צום יום כיפור המתקרב ותחושות הרעב הנלוות לו הם הזדמנות עבורנו לכתוב על מחקר “חֲצי הרעב", הידוע גם בשם "מחקר הרעב של מינסוטה". המחקר זכה לאורך השנים להתעניינות אף שבוצע לפני עשרות שנים, סמוך לתום מלחמת העולם השנייה, וכן חרף העובדה שאינו עומד בכללי האתיקה המקובלים היום. הסיבה שהמחקר מסקרן ומעורר מחשבה אצל חוקרים ומטפלים גם היום היא המסקנה שעולה ממנו, שמחזקת מחקרים נוספים המעידים על כך ש"דיאטות כאסח" פוגעות בגוף ובנפש כאחד.
מחקר “חצי הרעב של מינסוטה" נערך בשנים 1944־1945 באוניברסיטת מינסוטה בהובלתו של ד"ר אנסל קיז, חוקר אמריקאי שהיה תזונאי, ביולוג ופיזיולוג. קיז התפרסם בעיקר בשל מחקר אחר שלו, “מחקר שבע הארצות", שאף שהוא אינו חף מבעיות, נחשב למוביל בהבנת הקשר שבין תזונה ומחלות לב וכלי דם.
המטרה של מחקר “חצי רעב" הייתה לאסוף נתונים שיהיו הבסיס לבניית אסטרטגיית תזונה בתום מלחמת העולם השנייה, לאחר שעשרות מיליונים - אזרחים וחיילים - סבלו מרעב מתמשך במהלך שנות המלחמה. במהלך המחקר נבחנו ההשפעות הפיזיולוגיות והפסיכולוגיות בטווח הקצר ובטווח הארוך של “חצי רעב", כלומר לא צום מלא אלא הפחתה מתמשכת של כמחצית מהקלוריות היומיות.
המשתתפים בניסוי, 36 גברים מתנדבים, סרבנים מצפוניים במלחמת העולם השנייה, בני 25 בממוצע, במצב פיזיולוגי ומנטלי תקין. המחקר עצמו נחלק לשלושה חלקים. בשלושת החודשים הראשונים צרכו המשתתפים תפריט סטנדרטי שכלל כ־3,500 קלוריות ביום. בשלב השני הוגבל התפריט לכמחצית מהקלוריות היומיות, 1,570. חלק זה בניסוי נמשך חצי שנה. המטרה הייתה להשיל 25% ממשקל המשתתפים. הארוחות התבססו על כמויות גדולות של כרוב, תפוחי אדמה וכמות מינימלית של מוצרי בשר וגבינות - מזונות זמינים ומקובלים באותם זמנים של מלחמה.
החלק השלישי של הניסוי, שנמשך שלושה חודשים, היה שלב השיקום התזונתי לאחר תקופת ההרעבה עם 3,000־2,000 קלוריות ביום. בתום פרק זמן זה הוסרו כל המגבלות התזונתיות מהמשתתפים, אבל המעקב אחריהם נמשך עוד כחודשיים.
המשתתפים היו במעקב צמוד לאורך שנת המחקר ועברו בדיקות פיזיולוגיות ופסיכולוגיות. במהלך המחקר המשתתפים סבלו מרעב ומתזונה לא מגוונת. מחקר כזה לא היה יכול להתקיים היום מסיבות אתיות, אף שכל המשתתפים־המתנדבים היו מודעים למה שיתרחש בו ונתנו הסכמתם. על אף הבעיה האתית, חוקרים מוצאים במחקר זה עניין בגלל תוצאותיו. נצפתה ירידה בדחף המיני ושינויים אישיותיים כמו דיכאון ועצבנות. עוד נצפה עניין מוגבר ומטריד באוכל, שכלל מחשבות וחלומות על אוכל ועיסוק אובססיבי בהחלפת מתכונים.
מתשאול של הנבדקים, שתיארו את תחושותיהם, הם הרגישו שהמחשבות על אוכל השתלטו עליהם, על אף שהיו להם חיים פעילים שכללו חיים חברתיים ולימודים מעבר למחקר. נמצא כי יש מתאם בין כמות קלוריות מצומצמת לדיכאון. לאחר תקופה של “חצי רעב" משתתפים שצרכו סך קלוריות גבוה יותר השתפרו במדד הדיכאון לעומת אלו שצרכו פחות קלוריות.
ומה קרה כשהנבדקים חזרו לאכול? באופן מפתיע, בתקופה שבה הנבדקים הונחו לאכול באופן ספונטני וללא הגבלה קלורית, הם לא חזרו למצבם ההתחלתי. לא פיזיולוגית ולא התנהגותית. הם עלו במשקל מעבר למשקלם ההתחלתי, מה שהעיד על שינויים בתיאבון ובהרגלי האכילה. חלקם העידו על דחפים חזקים לאכילה שהובילו להתקפי אכילה, חלק על תיאבון מוגבר וכתוצאה מכך כמויות גדולות של אוכל בתפריט, שניים מהנבדקים אף הקיאו לאחר אכילה התקפית.
57 שנים מאוחר יותר, בשנת 2002, נערך מחקר שני, אף הוא בהובלת חוקרים מאוניברסיטת מינסוטה. החוקרים איתרו 19 מתוך 36 המשתתפים במחקר “חצי הרעב" של מינסוטה. הם היו בני 80 בקירוב, והחוקרים ביקשו להתחקות אחר ההתנהגויות שלהם לאורך השנים.
הם תושאלו בראיונות על הזיכרונות שלהם מאותה התקופה, וחלקם העידו שהחזרה להרגלי אכילה תקינים לא הייתה פשוטה. לחלקם היא ארכה מספר חודשים מעבר לחודשי המחקר ואפילו שנים.
מחקר “חצי הרעב" מהווה הצצה אל התהליכים הפיזיולוגיים והרגשיים שעוברים במצבים קיצוניים של צמצום מזון, אך מעבר לכך הוא בסיס להבנת התפתחות של התנהגויות אכילה שאינן רצויות ואף להפרעות אכילה.
לקראת השנה הבאה
בימים אלו של חשבון נפש והצבת יעדים לשנה החדשה יש מי שמכוון לירידה במשקל. לעתים יש רצון בירידה משמעותית, כזו שתוביל לתוצאות מהירות. בשוק קיימות דיאטות רבות ומגוונות המציעות דיאטות כאסח, גם בשמות שיווקיים “בריאים" כמו "ניקוי רעלים", או דיאטה המבוססת על מאכלים מזינים כמו ירקות, פירות וקטניות אך הן דלות בקלוריות. כפי שנלמד מהמחקר, ירידה במשקל עם כ־1,500 קלוריות ביום, כזו שמקובלת על דעת רבים היום, יכולה להיות בעלת השפעות שליליות לטווח הקצר כמו גם הארוך.
במקרה הפחות גרוע דיאטה כזו יכולה להוביל להשמנה ובמקרה הגרוע להוות קרקע פורייה להתפתחות של התנהגויות אכילה בעייתיות ואף להפרעות אכילה. וכמו בכל תחום, עדיף ללכת בדרך מאוזנת ואטית על פני דרך קיצונית ומהירה. זו הסיבה שמומלץ לפנות לאיש המקצוע הנכון שיבחן דיאטה כזו או אחרת. להיות ערים לשינויים תזונתיים קיצוניים וגם למחשבות וההרגלים שיכולים להתלוות.
חשוב להדגיש כי למעט במקרים של הפרעות אכילה אין מניעה לצום יום אחד, אך לאורך זמן צום, גם אם הוא חלקי ואינו מלא, יכול להיות סכנה לגוף ולנפש.