האם חזתה המשוררת בת כנרת את שבעה באוקטובר? כלום אין שיר זה משל למה שקרה לפני שנתיים בדיוק, כשבגלל "מסמר קטן" אנחנו נמצאים היום במצב העגום ביותר בתולדות המדינה? מיהו אותו מסמר, שבגללו הועמדה ישראל בסכנה קיומית? ראש הממשלה ודאי שאינו המסמר. בעיניי, הוא הרוכב שנופל מסוסו כתוצאה מהכשל, מתעשת, מנהל את המשך המערכה, מתקן את מחדל ה"מסמר". יש לו אחריות-על משום שלא בדק היטב אצל שר הביטחון אם הסוס - כלומר, צה"ל - ערוך לכל הפתעה, כשיר לקרב.
אחריות הרמטכ"ל דאז ואולי גם של קודמו חמורה יותר. הם היו שרויים בקונספציה, זחוחים ובטוחים שהכול תקין אצל ה"סוס" שלהם, המוכן בכל רגע להסתער על אויב נחות. אז מיהו אותו "מסמר קטן", שבעטיו הגענו למצבנו היום, לאחר יותר מ-1,200 נרצחים ו-912 לוחמים שנפלו בקרבות? התואר נחלק בין שניים: ראש השב"כ לשעבר וראש אמ"ן לשעבר. אילו לא "צלע הסוס", פני ההיסטוריה היו שונים.
התעשתנו באיחור קריטי לאחר המכה הקשה. עתה, את המערכה הצבאית אנו מנהלים היטב. היכינו את אויבינו בשבע זירות, צבאנו נמצא בדרום לבנון, ברצועת עזה, בסוריה וביו"ש. זרוענו מגיעה עד איראן, תימן וקטאר. עוצמתנו מוכחת לעין כול. חולשתנו האנושית היא בדאגה לחיי כל אחד מאיתנו. עובדת הימצאותם בשבי של 48 חטופים מקשה על ההכרעה הסופית בעזה.
עתה נקלעה ישראל לנחיתות מדינית. בזירה הבין לאומית אנו סופגים מפלה אחר מפלה. אין די, מתברר, בניצחון בשדות הקרב. האויב המוכה, שחיי אדם שווים בעיניו כקליפת השום, גייס לעזרתו את האו"ם ורוב מדינות תבל. מדינה קטנה ומתגוננת מוצאת עצמה בנידוי עולמי שלא היה כמוהו, רק בגלל היותה מדינתם של היהודים.
אי אפשר לשכוח את התהילה שזכינו לה בעקבות הניצחון המהיר על שלושה צבאות ערביים ביוני 1967. כל ישראלי בחו"ל הפגין את ישראליותו ויהדותו. היינו שרויים ימים רבים ב"היי", גאים בישראליותנו. תהילה זו התפוגגה אט-אט. אני מאמין כי גם ה"דאון" של ימינו יתפוגג לאיטו, וישראל תשוב להיות מקובלת ואף מובילה בחבר העמים הנאורים.
בעוד שבוע שוב יציין הלוח את היום הנורא - שבעה באוקטובר. שנתיים לפרוץ מלחמת "חרבות ברזל", שנתיים שבהן 48 חטופים מתענים במנהרות חמאס, וצה"ל טרם השלים את הכרעתו הסופית של חמאס. המלחמה עוד כאן, כשמאמצי התיווך של טראמפ מקרבים אולי לחתימה טובה.
התרעות פיקוד העורף