אתם בטח מכירים את הרגע הזה - תינוק יונק או תינוק ניזון מבקבוק עם תמ"ל (תרכובת מזון לתינוקות), מפנה פתאום את ראשו הצידה ומכווץ את שפתיו. הוא פשוט מרגיש ויודע שהוא שבע. אבל ככל שאנחנו מתבגרים, העולם סביבנו מתמלא בגירויים ובמסרים מההורים ומהסביבה, ואנחנו מאבדים את היכולת הטבעית הזאת לקלוט את האיתותים של הגוף.

כבר לפני מאות שנים הציע הרמב"ם כלל פשוט: “לא יאכל אדם עד שתתמלא כרסו אלא יפחת כמו רביע משבעתו". במילים אחרות, עדיף להפסיק לאכול כשאנחנו מרגישים שבעים אך לא מלאים לגמרי, להשאיר מקום של כרבע במערכת העיכול. המלצה מאתגרת במיוחד בעולם המערבי במאה ה־21.

הקוד הסודי של השובע

תחושת השובע שלנו לא מגיעה אחרי הביס הראשון. זהו תהליך מורכב, שמערב מערכות רבות בגוף. כשהאוכל נכנס לפה, מתחילה שרשרת תגובות פיזיולוגיות ונוירולוגיות - המעיים מפרישים הורמונים כמו PYY ו־GLP־1 - ואלה שולחים מסרים למוח עד שהרעב נעלם. אבל זה לוקח זמן. 15 עד 20 דקות לפחות מתחילת הארוחה.

תהליך השובע המלא יכול להימשך בין 30 ל־60 דקות אחרי האכילה. המסרים ממשיכים להגיע למוח לאורך זמן עד שמתפתחת תחושת שובע מלאה. מי שתורמים לתחושת השובע לאורך זמן רב יותר הם מזונות עשירים בסיבים תזונתיים כמו דגנים מלאים, קטניות, ירקות ופירות, מזונות עתירי חלבון - מוצרי חלב, ביצים, דגים ובשר - ושומנים, ביניהם שמן זית, אבוקדו וטחינה.

חשוב להבדיל בין השובע המיידי לבין השובע הממושך. השובע המיידי מתחיל 30־20 דקות אחרי תחילת האכילה, אבל השובע ארוך הטווח, זה שישמור עלינו מרוצים למשך שלוש־ארבע שעות, תלוי בעיקר במה שאכלנו. מזון עשיר בשומנים או בחלבונים יספק תחושת שובע ממושכת יותר.

למה הרעב חוזר מהר?

אם אתם מוצאים את עצמכם רעבים שוב זמן קצר אחרי הארוחה, זה לא רק בגלל כמות האוכל. לעיתים קרובות זה קשור להורמון האינסולין. אנשים עם עמידות לאינסולין, למשל, עשויים להרגיש רעב מהר יותר. גם סוג המזון משפיע: פחמימות פשוטות כמו סוכר או קמח לבן גורמות לקפיצות חדות ברמות הסוכר בדם, ואחריהן מגיעה נפילה שמעוררת רעב.

סיבה נוספת לרעב שמגיע מהר היא כשאנשים מנסים “לרמות" את מערכת השובע. ארוחה גדולה, ללא קשר לערך הקלורי שלה, מרחיבה את דופנות הקיבה ומגדילה את נפחה. העצבים בדופנות הקיבה שולחים איתות למוח על מלאות, שמתורגם לתחושת שובע. יש מי שמנצלים זאת באכילת סלט ענק דל קלוריות עם שתייה מוגזת. אבל זו אשליה: אחרי שעה הרעב יחזור. עדיף לאכול ארוחה מאוזנת עם ירקות (כחצי מהצלחת), ובשאר לשלב חלבון ופחמימות.

מחקרים מראים שגם איכות השינה משפיעה באופן משמעותי על תחושות הרעב והשובע. חוסר שינה מפר את האיזון של שני הורמונים חשובים: גרלין, שמעורר תיאבון, ולפטין, שמאותת על שובע. כשאנחנו לא ישנים מספיק, רמות הגרלין עולות ורמות הלפטין יורדות - מה שגורם לנו להרגיש רעבים יותר ושבעים פחות.

רעב או רגש?

קרה שמצאתם את עצמכם “מחסלים" חפיסת שוקולד בלי לשים לב? או אולי הרגשתם צורך בלתי נשלט לאכול בורקס דווקא ברגע של מתח? אכילה רגשית היא תופעה נפוצה שמשפיעה על רבים מאיתנו, במיוחד בתקופות מאתגרות.

בניגוד לרעב פיזי, שמתפתח בהדרגה כמו גל מתגבר, הרעב הרגשי מכה בנו כמו ברק - פתאומי, דחוף ובלתי ניתן להתעלמות. כשאנחנו רעבים פיזית, כמעט כל מזון נראה מפתה. אבל כשהרגשות משתלטים, לרוב מזון עתיר סוכר, עתיר שומן או גם וגם יספק את הצורך העז. זה כאילו הלב שלנו מחזיק מפת דרכים משלו לנחמה, והיא מובילה היישר למאפים וממתקים.

בעוד ארוחה המונעת מרעב פיזי מלווה במודעות ובהנאה, אכילה רגשית מתרחשת כאילו על טייס אוטומטי, משאירה אחריה תחושת ריקנות ולעיתים אף נקיפות מצפון.

אז מה עושים?

ארוחות מסודרות, בלי לפתוח פערים גדולים מדי של שעות ארוכות בין ארוחה לארוחה, עוזרות למנוע רעב. כשנמנעים ממצבי רעב קיצוניים, קל יותר לקבל החלטות שקולות לגבי האוכל ובכלל.

גם למרקם המזון יש חשיבות: ככל שהאוכל מוצק וסמיך יותר, כך תחושת השובע גבוהה יותר. למשל, מרק עם ירקות חתוכים גס יהיה משביע יותר ממרק עם ירקות טחונים דק. אפילו לנוכחות האוויר במזון יש השפעה - מזונות אווריריים משביעים יותר.

להתמודד עם אכילה רגשית

חוק 10 הדקות: המתינו 10 דקות - זה כל מה שאתם צריכים. צלצלו לחבר, היכנסו למקלחת, או פשוט דפדפו ברשתות החברתיות. לעיתים קרובות, זה הזמן שנדרש עד שמגלים שהדחף נעלם.

יומן הרגשות והטעמים: התחילו לתעד את הקשר בין מצבי הרוח לבין האכילה שלכם. לפעמים, עצם החשיפה של התבנית הזאת היא המפתח לשינוי.

חמלה עצמית כמתכון להצלחה: אם “נפלתם" - קומו, נערו את הפירורים, וזכרו שאתם בני אדם. המסע להתמודדות עם אכילה רגשית הוא מרתון, לא ספרינט.

האכילה הרגשית היא תגובה אנושית למצבים מורכבים. בימים טרופים אלה, כשהמציאות מאתגרת במיוחד, חשוב להבין שהתמודדות עם אכילה רגשית היא מסע של למידה והתפתחות.

לעיתים, המסע הזה מצריך מפה מקצועית יותר. תזונאים, פסיכולוגים ואנשי מקצוע אחרים יכולים לספק את הכלים המדויקים להתמודדות. אל תהססו לפנות לעזרה - זו לא חולשה, זו חוכמה. 