רס"ל רן גואילי הי"ד היה לוחם יס"מ (יחידת סיור מיוחדת) במחוז הדרומי של משטרת ישראל, תושב היישוב מיתר שבנגב. רן נולד למשפחה בת חמש נפשות, והיה האח האמצעי מבין שלושה אחים: עומרי הבכור ושירה האחות הקטנה. רן תואר על ידי חבריו וחבריו כ"לוחם ללא חת", אדם מסור, אוהב, בעל חוש הומור חד ומנטור לחייו של סביבתו.
בבוקר יום שבת ה-7 באוקטובר 2023 (כ"ב בתשרי תשפ"ד), רן היה בחופשת מחלה בביתו. הוא סבל משבר בכתף כשבועיים קודם לכן, והיה אמור לעבור ניתוח כבר בשבוע שבו אירע הטבח. למרות זאת, כשפרצה מתקפת הטרור של חמאס, רן לא היסס לרגע: הוא עלה על המדים, נשקו בידו, והצטרף מיוזמתו לחבריו ביס"מ נגב. הוא סייע תחילה לשורדי מסיבת נובה, ואז נכנס לקרב קשה בקיבוץ עלומים.
בקרב ההירואי בעלומים, רן לחם לבדו מול עשרות מחבלים חמושים, למרות פציעות כבדות (יריות בידו וברגלו). הוא חיסל לפחות 14 מחבלים, ובכך הציל חיי תושבים רבים. חבריו סיפרו כי נלחם "בעוז ובחירוף נפש" עד שנגמרה לו התחמושת, ואז נחטף – גופתו נלקחה לעזה על ידי מחבלי חמאס. הוא נעדר במשך 117 ימים, עד שהמשפחה קיבלה הודעה רשמית בינואר 2024 על כך שנפל בקרב וגופתו מוחזקת בשבי.
אחד מחבריו מספר: "רן היה גיבור, אנחנו מתגעגעים אליו בצורה בלתי רגילה. לא פלא שהוא נותר אחרון בשבי, גם בחייו וגם במותו תמיד דואג לאחרים קודם, כעת הגיע הזמן שיחזור". מכר נוסף מספר: "אני זוכר אותו אמיץ וחזק עוד מגיל ילדות, בעזרת השם בקרוב הוא ישוב אלינו. עצוב שבדרך הזאת. אבל הגיע הזמן שיחזור כבר".
נכון ל-26 בנובמבר 2025, רן נותר החלל החטוף הישראלי האחרון (יחד עם האזרח התאילנדי סונטיסאק רינטאלק) שגופתו מוחזקת בעזה על ידי חמאס.
התרעות פיקוד העורף