אנשי הקולנוע ניסו להיות גיבורים - ונשארו בלי כלום | גיא מרוז

ליבי ליבי על האומנים, על העורכים והמפיקים שנאלצו לחזור בהם מהחרם על פרס מיקי זהר לקולנוע מלטף וחביב. אני יודע ממקורות מצוינים באילו לחצים הם היו - לא בטוח שהייתי עומד בזה בעצמי. ביום אחד כל עתיד הקולנוע הישראלי הוטל על כתפיהם העדינות - לא תקבלו, כך נאמר להם, לא יהיה יותר קולנוע מקומי! מי יכול לשאת על עצמו אשמה כזו? וזו אולי הבעיה עם חרמות בכלל. זה אף פעם לא נגמר טוב.