קשה, בדידות או שעמום.
 
האם יש משהו אחר שיכול למלא את מקום האוכל? שיחת טלפון עם חברה קרובה, יציאה לטיול עם הכלב, מקלחת מרעננת או צפייה בסרט טוב. גם אם השאלה והפתרונות יהיו בהתחלה מאולצים ולא טבעיים, התמדה תוביל לבחון את הסיבה לרצון לאכול ולהגיע למטרה - לפתח את האכילה האינטואיטיבית על חשבון צמצום האכילה הרגשית.
 
יומן אכילה לתקופה קצרה: לעתים רישום עוזר לסדר מחשבות. הנקודות להתייחסות בכתיבת היומן, בין שזה פרי יחיד ובין שזו ארוחה מלאה: מצב הרעב לפני האכילה, האם הביס הראשון היה טעים, האם חשבת על הטעמים של האוכל, מה מצב הרוח בזמן האכילה, האם סיימת את כל המנה/הארוחה, האם הייתה הרגשת מלאות או שובע אחרי האכילה, האם האכילה הייתה מלווה בתחושת הנאה, והאם הייתה שביעות רצון בסופה, מתי הגיעה - אם בכלל - תחושת הרעב?
 
התשובות על שאלות אלה מסייעות להתמקד בתחושות הפיזיות ולכוון לאכילה טבעית, במקביל לצמצום העיסוק בספירת קלוריות ודיאטה כזו או אחרת.
 
בזמן הארוחה - רק אוכלים: ליהנות מהאוכל ומהארוחה, ליהנות מהטעמים, מהמרקמים, מהריחות. גלישה בנייד, צפייה בסרט בבית או בקולנוע, עבודה מול מחשב, קריאה בקינדל או קריאה "מסורתית" של ספר או עיתון בזמן שאוכלים - כל אלה מסיחים את הדעת מהאוכל ומתחושות המלאות והשובע. אפשר להגיע לכמויות מזון גדולות, שלא לומר גדולות מדי, ולעתים אף של מזון לא טעים ולא ראוי.
 
מאותה סיבה כדאי מאוד לאכול במקומות המיועדים לכך: מטבח, פינת אוכל, מרפסת או גינה. לוותר על אכילה בחדר העבודה או בחדר השינה, לתת לאוכל את הזמן והמקום הראויים לו. זה מכבד את הארוחה ואותנו.
 
מטרות ויעדים אישיים: בחירת הכלים לשיפור ההרגלים צריכה להיות אישית. כדאי לנטרל רעשי רקע של עצות של אחרים, ולרוב כוונתם טובה. באותה מידה, אין להטיף לאחרים לשנות את הרגלי האכילה שלהם. כל אחד בבחירות שלו, בקצב שמתאים לו, ולא על פי שיטה או דיאטה אופנתית מתחלפת.
 
יפה שעה אחת קודם: תינוקות נולדים עם מנגנון ויסות רעב ושובע תקין. הם יודעים לאותת מתי הם רעבים ומתי הם שבעים. תפקידנו, ההורים, לזהות כבר בשלב ההנקה איתותים אלה וכן ללמוד להבדיל בין סימנים לרעב, לעייפות או לתשומת לב. עם ההתקדמות בגיל, הורים וצוותים במסגרות חינוכיות לילדים קטנים צריכים לתמוך באכילה אינטואיטיבית. כלומר, לסמוך על ויסות הרעב והשובע של הילדים. כאשר הילד מעיד כי הוא שבע - לעצור, וכשהילד אומר שאינו רעב, להשהות מעט את תחילת הארוחה. תפקיד המבוגר האחראי, עם ובלי מירכאות, להגיש ולהציע אוכל איכותי ומגוון. לא להגביל או להאביס את הילדים באוכל, ובוודאי שלא לתגמל או להעניש על ידי מתן או מניעה של אוכל (בריא יותר או בריא פחות). 
 
תגמול באוכל יוצר התניה אצל הילד, כי האוכל הוא פרס. בהמשך כשיגדל, ההתניה הזו עלולה להוביל לאכילה רגשית.
 
באכילה אינטואיטיבית הדגש הוא על תזמון הארוחות ועל כמויות המזון הנצרכות. אך אלה אינם מבטלים את הצורך והחשיבות בבחירת מזונות איכותיים.