את השנה החדשה, ובמיוחד את הזמן שבין ראש השנה ליום הכיפורים, יש המקדישים לחשבון נפש. כתזונאיות ותיקות אנחנו יודעות עד כמה אוכל, מבנה גוף, דימוי גוף, משקל ומחשבות שמתרוצצות לגביהם הם אתגר, ואפילו מטרד, עבור לא מעט נשים, גברים, נערות, נערים, ילדות וילדים. אלה מחשבות שבהן עוסקים כל השנה, ואולי ביתר שאת בימים אלה.
חלק מהשאלות והמחשבות המטרידות הן סוג של ביקורת עצמית. “איך לא הצלחתי להפחית במשקל השנה?"; “נרשמתי, שילמתי לחדר כושר ולא הלכתי"; “אם היה לי ‘אופי' הייתי כבר במידה אחת פחות בג'ינס"; “לא בא לי לקנות בגדים במידה שלי היום".
אבל האם הביקורת העצמית מקדמת? האם הכעס והתסכול יסייעו לעמוד ביעדים אלה או אחרים בשנה הבאה?
למרבה האירוניה, לעתים משמשת הביקורת העצמית ככלי להגנה מפני הביקורת של הסביבה או כדרך לדרבן לפעולה. בדומה לגישה העכשווית, שלפיה חינוך ילדים שיפוטי וביקורתי אינו הדרך הנכונה לגדל ילדים בטוחים בעצמם, כך גם הביקורת העצמית אינה תורמת להצלחה - ולעתים אף מזיקה. גם אם ביקורת עצמית יכולה להיות הגורם המניע לפעולה, תוצאותיה לרוב יימשכו בטווח ארוך. לחלופין, במקום הנאה וסיפוק מההצלחה תימצא סיבה חדשה לביקורת עצמית.
לעומת זאת, חמלה עצמית פותחת את האפשרות לפעול נכון יותר ולהצליח להתמיד לאורך זמן.
מהי חמלה עצמית?
אחת החוקרות הידועות בנושא החמלה העצמית היא פרופ' קריסטין נף מהמחלקה לפסיכולוגיה חינוכית באוניברסיטת טקסס שבאוסטין. נף סבורה שחמלה עצמית אינה צריכה להיות שונה מחמלה כלפי אחרים. היא מציעה לחשוב איזו הרגשה מעניקה חוויית החמלה.
ראשית, כדי לחוש חמלה כלפי אחרים, עלינו לשים לב שהם סובלים. כאשר זה קורה, מרגישים חום, אכפתיות ורצון לעזור לאדם הסובל בדרך כלשהי.
החמלה פירושה גם להבין ולהטות חסד לאחרים כאשר הם נכשלים או עושים טעויות, במקום לשפוט אותם לחומרה. לבסוף, כאשר חשים חמלה כלפי אחר (ולא רק רחמים), זו עדות להבנה מהו סבל, כישלון וחוסר שלמות ושהם חלק מהחוויה האנושית המשותפת לאנשים רבים.
חמלה עצמית צריכה לפעול באותו אופן כלפי עצמנו, אם וכאשר אנחנו מתקשים, נכשלים או מבחינים במשהו שאנחנו לא אוהבים באישיות או בהתנהלות שלנו.
חמלה עצמית היא ההכרה שאנחנו מכבדים ומקבלים את האנושיות שלנו. לא תמיד דברים מתנהלים כמו שהיינו רוצים. ככל שנאמן ונפתח את “שריר החמלה", הסיכוי להצליח ביעדים שהצבנו יהיה גדול יותר.
פרופ' נף מציגה שלושה היבטים לחמלה העצמית:
1. חמלה עצמית מול שיפוט עצמי
אנשים בעלי חמלה עצמית מכירים בכך שלהיות לא מושלמים, להיכשל ולחוות קשיי חיים אלה הם מצבים בלתי נמנעים, ולכן הם נוטים להיות עדינים עם עצמם כשהם מתמודדים עם חוויות כואבות במקום לכעוס כשהחיים אינם מסתדרים כפי שתכננו. כאשר מכחישים את המציאות, מרגישים לחץ, תסכול וביקורת עצמית. כאשר מציאות זו זוכה להבנה ולקבלה, החוויה תהיה, גם אם לא נעימה, מרוככת יותר.
2. החוויה היא אנושית ומשותפת לכולם, היא לא רק שלי
תסכול מכך שהדברים אינם בדיוק כפי שאנו רוצים מלווה לעתים קרובות בתחושת בידוד לא רציונלית אך מתפרשת כאילו “אני" הוא האדם היחיד שסובל או עושה טעויות. עם זאת, כל בני האדם סובלים. אדם הוא פגיע ולא מושלם. לכן חמלה עצמית כרוכה בהכרה שסבל וחוסר התאמה אישיים הם חלק מהחוויה האנושית המשותפת - משהו שכולנו עוברים במקום משהו שקורה “רק לי".
3. מיינדפולנס מול הזדהות יתר
חמלה עצמית דורשת גם נקיטת גישה מאוזנת לרגשות השליליים שלנו, והעמדת המצב שלנו בפרספקטיבה רחבה יותר. זה נובע גם מהנכונות להתבונן במחשבות וברגשות השליליים שלנו בפתיחות ובבהירות: להתבונן במחשבות וברגשות כפי שהם, בלי לנסות להדחיק או להכחיש אותם. איננו יכולים להתעלם מהכאב שלנו ולחוש חמלה כלפיו בו זמנית. יחד עם זאת, יש לשים לב שלא “נזדהה יתר על המידה" עם מחשבות ורגשות, כך שניתפס וניסחף בתגובה השלילית.
מהתיאוריה למציאות
דבריה של נף מתייחסים לכל היבטי החיים, וביניהם גם ההיבט הבריאותי, התזונתי. נגייס חמלה עצמית, על ידי כך שנבין כי אנחנו אנושיים, ולכן שינוי באורח החיים קשה לנו כמו להרבה אחרים. גורמים רבים מעורבים בהצלחה או באי־ההצלחה של ירידה במשקל או באימוץ דפוסי אכילה נכונים - המטען הגנטי, ההרגלים שרכשנו לאורך החיים, מציאות החיים והתנאים הפיזיים שמקשים או מקילים לעשות שינוי.
ואולי גם נשאל את עצמנו מה הדברים שאנחנו אוהבים בגופנו? נתחיל להסתכל על מה שיש ופחות על מה שאין.
וייתכן שמתוך חמלה עצמית נצליח ליצור מרחב נעים ונכון יותר לפעולה. אולי זו תהיה פעולה הדרגתית ואטית שתתאים ותצליח לאורך זמן. ואולי, מי יודע, נחליט שנכון לנו כך ואין צורך בשינוי.