לאחר מעצרו הוגש נגדו כתב אישום. שנה וחצי אחר כך הוא זוכה מכל אשמה, לאחר שהוכיח כי פעל בשליחות גורמים צבאיים. אלמקייס טען שגופמן נטש אותו לאחר שיזם את הפעלתו וסיכן את חייו. על פי פרסומים בתקשורת, גופמן שיקר בתחקיר צבאי, והכחיש את הדברים. זהו אירוע שמטיל צל כבד על דמותו הפיקודית והערכית של מי שאמור להיות ראש המוסד.
אם הוועדה בחרה להתעלם מהקול הזה, היא אותתה שנוחות המינוי חשובה לה יותר מבירור האמת המוסרית. השאלה שנותרה ללא מענה היא אם גופמן יכול להתחיל את תפקידו תחת עננה של מחלוקת עובדתית ותחת רושם של טיוח אירוע מוסרי כה רגיש. אי אפשר להתעלם מהחשש שלחץ פוליטי למינוי מהיר גבר על הצורך בדיון ענייני.
המלצת היועמ"שית לבטל את המינוי היא צעד מתבקש והכרחי. אין מדובר בעניין של ימין או שמאל, אלא בשמירה על קודש הקודשים של המערכת הממלכתית. במדינה שבה הביטחון הוא חזות הכול, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו ראש מוסד שמינויו נשען על פגמים כה עמוקים ועל התעלמות משאלות מוסריות.