ועדיין, יש מי שמוכיח שאפשר אחרת
ובתוך כל זה, חשוב לומר ביושר, לא כולם. יש עדיין מי שמציע בשר נטו, בלי הטקס ובלי דמי הכניסה. שיפוד ב־11 שקלים באזורי תעשייה. שיפוד ב־18 שקלים בסניפים עירוניים חדשים בראשון לציון, בני ברק וכפר סבא. בלי מניפת סלטים בכפייה, בלי מחויבות סמויה.
הפער הזה, בין 11 ל־49 שקלים לשיפוד, לא מוסבר באיכות, לא בחומרי גלם, ולא בשכר עובדים. הוא מוסבר בדבר אחד בלבד. עד כמה המסעדה מאמינה שהלקוח יתרגל לשלם.
הסיום, לא על השיפוד, עלינו
הבעיה היא לא שהשיפוד התייקר. הבעיה היא שהתרגלנו לא לשאול. התרגלנו להגיד כן לפני שהבנו על מה אנחנו משלמים. התרגלנו לקבל סלטים כאילו הם מחווה, בזמן שהם כבר מזמן סעיף תקציבי.
מסעדת שיפודים הייתה פעם מקום שלא צריך לחשב בו כל ביס. היום היא מקום שאתה צריך לחשב בו כל הנהון. וכל עוד נמשיך להגיד כן מתוך נימוס, מתוך הרגל, מתוך זיכרון של פעם, החשבון ימשיך להתנפח, והעממי יישאר רק סיפור יפה לספר.
בפעם הבאה שתשבו במסעדה והמלצר ישאל אם להביא סלטים למרכז השולחן, אולי שווה לעצור רגע. לא לשאול אם זה טעים, אלא כמה זה עולה. לא כדי להיות קטנוניים, אלא כדי להחזיר לאוכל הפשוט את מה שלקחו לו, את הבחירה. לחצו כאן לאייטם
התרעות פיקוד העורף